קיארה - זווית קולנועית על הוצאת ילדים מהבית

קיארה, סרטו החדש של ג'ונאס קארפיניאנו מספר לכאורה סיפור משפחתי קטן, ההצצה שהוא מציע על מערכת המשפט האיטלקית מעוררת שאלות על הוצאת ילדים מהבית, באיטליה ובכלל
נטלי ברוך

קיארה (A Chiara), סרטו החדש של הבמאי האיטלקי ג'ונאס קארפיניאנו, שמוקרן בימים אלה בישראל, מספר את קורותיה של נערה בת 15, בת למשפחה השייכת לארגון הפשע האיטלקי נרנגתה. הסרט נפתח בחגיגות יום הולדתה ה-18 של ג'וליה, אחותה הבכורה של קיארה, מבלי לדעת שלמחרת, קלאודיו, אב המשפחה האוהב והחם ייעלם מחשש ידה הארוכה של המשטרה. כאשר אביה של הנערה נעלם מתחילה קיארה לחפש אחריו ואחר תשובות.

קיארה, הדמות הראשית, היא נערה מתבגרת טיפוסית ששומעת מוזיקה, עושה כושר ונפגשת עם חברות וחיה במסגרת ביתית חמה ואוהבת. במהלך הסרט אנו מתוודעות למשפחתה, למערכות היחסים שלה עם חברותיה וגם למבנה הפטריארכלי של הארגון, ליחסי הכוחות בין גברים לנשים ולמערכת היחסים בין הוריה.

בעקבות התערבות של עובדת סוציאלית, מגיעה קיארה לבית המשפט, שם קובע השופט שיש להרחיק אותה ואת כמותה מהבית כדי שהם לא יהיו במשפחות פשע. קיארה נאלצת לעזוב את ביתה ולעבור למעון של נערות במצוקה. היא מורדת, ונעלמת בתחנת הרכבת בדרך למעון במטרה לחפש את אביה.

הסרט לא עוסק באופן ישיר במשפחות הפשע, אלא מספר סיפור קטן על משבר משפחתי, בתוך מציאות חיים קשה, אך מלאת תקווה ושופעת אהבה – בין הורים לילדים, בין אחיות, ובין חברות. אולם הסרט התמים לכאורה חושף תופעה סוציולוגית ומשפטית שמאפשרת לרשויות הרווחה לנתק מתבגרים מהוריהם כדי למנוע תופעת פשיעה בין דורית בקרב ארגון הפשע נרנגתה (Ndrangheta).

'Ndrangheta (נרנגתה), ארגון הפשע בקלאבריה, מתועד עוד מהמאה ה-18 ונחשב לאחת מקבוצות הפשע המאורגן החזקות בעולם. בניגוד לארגוני מאפיה אחרים, הארגון מבוסס על קשרי דם ומשפחה בלבד, ולא ניתן להצטרף אליו מבחוץ, מה שמבטיח היעדר כמעט מוחלט של בגידות ועריקות.

ארגון הפשע פועל במבנה פטריארכלי. האב משמש כ"בוס" וכראש המשפחה. האימהות מחנכות לערכי המאפיה, ובתוכם כבוד ו"אומרטה" (שמירה על שתיקה). הבנים ירשו בסופו של דבר את האב, והבנות חיוניות ליצירת בריתות נישואין אסטרטגיות.

כדי לשבור את המעגל הזה, עוקרים המדינה ורשויות הרווחה בקלאבריה את המתבגרים מחסות הוריהם. שורשיו של חוק הנרגנתה נעוצים בשנת 2011, כאשר השופט רוברטו די בלה חזר לקלאבריה  לאחר חמש שנים בסיציליה והבחין שהקטינים שעמדו מולו בבית המשפט הם ילדיהם של אנשי המאפיה שכלא בשנים לפני כן. חוויה זאת גרמה לדי בלה לאמץ גישה חדשה ו"לקטוע את הספירלה הזאת כלפי מטה"

ההתערבות השיפוטית נתפסת על-ידי חלק מהמבקרים כעונש, אך המצדדים בה טוענים כי מחקרים מעידים על שיפור באיכות חייהם של הילדים

החל משנת 2012, קטינים בני משפחות הנרגנתה מוכרזים כ"בסיכון" ומוצאים ממשפחותיהם על ידי בית המשפט לנוער המנוהל על-ידי די בלה. היוזמה זכתה לביקורת חריפה בתקשורת והשופט אף כונה "נאצי" בטענה שמדובר ב"טיהור אתני". ההתערבות השיפוטית נתפסת על-ידי חלק מהמבקרים כעונש, אך המצדדים בה טוענים כי מחקרים מעידים על שיפור באיכות חייהם של הילדים. לאחרונה דווח על אמהות שמבקשות שיכניסו את הילדים למסגרת כדי שלא ידרדרו לפשיעה ועל נערות, חלקן מעל גיל 18, שביקשו סיוע מבית המשפט מחשש לנישואין בכפייה.

הסרט, שזכה בפרס הסרט האירופאי הטוב ביותר מטעם גילדת הבמאים בפסטיבל קאן, מציג תמונה ריאליסטית שמתחזקת באמצעות העבודה עם שחקנים לא מקצועיים שאינם יודעים את התסריט מראש. הבחירה בשחקנים שיש ביניהם קשרי משפחה בחיים האמיתיים מטשטשת את הגבולות בין קולנוע עלילתי לדוקומנטרי, והחיבוק והאהבה בין סוומי רוטולו, שמשחקת את קיארה מעבירים תחושה אותנטית של אהבת אב ובת.

הוצאת ילדים מהבית בשל "נחשלות" המשפחה, היא לצערנו תופעה מוכרת בישראל, החל מפנימיות בויאר, וכלה בעמותות ומוסדות לנוער

הוצאת ילדים מהבית בשל "נחשלות" המשפחה, היא לצערנו תופעה מוכרת בישראל, החל מפנימיות בויאר, וכלה בעמותות ומוסדות לנוער. הסרט אינו נוקט עמדה בנושא הוצאת ילדים מהבית, מחד גיסא נראה שלקיארה טוב עם חברותיה וחבריה במעון לנערות כמותה, אולם הבית החם, המתפקד והאוהב, ואבא שלה שאליו היתה קשורה, שאותם איננה יכולה לראות, מחזקים אצלנו כי הוצאת ילדים מהבית היא עניין מורכב, מה גם שבהגיעם לגיל 18, הם בגירים ואז יכולים לחזור למשפחות, או שחשים כמו בסרט "מחוננות" של יוכי דדון, על קבוצת נשים שנולדו בשכונות וערי פיתוח ונשלפו מבתיהן ונשלחו לפנימיית בויאר בירושלים שם עברו "חינוך מחדש".

כאשר קיארה מוצאת את אביה, המנהל רשת להפצת סמים מבונקר תת-קרקעי בלב שדה, היא נוכחת באפשרויות העומדות לפניה לקראת עתידה.  באופן ביקורתי ועדין, בוחן קארפינאנו, דרך עיני הנערה, את הוצאתה מהבית שהיא חיה בו, בית חם ואוהב, שאינו אלים, רק בגלל השיוך למשפחת פשע, כדי לעמוד מקרוב על תופעת הוצאת ילדים מהבית וגורם לנו, הצופים, להרהר על נחיצות הדבר. הזהות המפוצלת שנוצרת בעקבות ניתוק מהבית, לעיתים גם התנכרות להורים, ואימוץ של מבט ההגמוניה על ההורים כפוגענים, "נחשלים", לא משכילים הוא דבר אותו אנו יכולות רק לתאר בהקשר של גיבורת הסרט.

 קיארה, איטליה 2021, 121 דקות, איטלקית תרגום לעברית

נטלי ברוך כותבת על קולנוע בפלטפורמות דיגיטליות, דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון בנגב

משפחת פשע חמה ואוהבת. קיארה, צילום מתוך הסרט
משפחת פשע חמה ואוהבת. קיארה, צילום מתוך הסרט
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.