אי אפשר לדון בדפוסי הצבעה של מזרחים במנותק מההיסטוריה

כמו בכל עונת בחירות, הטענות והקובלנות על הצבעת המזרחים לליכוד נשמעות ברמה. ברוב המקרים, הניתוח הוא שטוח, במקרה הטוב פסיכולוגיסטי. קובי ניב, למשל, נטפל אל המנהיגות המזרחית המתרפסת בפני אשכנזים ומציג גזענות ואפליה כאסון טבע
מאיר עמור

סוציולוג (פרופ' בגימלאות), אקטיביסט, ממייסדי ארגון הל"ה וסרבן מצפון חברתי

בשבוע שעבר זכינו לממטר של מאמרים המנסים להסביר, להבין או להתחקות אחר דפוס ההצבעה של מזרחים. מסתמן שזהו סימן השאלה החברתי-פוליטי הגדול ביותר בישראל, שמטריד עונתית את כותבי הטורים לקראת הבחירות המתרגשות ו(שוב) באות לפתחנו.

ב"הליכודניקים המזרחים" רון כחלילי מבכה את העובדה שמזרחים בישראל לא פועלים כשבט לטובתם, גדעון לוי מתבאס מ"המשחק האמיתי" של הפוליטיקה הניטשת תמיד בין מזרחים לאשכנזים וקובי ניב במצב רוח הגליאני מאלתר על תסביכי האדון והעבד ב"ישראל השנייה – שפחה חרופה". המאמר שלפניכם מתייחס בעיקר למאמרו של ניב, אך במידה רבה נוגע גם בכשלים מרכזיים במאמריהם של כחלילי ולוי.

מאמרו האחרון של ניב הוא דוגמה נוספת לדיבור מעין רדיקלי (שמאלני?) בנושא שמרבים לדבר בו מתוך זילזול ומחשבה סטריאוטיפית: מזרחים ובחירותיהם הפוליטיות. לכל מי שמתעמקים בנושא, ברור כי דיבור על הבחירות הפוליטיות של מזרחים מחייב דיון היסטורי בהיווצרותה של המזרחיות בישראל. אך עיון בהיסטוריית הדיכוי האשכנזי מעיבה באופן כבד על הדיון בפוליטיקה עכשווית. הצורך הדחוף של מעגלים רחבים במרכז היהודי בישראל הוא למנוע את חזרתם של בנימין נתניהו, הליכוד והימין לשלטון. במאמץ הירואי מנסים למצוא דרך להניא מזרחים רבים מהתרועעות עם הרע הליכודי מהזן הנתניהואי. מסיבות אלה נתפס השיח שבו פותח קובי ניב כשיח רדיקלי. ניב אומר דברים *כאילו* חדשים.

ניב מודה כי ״המהגרים היהודים המזרחים… אכן סבלו מגזענות ואפליה חמורים״. ההודאה בקיומה של גזענות ואפליה היסטוריים היא ראויה לציון אלא שגזענות ואפליה אלה מוסברות על ידי קובי ניב כחלק מ״מהותה הקולוניאלית של הציונות״. הציונות עצמה מוגדרת על ידי ניב כ״תנועת השחרור האשכנזית של העם היהודי״.

במשפטים פשוטים וישירים אלה מוצגת התורה כולה. זהו העולם – הפוליטי הישראלי – על פי קובי ניב. בביקורתו הלכאורה חריפה אין הצבעה על שינוי בתפיסה; לא לגבי הצדדים ולא לגבי היחסים האתניים בחברה הישראלית. למעשה, ניב ממשיך בחלטורה העיתונאית הרגילה שגורסת שוב ושוב טיעונים פסיכולוגיסטיים כושלים כהסברים היסטוריים וחברתיים. כך עושים גם רון כחלילי וגדעון לוי.

הנזק הוא כפול. ממעטים בהבנת בחירותיהם הפוליטיות של מזרחים וכל פעם מחדש מופתעים מעוצמת הנתק, חרון-האף ומעומק הגיונה הבלתי-הגיוני של הבחירה הפוליטית של מזרחים רבים ורבות. דברים אלה נוגעים במיוחד בבחירותיו של המעמד הנמוך היהודי בחברה הישראלית שחלקו ממשיך להיות אדיש לפוליטיקה ואינו משתתף בבחירות וחלקו ממשיך לתמוך באופן עקבי במה שמכונה בישראל: "ימין".

הדיבור המתיימר להיות רדיקלי של קובי ניב משאיר סטריאוטיפים ותשובות חבוטות על כנם. ניתן לסכם את טיעונו המרכזי של ניב בשני חלקים: הראשון הוא שהמזרחים הובאו על ידי האשכנזים מהמזרח עם המזרחיות, והשני הוא שהמזרחים נשארו מזרחים

הדיבור המתיימר להיות רדיקלי של ניב משאיר סטריאוטיפים ותשובות חבוטות על כנם. ניתן לסכם את טיעונו המרכזי של ניב בשני חלקים: הראשון הוא שהמזרחים הובאו על ידי האשכנזים מהמזרח עם המזרחיות, והשני הוא שהמזרחים נשארו מזרחים.

ניב אומר כי המזרחים "…שהובאו ארצה בידי ממשלות בראשית שנות מדינת ישראל" הובאו על מנת לשמש כפועלים וכחיילים להבטחת קיומו של המפעל הציוני. המזרחים נקראו אזרחים אך למעשה היו בדרגה שנייה לאזרחים הראשונים – האשכנזים. מתחת למזרחים נמצאים הפלסטינים. על פי ניב, דיכוי המזרחים הוא ייחודי ומיוחד ואינו דומה לשום דיכוי גזעני אחר שניתן להעלות על הדעת. סיכום קצר זה מתמצת את עמדתו של ניב אך גם מבטא גישה מכניסטית ופסיכולוגיסטית. הדימוי שעולה הוא ארון מגירות שהקבוצות השונות ממוקמות בהן. ההסבר המוצע להתנהגות של בני אדם ולהיסטוריה של מפעל הדיכוי היהודי-אשכנזי של יהודי צפון אפריקה, אסיה והמזרח התיכון בישראל הוא פסיכולוגיה שטוחה של שנאה ואהבה.

״המזרחים הובאו מהמזרח עם המזרחיות״ היא גם ליבתה של אשכנזיות נרקיסיסטית. זאת משום שעמדה זו קובעת כי "המזרחים נשארים מזרחים" ללא כל קשר להיסטוריה. זוהי גישה שאינה מוצאת פגם או כתם בעצמה, ואינה מצליחה לזהות את המתגזענים והמקפחים. ניב נתקע על המסך המעורפל של "מהותה הקולוניאלית של הציונות".

אין בגישה אשכנזית-נרקיסיסטית זו תשובה לשאלה חשובה ומרכזית אחת: כיצד השפיעה הבאתם של יהודים מצפון-אפריקה, אסיה והמזרח התיכון על יהודים אשר הגיעו לישראל ממזרח-אירופה? שאלה נוספת ולא בלתי קשורה היא כיצד השפיעה הגירתם של יהודים מצפון אפריקה, המזרח התיכון ואסיה על פלסטינים בפלסטין ובישראל? בקיצור, כיצד טרנספורמציה היסטורית זו השפיעה על כל אחת מהקבוצות האלה? שאלות מסוג זה עשויות לאתגר את גישת ״המזרחים הובאו מהמזרח עם המזרחיות״ משום שעל פי נוסחה היסטורית זו כל "יחידה" תיאורית – מזרחים, אשכנזים, פלסטינים – ממשיכה את מסעה ההיסטורי בלי שום קשר לאחרות.

בנוסף, גישה זו חסרה התייחסות להיסטוריה של מה שניב מסכם במילים "גזענות ואפליה". גזענות היא פועל יוצא של מדיניות חברתית ופוליטית שננקטה בישראל על מנת להגן על אינטרסים של קבוצות מסוימות באמצעות אפליית קבוצות אחרות וניצולן. גזענות היא כלי נשק פוליטי שבאמצעותו מתבצעים ניצול כלכלי ודיכוי תרבותי שבאים לידי ביטוי בין היתר בהקצאת משאבים לא שוויונית. גזענות ואפליה היוו (ועדיין מהוות) מדיניות שמולידה הגמוניה חברתית ומייצרת מעמד כלכלי פריבילגי. גזענים ומדכאים הם פועל יוצא של מדיניות. לא להפך.

כאשר מציגים אופק היסטורי מסוג זה, התמונה המצטיירת מחייבת לנטוש את המחשבה המתייחסת לגזענות כאל נטייה אישית ו/או קולקטיבית של שנאה ואהבה. גזענות ואפליה נוגעות ישירות בהקצאת משאבים ממשיים של הון, אדמה, כוח, מיקום חברתי וכבוד אזרחי.

הצגה ישירה של מנגנוני הקצאה שאינם שוויוניים עשויה לסייע בדיבור על עוני ושוליות חברתית ופוליטית של המעמד העני והנמוך בישראל. העוני מנוול. הוא חונך – בייסורים – את מי שסובלים ממנו לאובדן אמון ולהיעדר תקווה. עוני מקבע שוליות חברתית בין דורית שהיא קרקע לתסכול מתמשך. חוסר אונים ושוליות חברתית הם תוצרים ממשיים של מדיניות פוליטית עם היסטוריה ארוכה שפירושה הקונקרטי הוא אפליה חברתית וכלכלית המלווה בשפה גזענית. קובי ניב, גדעון לוי ורון כחלילי מסרבים לראות את הקשר שבין בחירה פוליטית עכשווית לדיכוי היסטורי מתמשך. הם מעדיפים לנקוט לשון פסיכולוגיסטית המקרבנת את הקורבנות פעם נוספת.

במקום היסטוריה עניינית הכוללת ניתוח אינטרסים של קבוצות אנושיות, אנחנו מקבלים הנדסת מכונות גסה. המזרחים מוצגים כיישות אנושית וחברתית הקיימת מאז ומתמיד. הם ״מובאים״ על ידי אשכנזים, המוצגים כיחידה קיימת ונוכחת במסגרת המהותנית של אותה ציונות קולוניאליסטית. כל זאת בלי שום קשר להיסטוריה הישראלית של קבוצות אלה. "מהותה הקולוניאלית של הציונות" מרחפת באוויר כנגיף עד שמצליחה להדביק את "תנועת השחרור האשכנזית של העם היהודי". ניב מציג גזענות ואפליה כמגיפה, אסון טבע.

ניתוח מאמרו של ניב מותיר אותנו רק עם מושג ("שפחה חרופה"). המיקוד בשפחה חרופה מעלים את הגורם המרכזי במערכת הכוח הישראלית. כך נשאר מחוץ לתמונה מבנה הכוח עצמו. "שפחה חרופה" הוא מושג שאינו מסוגל ולא מאפשר את הבנת מבנה הכוח שנקרא: הגמוניית אשכנזיות.

באמצעות ה"שפחה החרופה" מתעלמים מדיון פוליטי בעובדה הפוליטית מספר אחת בישראל: מרכזיותה החברתית, כלכלית ופוליטית של האשכנזיות. במקום ללמוד ולהבין כיצד נוצרה ״אשכנזיות״ בישראל כמבנה של כוח, אנו נדרשים לראות כיצד מגיבים ״מזרחים״ למבנה הכוח שהוא ״נתון״ וקיים בחייהם.

הגמוניית האשכנזיות היא מבנה כוח כלכלי, תרבותי ופוליטי אך לא פסיכולוגי. זהו מבנה שנוצר במהלכה של היסטוריה פוליטית ישראלית. זהו מבנה יציב ומחייב. יישות ממשית שהולכת מעבר לפסיכולוגיה של דמויות המנהיגות אותה ברגע היסטורי מסויים. לדוגמה, מי זוכר את יצחק שמיר או את הפסיכולוגיה שלו כיום? אפשר אפילו לשאול מי זוכר את שמעון פרס ויצחק מודעי שעשו – כמעט במו ידיהם – מהפיכה וקוממו מעמד בינוני אשכנזי בעל כוח כיישות חברתית. הפסיכולוגיה של מנהיגים אלה אינה רלוונטית לעצם כינונו של מעמד בינוני אשכנזי בישראל.

כך, במקום ללמוד ולהבין כיצד נוצרה ״אשכנזיות״ בישראל כמבנה של כוח הגמוני, אנו נדרשים לראות כיצד מגיבים ״מזרחים״ למבנה הכוח הנתון וקיים בחייהם. מודל יסודי זה מופיע באופן סמלי בתמונה המלווה את המאמר: "מזכ"ל ההסתדרות יצחק בן אהרון בפגישה עם הפנתרים השחורים, 1973". לאשכנזי היחיד המופיע בתמונה יש שם. לארבעת הבחורים הצעירים שבתמונה אין שם. עליהם להסתפק בשם עצם כללי: "הפנתרים השחורים". כולם ביחד מהווים אב-טיפוס של דמות מייצגת של "היהודים המזרחים".

מירי רגב
מירי רגב באירועי שבוע הספר, 2015. צילום: קובי גדעון / לע"מ

בנוסף ובהתאמה לגישתו המכנית-הפסיכולוגיסטית, מתמקד ניתוחו של ניב במשתנים אישיותיים של מנהיגים או מנהיגות. הוא עושה שימוש בפסיכולוגיה על מנת להסביר בחירה פוליטית של קבוצות רחבות. פסיכולוגיה היא כלי שאינו מתאים למטרה ההסבר הפוליטי. בדומה ל"צ'חצ'חים" של דודו טופז ולגינוי ההשתטחות על קברים והשימוש בקמעות של יאיר גרבוז, כל סוציולוגיית הדיכוי של יהודי המזרח התיכון, צפון אפריקה ואסיה בישראל מצטמצמת אצלו למושג "שפחה חרופה". מבחינת ניב, כישלונם הפוליטי של מזרחים רשום על שמם בלבד. "הם" הרי יכולים היו להעמיד מנהיגים מקרבם שישנו את המצב.

כביטוי לכשלון המזרחי להניב מנהיגות ראויה, הוא מעלה על שולחנו שלוש נשים מזרחיות: מירי סיבוני רגב, עידית סילמן וגלית דיסטל אטבריאן, ונטפל לכשליהן ולאופן שבו הן משרתות את הגברים האשכנזים המנהלים אותן (ואותנו). הסיבה לכישלון מתמשך זה על פי ניב היא תסביך פסיכולוגי שבגינו מזרחים באמת ובתמים מאמינים שהם נחותים מאשכנזים, כפי שכתבה הסופרת-חוקרת המהוללת וחברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן.

הגמוניית אשכנזיות – בניגוד לטענות הגזע המגוחכות של חברת הכנסת דיסטל-אטבריאן  – היא יישות חברתית עם שורשים כלכליים ותרבותיים ועל כן גם פוליטיים. זוהי יישות המתממשת ומתגלמת באופן חד ביומיום. ניתן לראות ביטויים של יישות זו בהתארגנויות פוליטיות ומפלגתיות כגון מפלגות ״יש עתיד״, ״כחול לבן״ ״ישראל ביתנו״, ״תקוה חדשה״, ״ימינה״, ו"הבית היהודי".

למשל, מפלגת ״הבית היהודי״ או ליתר דיוק המפלגה הדתית לאומית (מפד״ל ההיסטורית), היא דוגמה טובה במיוחד למתח שבין צאצאים של "האשכנזים המייסדים" ו״המהגרים היהודים המזרחים" בימין היהודי-ישראלי. כעת עוברת תנועה זו מוטצית התגזענות רדיקלית. העימות בין בצלאל סמוטריץ ואיתמר בן-גביר קורה לנגד עיננו עכשו. סמוטריץ הוא דוברו של מחנה "האשכנזים המייסדים". איתמר בן גביר בא מעולם אחר. עולם הגזור מבחינתו של מחנה סמוטריץ מ"המזרחים שבאו מהמזרח עם המזרחיות".

חשוב לציין כי מבחינה היסטורית שלוש הגיבורות של ניב נשכחות עוד במהלך חייהן. התפוגגותן ההיסטורית מתרחשת בעודן נושאות את תפקידיהן הרמים. שום הליך דמוקרטי חברתי לא הביאן לתפקיד שאותו הן ממלאות. דמויות אלה נעלמות ברגע שהן מפסיקות לפזז לעיני ההגמון התורן שרוצה את טובתן וממנה אותן לתפקיד שייעד להן.

אך קובי ניב מניח את ההסבר לעיוות החברתי לפתחן של דמויות קש אלה. לדידו, אילו היו מנהיגות עצמאיות שאינן מנוהלות על ידי גברים אשכנזים, אילו היו פחות שפחות, מציאות חייהם וחייהן של מזרחים ומזרחיות היתה שונה בתכלית השינוי. זוהי תמציתה של הגישה המכניסטית והפסיכולוגיסטית המחפשת אשמים ואשמות מתוך נרקיסיזם עדתי. זוהי עדתיות אשכנזית טהורת יחס ונטולת מחשבה.

קובי ניב רוצה שנאמין כי האשמה לדיכוי הפלסטיניות היא משותפת לכל היהודים. ההוכחה כולה נמצאת בשירות הצבאי במדי משמר הגבול של מזרחים ומזרחיות. עוד הוא רוצה שנקבל את דעתו כי האשמה למצבם הנחות של מזרחים בישראל היא זבש"ם

כעיתונאי שמאלני, ניב רוצה שנאמין כי האשמה לדיכוי הפלסטיניות היא משותפת לכל היהודים. ההוכחה כולה נמצאת בשירות הצבאי במדי משמר הגבול של מזרחים ומזרחיות. עוד הוא רוצה שנקבל את דעתו כי האשמה למצבם הנחות של מזרחים בישראל היא זבש"ם של מזרחים ומזרחיות. אשמה זו נובעת מפסיכולוגיית חסר של מזרחים ומזרחיות כפי שהמנהיגות המזרחית ומנהיגות מזרחיות דוגמת סילמן, רגב ודיסטל משקפות.

לעומת ניתוח מכני וגס שכזה, ניתוח היסטורי בוחן את האפשרות כי מזרחים, כמו אשכנזים וכמו פלסטינים, נוצרו בתהליך היסטורי המעוגן בזמן ובמקום, שהתרחש בישראל ופלסטין. מחשבה דינמית והיסטורית שכזו מבקרת את עצמה כחלק מהמציאות שאותה היא בוחנת, ומחייבת את נוכחותו הממשית של הדובר עצמו בניתוח התיאורטי שהוא מציג. זוהי ביקורת היסטורית שהיא גם ביקורת עצמית והיא תנאי יסוד לרלוונטיות פוליטית ולהבנה חברתית. במקום לדבר על "המהגרים היהודים המזרחים", כולם עם ה"א הידיעה, אפשר אולי לדבר על מזרחיות, אשכנזיות ופלסטיניות, במנותק מההקשר הבעייתי של אישיות כזו או אחרת ומהיררכיה של אזרחים סוג בי"ת וגימ"ל מול "האשכנזים המייסדים וצאצאיהם" כאזרחים סוג אל"ף.

אבל קובי ניב תובע מעמד של משקיף המנותק מהעימות. הוא מעל לעימות. הוא בת קולה של ציפור חדת עין הרואה מהמרומים את הקשיים מבלי לשרות בתוכם. ניב הוא פניאופטיקון, הוא מדבר את ההיסטוריה אך אינו שותף לה. כמעט כמו אלוהים.

ניב הוא משל מצוין למלח הארץ שמוביל את החברה הישראלית ומחזיק ביתרונות, בפריבילגיות, במשאבים מבלי להיות חלק מהבוקה והמבולקה. אין אחריות על התוצאות, רק נגישות להנאות. תפיסת עולם זו מאשימה את המזרחים והמזרחיות לא רק במצבם הנחות אלא גם ביצירתו של עמק הבכא שבו חיים כולנו, בדגש על פלסטינים ופלסטיניות. האשכנזיות, לעומת זאת, היא טלית שכולה תכלת. ממש כמו נתניהו, תכלת עזה.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.