אני מרגיש שגם אנחנו פליטים כמוהם

"אנחנו פליטים חסרי זכויות על האדמה מאז 1948" נטלי ברוך מראיינת את אהרון מדואל על המאבק בשכונת כפר שלם וגירוש כפר סלמה

קטעים מתוך ראיון שפורסם בסדק: כתב עת לנכבה שכאן, גיליון 2, ינואר 2008, עמ׳ 85-87. נטלי ברוך היא פעילה פמיניסטית־חברתית בתנועת ״אחותי – למען נשים בישראל״ ובתנועת ״הקשת הדמוקרטית המזרחית״, שבילדותה ובגרותה התגוררה בשכונת כביש הטייסים הסמוכה לכפר שלם. אהרון מדואל הוא תושב כפר שלם ומזכיר ועד השכונה, יו״ר תנועת ״עיר לכולנו״, בן להורים ילידי תימן.

 נטלי: אהרון, קצת רקע היסטורי — מה קורה היום בכל הנוגע למאבק שלכם?

אהרון: בכפר שלם הבעיה מתחלקת לשני מתחמים. יש את כפר שלם הכללי, בו גרות בערך ארבע מאות משפחות, שבו פועלת חברת חלמיש מאז שנות השישים. בשנת 65׳ העבירו חוק פינוי־בינוי, שנועד למנוע מאנשים לרכוש את הבתים שלהם. האנשים כאן באו בעליות והתיישבו בחצרות גדולות, שטחים גדולים. הערבים השאירו פה פרדסים, בתים מאוד יפים ברובם הגדול, חוץ מהאזור שהיה צפוף במרכז הכפר. כנראה שלמישהו זה הפריע, כבר אז היו יזמי נדל״ן, אז הם העבירו חוק זדוני בשנת 65׳ והחוק הזה חסם את אפשרות הקנייה של התושבים, הרכישה העצמית של הבתים בטאבו.

[…] אחרי גל הפינוי הראשון ראו אנשים בכפר שלם לאן הולכים הדברים והתחילה התאגדות בכפר, התארגנות שהגיעה לשיא ברצח של יהושע שמעון בשנת 1982. הוא היה חייל איש קבע משוחרר, שבנה מבנה בחצר המשפחה הגדול בדרך לוד. לא נתנו היתרי בנייה בכפר שלם החל משנות החמישים — עד היום לא קיבל אדם מעולם היתר בכפר שלם — והוא בלית ברירה בנה ללא היתר והוצא לו צו הריסה, וביום ההריסה הגיעו כוחות משטרה גדולים והוא עמד על גג המבנה ונורה למוות, אפשר להגיד נרצח על גג המבנה, היריה הראשונה פגעה בכתף ותוך כדי שהוא נופל שוב כדור בראש. הורידו אותו עם הכף של הטרקטור והמשיכו להרוס. זה היה דבר מחריד, היו אטומי לב, אדם מת וההריסה תתבצע.

[…] יש גם בעיה נוספת במתחם שנקרא מתחם מחל־משה דיין, שם גרות היום בערך שלושים משפחות. במתחם הזה, לא ידוע איך, הגיעה האדמה לידי אדם פרטי, יזמית נדל״ן, רומה אפרתי שמה, שלטענתה קנתה בשנת 1990 מאנשים אחרים, גם כן פרטיים, קטע קטן מהאדמה, ובחוזה המכירה של רומה אפרתי מצוין בפירוש שהיא זאת שצריכה לפנות את האנשים […] בפסח האחרון היו אמורים לסלק אותן מהמתחם […] למבצע הפינוי הזה, אגב, המשטרה קראה ״מבצע ביעור חמץ״, שהיה גם השם שההגנה קראה למבצע שכבשו בו את הכפר מידי הערבים ב־1948. אז גם קראו לזה ביעור חמץ, כך שהיה לשם הזה דו־משמעות.

נטלי: איזה דו־משמעות?

בהתחלה ניסו לנשל בשיטה ברוטלית ואחר כך שוב השתפרו, ואז חזרו לשיטות הישנות. הנישול כאן זה אותו דבר כמו ביפו, אותה שיטה

אהרון: פעם מישהו אמר לי שהוא עושה סרט על הכפר, עשירי יפו היה להם בתי קיט בכפר שלם, הם אהבו את המקום. אנשים מספרים שהיו סירים על פתיליות, הערבים השאירו ציוד, בתים שהיו נושמים וגורשו מהם. היתה אמת מים בגינה, באר, עצים שערבים נטעו, בית קברות. אחרי מלחמת ששת הימים גם הגיעו פלסטינים מהשטחים לביקורים בודדים כדי לראות את הבתים שלהם. קיבלו אותם בסדר וגם גרו עובדים מעזה בדירות שכורות בכפר. בכלל אני מרגיש שגם אנחנו פליטים כמוהם, עזבנו את ארצות ערב, השארנו רכוש, בתים, ההורים שלנו סבלו בגלל מלחמת השחרור כאן, הם נרדפו בארצם בגלל זה. אמא שלי בעדן כמעט קיפחה את חייה כי ערבי רדף אחריה ושפך עליה בנזין ונשרף לה הגב. בגלל הציונות כאן יהודי ערב סבלו, גם יהודי אירופה הפכו לפליטים בגלל המלחמה. אנחנו פליטים חסרי זכויות על האדמה מאז 1948 כי בשנת 60׳ מנעו מהוריי ומהסבים לרכוש את האדמות שלנו, לא כמו אצל הקיבוצים והמושבים שנתנו להם לרכוש את האדמות ולקבל זכויות. אותנו השאירו על מזוודות שישים שנה. בהתחלה ניסו לנשל בשיטה ברוטלית ואחר כך שוב השתפרו, ואז חזרו לשיטות הישנות. הנישול כאן זה אותו דבר כמו ביפו, אותה שיטה, תסתלקו מהבית בלי פיצוי.

אהרון מדואל
אהרון מדואל. צילום: מתי מילשטיין

לקריאה נוספת
"להפיל חללים ולשרוף מכל הבא ליד" – עידן מורים על כיבוש סלמה
"הכפר הגדול ביותר בנפת יאפא" – עמית בן-חיים על סלמה לפני 1948

סלמה וכפר שלם הם שני ממדים של כאב, של מאבק, של עוול, ובה בעת של חיי קהילה מלאים ועשירים. בסדרת מאמרים זו אנחנו מציעות מבט חטוף על סיפורו של המקום ועל המאבק לשחרור ושיבה של הקהילה הפלסטינית, ולקיום חיים הגונים לתושבים היהודים ששוכנו בו.

"זוכרות את סַלַמַה״ היא החוברת מספר 65 בסדרת החוברות שעמותת זוכרות מפיקה לתיעוד המקומות שישראל כבשה והרסה במהלך הנכבה מאז 1948.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.