דוקטרינת ההלם חוזרת לחבל בחינוך

עמדתו של משרד האוצר מול המשבר והמאבק של המורות והמורים מחזיר אלינו את דוקטרינת ההלם, שבה מנוצלים משברים על ידי המדינה לחיזוק עקרונות השוק החופשי וצמצום המערכות הציבוריות
גליה זלמנסון לוי

מערכת החינוך נמצאת במשבר. שנתיים וחצי של קורונה הובילו לירידה גדולה בהישגים הלימודיים ועלייה חדה בפערים. הילדים והילדות שחזרו למערכת החינוך עם קשיים לימודיים ורגשיים צריכים להתרגל מחדש להיות בבתי הספר ובגנים ללא מענים מתאימים. מורות ומורים מביעים עייפות ושחיקה רבה מול האתגרים, תנאי העבודה וכמובן, השכר הנמוך. ההורים מותשים גם הם מההתמודדות עם תקופת הקורונה והמערכת לא מצליחה לעמוד בציפיותיהם לחינוך איכותי דיו.

בחירות חדשות לכנסת עומדות בפנינו, וזאת בשיא מאבקה של הסתדרות המורים מול משרד האוצר על חתימת הסכם שכר לאחר שנתיים וחצי ללא הסכם. אולם עמדתו של משרד האוצר מול המשבר והמאבק של המורות ומורים מחזיר אלינו את דוקטרינת ההלם, שבה מנוצלים משברים על ידי המדינה לחיזוק עקרונות השוק החופשי וצמצום המערכות הציבוריות.

כפי שדווח ב"ישראל היום" באירוע "שבת תרבות" שנערך בבאר שבע אמר שר האוצר, אביגדור ליברמן" כי "השקעה במורה זה קודם כל להביא אנשים טובים למערכת החינוך, וזה אי אפשר לעשות בלי שכר דיפרנציאלי. לא יכול להיות רק הסכם קיבוצי, חייב להיות תגמול למצוינות. עמדות אלו של שר האוצר, והגיבוי השקט של יתר שרי הממשלה הם ניצול המשבר כדי לקדם עקרונות של כלכלה חופשית, והצבת עמדתו כתנאי למשא ומתן הוא מהלך לפירוק כוחם של העובדים והעובדים במסגרת איגוד מקצועי חזק.

שלט בהפגנת המורים, 30.5.22. צילום: הילה בראל

כך עובדת דוקטרינת ההלם: בזמן אסון או משבר, המדינה פוגעת במערכות ציבוריות הפועלות לטובת הכלל בדרכים המחלישות את כוחן, מרחיבות את ההפרטה, ומצמצמות את אחריות המדינה לאי השוויון ולאיכות המערכת.

בספרה "דוקטרינת ההלם" מספרת נעמי קליין על אחת הדוגמאות החינוכיות הבולטות של התופעה, אשר התרחשה בניו אורלינס  לאחר הוריקן קתרינה (2005). היא מצטטת את מילטון פרידמן שאמר בעקבות ההוריקן ש"רוב בתי הספר בניו אורלינס הפכו לעיי חורבות, וכך גם בתיהם של הילדים שלמדו בהם. הילדים מפוזרים עכשיו בכל רחבי הארץ, זוהי טרגדיה. זו גם הזדמנות לרפורמה רדיקלית במערכת החינוך".

במהלך הרפורמה, שבוצעה בזריזות תוך כדי המשבר, הוחלפו רוב בתי הספר הציבוריים בניו אורלינס בבתי ספר בזיכיון המנוהלים על ידי גופים פרטיים. האיגוד המקצועי של מורי המחוז רוסק, ו-4,700 החברים בו פוטרו. חלקם נשכרו שוב כפרטים בשכר נמוך וללא זכויות סוציאליות, בעוד רובם כלל לא יכלו להיקלט במערכת בשל מגבלות חוזיות.

הרפורמה אשר מציבה לבתי הספר מדדים שעליהם לעמוד בהם על מנת להמשיך לפעול הובילה לכאורה לשיפור במצב החינוך בניו אורלינס, אולם מבט קרוב יותר מראה גידול משמעותי באחוזי הנשירה,  ירידה באחוז המורים המוסמכים, וגידול בפערים בין שחורים ללבנים.

מערכת חינוך ממלכתית ואיכותית אשר מגיעה להישגים ומתמודדת עם אי שיוויון מחייבת יציבות, המשכיות, וסולידריות

מערכת חינוך ממלכתית ואיכותית אשר מגיעה להישגים ומתמודדת עם אי שיוויון מחייבת יציבות, המשכיות, וסולידריות. יציבות מתקיימת כאשר מורים ומורות נשארים לאורך זמן במערכת החינוך ומייצרים תהליכים חינוכיים ארוכי טווח הכוללים קשרים אישיים עם ילדים וילדות, שיתוף פעולה עם הקהילה, עבודת צוות והתחדשות פדגוגית וחברתית. המשכיות נוצרת כאשר למורים ולמורות יש מסלולי קידום ומצוינות בתוך המערכת שמאפשרים התפתחות אישית והתמודדות עם אתגרי המערכת המגוונים באמצעות יזמות חינוכית. סולידריות היא זאת הבונה קהילה בכל בית ספר ובמערכת כולה, באמצעות שכר ראוי והגון, ערבות הדדית בתקופות מאתגרות והיא מהווה את הבסיס עליו יכולה לצמוח מצוינות.

עמדותיו של משרד האוצר במשא ומתן מול הסתדרות המורים סותרות את העקרונות הללו: שכר דיפרנציאלי ללא ששכר בסיסי ראוי והגון סותר את עקרון הסולידריות; הקטנת כוחו של ההסכם הקיבוצי פוגעת בעקרון היציבות; ותגמול מצוינות (שלא ברור מהי) ללא התייחסות לתהליכים ארוכי טווח פוגע בהמשכיות.

הדרישה לשכר ראוי והגון כפי שחייב להיות לכל עובדי ועובדות החינוך היא תנאי הכרחי וראשוני, אך חשוב לראות שיש כאן מהלך רחב הרבה יותר שעשוי לפגוע באיכותה של מערכת החינוך לטווח הקרוב והרחוק גם יחד. פירוק המערכות הציבוריות עומד בסתירה לשאיפה לחינוך טוב, ארגוני עובדים חזקים והסכמים קיבוציים הם הבסיס לקיום מערכת ממלכתית איכותית ושיוויונית.

ד"ר גליה זלמנסון לוי היא אשת חינוך, אקטיביסטית ומרצה בסמינר הקבוצים ובאוניברסיטת בן גוריון

במקום לפעול לצמצום הפערים, משרד האוצר עסוק בצמצום המערכת הציבורית. הפגנת המורים, 30.5.22. צילום: הילה בראל

קריאה נוספת:
היום זה המורים, מחר זה אתם – דליה חלאבי על דוקטרינת ההלם ומשבר הקורונה
נוער חוץ תקציבי – שלמה סבירסקי על נשירה ופערים במערכת החינוך

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מורה בתיכון צפון תל-אביבי שלא עוזב את המערכת

    אכן, לא ראיתי מתאם שלילי או חיובי בין ותק למצוינות. מורים צעירים אינם בהכרח טובים יותר ממורים ותיקים. יתר על כן, למורים החדשים אין את הזיכרון של תקופה שבה דברים נראו אחרת. בשל החדשנות והאמביציה חינוך הופך ל-Pop-Education ופדגוגיה הופכת ל-Pop-pedagogy. התלמידים נהנים בשיעורים וההוראה עבורם היא "חווייתית", אך הם יוצאים בורים יותר ויותר ואינם יודעים קרוא וכתוב. בתקופתנו גילנות (אייג'יזם) היא סוג האפלייה היחידה שעוד נותרה לגיטימית והיא מתבטאת בעוינות של תקופתנו לניסיון וותק.

    אני גם מתקשה לראות מציאות, ומשרד האוצר לא נתן על כך את הדעת בצורה מספקת, ששכר דיפרנציאלי לא יוביל להרחבת הפערים החינוכיים. כיצד מתגמלים מורים טובים? על פי אילו מדדים? האם הישגיהם של התלמידים לא קשורים גם למצב הסוציו-אקונומי של תלמידיהם ושל המועצה שבה הם חיים? האם החינוך מתמצה בגובה הציונים? האם הפדגוגיה מתמצה בכך?

    מורים זכאים להעלאת שכר, אך גם הגישה למערכת החינוך צריכה להשתנות. כל עוד מערכת החינוץ תתפס כמכינה להיי-טק, שמטרתה רק להכין לשוק עבודה מדומיין עתידי, המערת תמשיך להיות מסלילה, ובה איים של מצוינות טכנולוגית/מתמטית, בדרך כלל במתאם דיי טוב לסביבה הסוציו-אקונומית שבה בית הספר ממוקם, והמחנכת לבורות,לצרות אופקים, ומיומנויות קריאה וכתיבה (שהן מיומנויות חשיבה) ברמה נמוכה ביותר.