ביטול רו נגד ווייד: אולי היהדות והאסלאם יצילו את הנשים בארה"ב

בשבת בבוקר, התעוררו נשות ארצות הברית בארה"ב להבנה שהחוק בערב הסעודית מגן על זכות האישה להפלה בטוחה יותר מאשר החוק ב"ארצם של החופשיים". בחמישים השנה האחרונות זכותן של נשים להפיל בכל ארה"ב הסתמכה על תקדים של בית המשפט העליון, ביטול התקדים בשישי האחרון והעברת הסמכות לבתי המחוקקים המדינתיים, צפוי להוביל להגבלות על הפלות ב-26 מתוך 50 המדינות, באלבמה ומיזורי הן התעוררו לבוקר שבו החוק היבש באפגניסטן מאפשר יותר מהחוק המקומי, שכן באפגניסטן ניתן להפיל עובר עם מום משמעותי.

תקדים רו נגד ווייד מ-1973, השם ייקום דמו, לפיו אין למדינות אפשרות לאסור ביצוע הפלות בשליש הראשון להריון, נקבע בעקבות עתירה נגד החוק הטקסני שאסר לבצע הפלה במקרה שבו אין סכנת חיים לאם. הפסיקה התבססה על התיקונים התשיעי והארבעה עשר לחוקה האמריקאית, לפיהם המדינה לא תשלול חיים, חופש או רכוש מאדם ללא הליך הוגן, וגזרה מהם את הזכות לפרטיות בכל הנוגע לזוגיות, נישואין, מין ותכנון המשפחה.

כאשר מדינת טקסס טענה כי החיים מתחילים בהתעברות, ולכן התיקון ה-14 צריך להגן על חיי העובר, ציין בית המשפט כי אין קונצנזוס מדעי, פילוסופי או תיאולוגי על הגדרת החיים ורגע תחילתם, ואף ציין את ההבדלים בין היהדות לנצרות ובין הכנסיה הקתולית לפרוטסטנטית. על כן, נכתב, זאת סוגיה אישית הקשורה בעולם הערכים והאמונות האישיים של האישה ההרה ומשפחתה ולא סוגיה שבית המשפט צריך להכריע בה.

התנועה המכונה Pro life שמובילה את ההתנגדות להפלות, פועלת מתוך האמונה שהחיים מתחילים מרגע ההתעברות, ומטרתה היא "הצלת תינוקות שלא נולדו". הטענה שמניעת גישה להפלות תציל תינוקות אינה מעוגנת במציאות בשום צורה. הנתונים העולמיים, של ארגון הבריאות העולמי ומכון גוטנברג מראים ששיעורי ההפלות במקומות שבהן הפלות מותרות ללא סייגים ושיעוריהם במקומות עם האיסורים החמורים ביותר – קרובים להפליא, 3.7% ו 3.4% בהתאמה, כך שהטענה על הצלת חיי תינוקות לא ממש מחזיקה מי שפיר. הפער המשמעותי יותר הוא בתמותה ובסיבוכים רפואיים שנגרמים מהפלות לא בטוחות, כאן הפער הוא בין 1% בהפלות לא בטוחות במקומות שההפלות נגישות לבין 31% הפלות לא בטוחות.

האבסורד אף גדל כאשר רואים שמדינה כמו אלבמה ממוקמת במקום השישי הלא מכובד בתמותת אמהות בלידה עם 36.4  מקרי מוות ל-100,000 לידות. לשם השוואה, מדובר בשיעור של כמעט פי 12 יותר תמותה מאשר בישראל. אבל רגע, אינקובטריות בצד, אנחנו מדברים על חיים של תינוקות.

אותה אלבמה בדיוק נמצאת במקום החמישי בתמותת תינוקות עם 7.2 מקרי מוות ל-1,000 לידות. זאת בעוד ששיעור ההפלות במדינה נמוך מכך ועומד על כ-6 הפלות לאלף הריונות, חלקן בשל הריון לא תקין. יותר מרבע הלידות במדינה, ששוב מדורגת בעשירייה הפותחת בטיפול גרוע באם ובוולד, מתבצעות בלי גישה לטיפול רפואי הולם. היה נראה הגיוני שמי שכל כך מסורים לשמירת חייו של העובר בעודו ברחם יהיו מושקעים גם בלאפשר לו לצאת ממנו בבטחה, לא?

בפסיקת בית הדין העליון בשישי האחרון שביטלה את התקדים נטען כי לא ניתן להצדיק את הזכות להפלה באמצעות התיקון ה-14, וכי יש להחזיר את ההחלטה לידי נבחרי הציבור, כך שכל מדינה תוכל לחוקק הגבלה או התרה של הפלות לפי ראות עיניה. הואיל ובחמישים השנים האחרונות עולם המדע לא הצליח (או בחר שלא) להגדיר מהם חיים ומתי הם מתחילים, שאלת ראשית החיים נותרה שאלה תיאולוגית. העובדה הזאת נותנת פתח כלשהו לתקווה, כי בעוד שזכות האישה על גופה אינה מעוגנת בחוקה, האיסור על העדפת דת אחת על אחרת דווקא מופיע בתיקון הראשון לחוקה.

אל מול התפיסות הנוצריות השמרניות שבהן כבר בשלב הזיגוטה העובר הוא אדם מלא, ביהדות ובאסלאם העובר לא נתפס כשווה מעמד לאם, יש בו את הפוטנציאל לחיים, אבל הוא אינו אדם בכל מובן המילה. במדינות אסלאמיות רבות וגם במדינת היהודים מותר להפסיק את ההיריון לא רק בשל סכנה פיזית לאם, או מום בעובר, אלא גם מסיבות נפשיות ורגשיות (זה למשל היסוד שעומד בבסיס ההיתר הדתי לבצע הפלה במקרים של אונס וגילוי עריות).

הממסד השמרני-דתי-מסורתי בישראל כמובן נרתם אל העגלה בהתלהבות ומברך על הצעד. בערוץ 14 מגלים את אמריקה ומפרסמים תחקיר על כך שנשים נשואות משקרות בוועדות, סמוטריץ' קורא להקלה על תשאול בוועדה "רישיון לרצח עוברים" וח"כ אבוטבול מש"ס צורח בכנסת שעל פי ההלכה היהודית הפלה זה רצח!". אכן, זה נחמד להרגיש שאתה חלק מתנועה עולמית משגשגת, מוזנת ברגשות דתיים עמוקים, אבל אולי כדאי לעצור רגע ולשים לב שהעמסתם את העגלה בדת הלא נכונה. ההלכה היהודית מבחינה במפורש בין שני הדברים ואינה מגדירה הרג של עובר כרצח (לא מאמינים לי? לכו לבבא קמא, יש שם גם הנחיות לחישוב גובה הקנס על הריגת עובר).

יהודים בארצות הברית, שככל הנראה בקיאים יותר במקורות מאשר נבחרי הציבור שלנו, הגיבו אחרת. בית כנסת בפלורידה עתר בתחילת החודש נגד החוק המקומי שעתיד להגביל את ההפלות עד לשבוע 15, ללא החרגות במקרים של אונס, גילוי עריות או סחר בבני אדם. לטענת נציגי בית הכנסת, החוק פוגע ישירות בחופש הדת משום שהוא עומד בסתירה להלכה אשר לפיה חובה להפסיק את ההיריון כאשר הוא פוגע בבריאותה הפיזית או הנפשית של האם. רשת הרבניות של היהדות הרפורמית התייחסה גם היא לנושא התיאולוגי, תוך שהן מציינות כי לפי המקורות העובר אינו נתפס כיצור אוטונומי והחקיקה למעשה קובעת סטנדרט דתי שזר ליהדות. ארגון הנשים היהודיות NCJW, גינה גם הוא את החקיקה ומתוך אמירה ברורה כי נגישות של הפלות היא ערך יהודי פתח תכנית סיוע לנשים במימון הטיפול.

האסלאם מרובה הזרמים אינו מחזיק בעמדה קנונית בכל הנוגע להפלות, והפסיקות נעות בין איסור מוחלט למעט במקרים של סיכון חיי האם, היתר להפלה עד היום ה-40 להריון, והיתר להפלה עד היום ה-120. הארגון הפמיניסטי האסלאמי HEART Women and Girls פרסם כבר באפריל נייר עמדה שבו הן קוראות ל"צדק רבייתי" ומבהירות כי האיסורים על הפלות בחלק מהמדינות אינם מבוססים על ידע מדעי אלא על כפיית תפיסת עולם נוצרית-קתולית ועומד בניגוד לזכותן החוקתית לחופש פולחן.

במקביל, קהילות המיעוטים הדתיים, ובתוכן גם כמה קהילות נוצריות, פועלות ביחד ואף התארגנו כקואליציה לפנייה לבית המשפט העליון. אבל גם אם תימצא הדרך לפסול את החוקים המגבילים, הסערה ותחושת חוסר הביטחון בקרב הנשים בארה"ב תימשך עוד זמן מה, בשל עצם העובדה שהמדינה מבצעת רגולציה על בחירות הרבייה שלנו.

לא ברור לי מה מדמיינים רואי השחורות, שנבעתים מול כל תיקון שמגמיש או מקל על יכולת הבחירה. האמריקאים ביניהם מוזמנים להציץ רגע צפונה. בקנדה, ממש אחרי המפל הגדול, הפלות מותרות וחוקיות בכל שלב של ההיריון ומכל סיבה. השמרנים יתפלאו לגלות שבניגוד לציפיותיהם, לא צובאות על דלתות המרפאות נשים בהריון מתקדם שכבר היו בדרך לחדר לידה והתחרטו פתאום, ושיעורי ההפלות על סוגיהן אופייניים לעולם הליברלי. נשים אינן זקוקות לפיקוח והגבלות, גברים, לעומת זאת, ממש צריכים להפסיק ולנסות לבסס את השליטה שלהם בעולם באמצעות הגוף שלנו.