הכפר הגדול ביותר בנפת יאפא

מטעי בננות, בית ספר לבנות, ותחרויות רכיבה על אופניים. הצצה אל חיי היומיום בכפר סלמה לפני 1948. זוכרות את סלמה, מאמר ראשון בסדרה
עמית בן-חיים

סלמה היה יישוב פלסטיני ששכן כחמישה קילומטר ממזרח ליפו. היישוב הוקם על חורבות שתי עיירות כנעניות קדומות במרכז מישור החוף ובחלק הצפוני של הדרך המרכזית שחיברה בין יאפא ללוד, זו שהתוותה את הגבולות הגיאוגרפיים של מחוז לוד בזמן השלטון הבריטי. בקרבת סלמה שכנו הישובים הפלסטינים אל־עבאסיה, אל־ח׳יריה, יאזור, בית דג׳ן, יאפא, והיישובים היהודים תל אביב (שכונת התקווה, החל מ־1935) ורמת גן (החל מ־1921), אשר הגדילה את שטחיה לאחר הכיבוש על אדמות סלמה.

במפקד האוכלוסין העות׳מאני משנת 1596 נמצאו עדויות כתובות ראשונות לקיומו של היישוב, בו גרו באותה העת כ־94 תושבים, אשר עסקו בגידול חיטה, שעורה, עיזים וכוורות. ב־1931 היו רשומים ביישוב 800 בתים ו־3691 תושבים ותושבות, ועד לשנת 1948 גדלה אוכלוסיית היישוב ל־7807 תושבים בערך. 

״סלמה היה הכפר הגדול ביותר בנפת יאפא. מספר תושביה בשנת 1948 היה כ־8,000 נפש, והאדמות שבבעלותם הגיעו לכדי כ־6682 דונם. חלק מהאדמות היו בבעלות תושבים מיאפא. תושבי סלמה עבדו הן באדמותיהם והן במסחר ביאפא, בפרדסים ובמקצועות חופשיים. סלמה היה קרוב מאוד ליאפא, כאילו היה אחד מרבעיה. מי שרצה ללכת מסלמה ליאפא היה צריך לשלם גרוש. מהסיבה הזאת, לאחר המרד ב־1936 חלק מתושבי יאפא עזבו את הבתים והפרדסים שלהם, שהיו קרובים לאזורים של היהודים, ועברו לגור בסלמה שם האדמות והמחייה היו זולים יותר.״ (עדות עבד אל־עזיז סֿקר)

על פי המסורת הערבית קיבל היישוב סלמה את שמו על שם בן לוויתו של הנביא מוחמד השיח׳ סלמה אבו האשם, שנהרג בשטחי היישוב יחד עם ארבעה נוספים בשנת 634 (13 להג׳רה) בקרב אג׳נאדין — קרב בין הצבא המוסלמי וצבא ביזנטיון. קברו של שיח׳ סלמה אבו האשם, בצפון־מערב הכפר, היה לאתר מקודש, וותיקי סלמה מעידים על קיום אירוע לציון יום מותו ביום שישי הראשון של חודש שעבאן (החודש השמיני בלוח השנה המוסלמי). 

״אני זוכר שנשים מיאפא היו מגיעות ביום שישי הראשון של חודש שעבאן, שנקרא ׳שעבונייה׳, ויושבות במסגד וחוגגות את היום הזה״ (עדות עבד אל־עזיז סֿקר)

אתר הקבר היה מבנה הדת היחיד באזור סלמה וסביבו התפתח היישוב. בשנים שלפני הכיבוש שימש המבנה כמסגד ונקודת מפגש לתפילה והתכנסות והיווה את המרכז התוסס של תושבי האזור שכלל מקומות מסחר, חמישה בתי קפה ומבני תרבות וחינוך אשר שימשו את תושבי כל האוכלוסיות בנפת יאפא. 

תחת השלטון הבריטי חולק סלמה לרובעים, כשבכל רובע התיישבה משפחה. תחילה היו הבתים מרוכזים יחדיו, כאשר בתים של כל משפחה סובבים חצר פנימית גדולה. החצר הסגורה העניקה פרטיות ומרחב לעבודות הבית ולמשחקי הילדים ובה התקיימו כינוסי המשפחה בערבים או באירועים מיוחדים. בין פרדסי סלמה נבנו גם בתי נופש, לרוב בידי משפחות יפואיות. 

״ביתנו היה רחוק מבית הספר… הפרדסים שלנו היו בקצה סלמה. היו לנו פירות מכל הסוגים. כשהמורה הייתה מבקשה מאתנו לצייר בננה, לדוגמא, אבי היה ממלא סלסלה בבננות והיינו מביאים אותה לכיתה כדי לצייר אותן. בית הספר היה מאובזר, והמורות שלימדו אותנו היו מיאפא. היו אנשים שלא שלחו את בנותיהם לבית הספר, כדי שתעבודנה בשדות במקום. אני למדתי עד כיתה ב׳ ואז פרצה המלחמה ויצאנו. רוב תושבי הכפר הוציאו את בנותיהם מבית הספר מתוך פחד.״ (עדות זהרה אבו חאשיה)

ביישוב סלמה היו שני בתי ספר יסודיים, אחד לבנות ואחד לבנים. בית הספר לבנים נוסד בשנת 1920 ובית הספר לבנות ב־1936. בשנת 1941 היו רשומים בהם 504 בנים ו־121 בנות. 

״בית הספר הממשלתי הראשון הוקם בשנת 1920. קודם לכן, בתקופה העות׳מאנית, היו בכפר חדרי לימוד קהילתיים. בשנת 1936 הוקם בית הספר לבנות בו למדו 121 תלמידות. בבית הספר הייתה ספרייה שהכילה 300 ספרים. בנוסף לכך, פעלו בכפר שלושה בתי ספר קהילתיים. ראוי לציין, שבאחד מבתי הספר הוקמה להקת מוסיקה בניצוחו של המורה ח׳יר אל־דין בשנאק. הלהקה זכתה לפרסום רב והשתתפה באירועים בית ספריים בכפר ובכפרים השכנים וכן בחגיגות ובאירועים פומביים.״ (עדות עבד אל־עזיז סֿקר)

בשנת 1937 הקימו כמה צעירים מהכפר את ׳מועדון הספורט של סלמה לנוער׳. משרדי המועדון היו בבית חליל אבו אסבע שעדיין עומד על תלו ליד הכיכר. המועדון נסגר בשל המרד הפלסטיני ונפתח מחדש בשנת 1943.

״לפעמים היינו מתחרים נגד קבוצות מכפרים אחרים, לדוגמא אל־עבאסיה ואל־לד (לוד), או נגד הגרמנים מהמושבה שרונה… אני זוכר שהיהודים היו באים למגרש על האופניים שלהם ותושבי סלמה היו עושים תחרויות מהירות מולם.״ (עבד אל־עזיז סֿקר)

כפר סלמה הכפר הגדול ביותר בנפת יאפא, חרי הכיבוש, 1948. צילום: בנו רותנברג
כפר סלמה אחרי הכיבוש, 1948. צילום: בנו רותנברג

אורח החיים בסלמה היה חקלאי ברובו והיישוב היה מוקף באלפי דונמים של גידולי בננות, דגנים והדרים אשר הושקו על ידי מי גשמים, בארות אגירה וכ־85 בארות ארטיזניות (מחוברות למי אקוויפר), אשר אפשרו לקיים חקלאות משגשגת ויציבה. את התוצרת החקלאית כמו גם את החלב שהופק ביישוב מכרו התושבים ביאפא וביישובים סמוכים, ערביים וציוניים כאחד. בנוסף, השתלבו תושבי סלמה במסחר ובהקמת חברות כלכליות ובזמן השלטון הבריטי הוקמה בשיתוף תושבים מאל־עבאסיה חברת ההסעות ״סלמה־אל־עבאסיה אוטומוביל קומפני״, שבבעלותה היו מספר מכוניות ואוטובוסים.

״בסלמה הייתה חברת הסעות. בבעלותה היו מכוניות שנסעו על קו יאפא — אל־לד. בנוסף, פעלה בכפר חברת ׳אל־אלבּאן אל־ערבּיַּה אל־חדיתַ׳ה׳, שעסקה בגידול פרות הולנדיות וייצור מוצרי חלב… הייתה עוד חברה לטווייה ואריגה, בית עיבוד עורות, טחנת קמח ומפעל למשקאות… סלמה הייתה כפר משגשג ומשכיל.״ (עדות יוסף חמאד)

סלמה וכפר שלם הם שני ממדים של כאב, של מאבק, של עוול, ובה בעת של חיי קהילה מלאים ועשירים. בסדרת מאמרים זו אנחנו מציעות מבט חטוף על סיפורו של המקום ועל המאבק לשחרור ושיבה של הקהילה הפלסטינית, ולקיום חיים הגונים לתושבים היהודים ששוכנו בו.

"זוכרות את סַלַמַה״ היא החוברת מספר 65 בסדרת החוברות שעמותת זוכרות מפיקה לתיעוד המקומות שישראל כבשה והרסה במהלך הנכבה מאז 1948.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.