הלאקונה של תם אהרון

הורות היא חוויה משנת חיים, אולם מפתיע שהאבהות של תם אהרון גורמת לו דווקא להתנער מאחריות במקום להבין שהילדים הפלסטינים זקוקים להגנה בדיוק כמו הילדים היהודים
נירית בן חורין ומוריה שלומות

תם אהרון, בציוץ בטוויטר שחולל סערה קטנה סביב "ההתבגרות שלו" מעמדות המזוהות עם השמאל, טען שאחד הגורמים לשינוי בעמדותיו הוא שהסטטוס החדש של חייו, אב, הביא עמו תמורות גם לגבי חשיבתו הפוליטית.

הגיוני בסך הכול שחוויה כל כך משמעותיות, המשנה והופכת את סדרי הנפש, תחולל מהפכות גם בעמדות פוליטיות ומוסריות. ניתן לחשוב, למשל, על ניצולי שואה ששינו את תפיסותיהם הדתיות או הורים שכולים שבעקבות נפילת בנם האהוב התחוללה בראיית העולם שלהם רעידת אדמה.

במידה מסוימת, המחשבה שהרוח האנושית רואה את העולם מכל מיני זוויות, והיא מושפעת, דינאמית, גמישה ופתוחה היא בשורה נהדרת. לא היינו רוצות לחשוב על יצורי אנוש כעל מקובעים ודורכים במקום.

אהרון בעצם אומר כי "פעם", לפני שהפך לאב ולפני שהלך לטיפול, הוא נהג לשאול את עצמו אחרי פיגועים מה עשינו לא בסדר ואיך היינו יכולים למנוע אותם. היום הוא כבר אינו עסוק בכך. התמורות בעמדותיו גרמו לו לחשוב שאין בכוחו למנוע את הפיגועים והאלימות משום שאיננו אחראים לכך.

"פעם" הוא ראה בישראל אחראית למצב, מתוך עמדה של עוצמה וחוזק, ולכן סבר כי יש לבקר אותה בכל פעם שהלהבות עולות. אולם ההורות ואלמנטים נוספים שינו באופן יסודי את השקפתו על שאלת האחריות למצב. לדידו, הפלסטינים צריכים לעשות חשבון נפש – האם הם רוצים שלום? כי אנחנו כן.

זוהי מחשבה מאוד דיכוטומית על סכסוך מורכב, שאינו רק אשמתם או אשמתנו, אחריותם או אחריותנו. השינוי נמצא בידי כולנו. אנחנו מנסות לחשוב איך דווקא ההורות, שההגדרה הכי מדויקת לה היא האחריות של אדם לחייו ושלומו של אדם אחר, אחריות הטבועה בקשר מיום בואו של הילד לעולם ועד לכתו של ההורה ממנו, חוללה את המהפכה הזאת בנפשו של אהרון האב.

כאימהות, אנחנו חשות שיש ערך ממשי ליכולת שלנו להזדהות עם אימהות אחרות, הזדהות שאינה נשארת רק במישור הרגשי אלא יוצרת מחויבות לפעולה לצמצום הסבל והכאב שילדים חווים. קל וחומר כשאנחנו, ממש אנחנו, הכותבות, הקוראים והקוראות ואפילו האב הטרי תם אהרון אחראיות באופן ישיר או עקיף לאותו סבל, מעצם היותנו בנות הלאום שגורם לו.

הילדים הפלסטינים, שעדיין אין להם כל אחריות על מצבם, זקוקים להגנה בדיוק כמו הילדים היהודים

אנחנו מבקשות להציע, דרך הפעילות של הורים נגד מעצרי ילדים, שהאחריות ההורית איננה רק אחריות של הורה לילדו הפרטי אלא אחריות מוגברת, הכוללת דאגה לשלומם ורווחתם של ילדים באשר הם. לשאלה " מי אחראי" יש חשיבות, בוודאי. אולם שאלת טובתם של כל הילדים הנמצאים תחת השליטה של ישראל איננה נעוצה בתשובה אליה. האב אהרון יכול אולי לטעון שהאחריות לסכסוך הדמים הוא על כתפי הפלסטינים אך באותה העת עליו להבין שהילדים הפלסטינים, שעדיין אין להם כל אחריות על מצבם, זקוקים להגנה בדיוק כמו הילדים היהודים.

אפשר להטיח בנו את השאלה: "ואיפה האימהות הפלסטיניות? מדוע הן אינן חומלות על הילד היהודי?" התשובה לכך היא פשוטה – איננו עוסקות באחריות של האחר, אלא באחריות שלנו. הורים נגד מעצרי ילדים היא קבוצה הנאבקת במעצרי ילדים פלסטינים בגדה המערבית וירושלים המזרחית. ההיקפים (סיטונאות) והפרקטיקות (אכזריות) מלמדים שמדובר במערכת שיטתית ועקבית המשמשת כאמצעי לדיכוי נפשם של הילדים ודרכם לדיכוי ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש.

האב אהרון הרי לא יוכל לסבול את המחשבה שלילד שישן ליד הילד שלו בפעוטון לא יהיה מזרן, בזמן שילדו ישן בנוח ובנחת על מזרן רך ומרופד, נכון? מבלי להיכנס לשאלה מי האחראי לחסרון במזרן. כך בדיוק אנחנו צריכים וצריכות להרגיל את עצמנו להבנה שאנחנו ההורים ואנחנו הגננות ואנחנו המגינים והמגינות על כל מי שנמצא באחריותנו. כולל הילדים הפלסטינים ואנחנו לא יכולות להמשיך לאפשר לבנינו שלנו לפגוע בהם בשיטתיות ובאכזריות תוך הפרה יסודית של הזכויות המגיעות לכל הילדים בעולם.

ההורות כמו כל חווית חיים בעלת משמעות יכולה לקחת כל אחד ואחת לשינויים ול"התפכחויות". מצער אותנו תמיד לקרוא ולשמוע שיש אנשים אצלם מתכרסמת ומצטמצמת תחושת האחריות לגורל העולם כולו דווקא עם הפיכתם להורים. אולי עם הילד השני יבין האב אהרון – שעם כל ילד נוסף הלב רק מתרחב וגדל ויכול להכיל עוד ועוד אהבה ועם הלב המתרחב מתרחבת גם תחושת האחריות – להמשיך ולדאוג שהעולם יהיה מקום בטוח יותר לילדים, לכל הילדים.

נירית בן חורין היא מייסדת ויו"ר הוועד המנהל של "הורים נגד מעצרי ילדים" ומוריה שלומות היא מנכ"לית הארגון

יוסי צברי מקריא עדות של נער פלסטיני בסרטון שהופק לקמפיין מימון ההמונים של הארגון

עוד באתר העוקץ על מעצר קטינים

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.