התחממות כדור הארץ: מקרה של האשמת הקורבן ואיסלמופוביה

גזר הדין החל על הרוב הגדול של האוכלוסיות של סדום ועמורה החדשות – של כל עיר או מדינה או אזור-תרבות הנוהגים בניגוד לערכים המקודשים של המערב הליברלי הוא, פחות או יותר, 'שיישרפו'. והם אכן נשרפים
נופר שמעוני

השטפונות ההרסניים שהתרחשו בפקיסטאן במהלך החודשים יוני-אוגוסט גרמו לאסון הומניטרי בסדר גדול שקשה לדמיינו. כשליש מכל השטח של המדינה הוצף, וכ-33 מיליון בני-אדם סובלים כעת באופן ישיר מהשפעת השיטפונות – מהרס של כפרים ועיירות, הרס של תשתיות מכל הסוגים, ופגיעה בחלק גדול מהגידולים החקלאיים ומשק החי במדינה (למשל, אובדן 90% מהיבול במחוז המרכזי סינד, האחראי למחצית מכל גידולי המזון בפקיסטאן). אזורים נרחבים סביב נהר האינדוס הפכו לאגמי מים ענקיים, וייקח חודשים רבים לנקז את המים, אם ניקוז כזה בכלל יהיה אפשרי; וכעת מתפשטות מחלות זיהומיות בקרב מיליונים, אוכלוסיית תושבי הכפרים (או הכפרים-לשעבר) התקועים בתוך האסון, שוב בהיקף שקשה לחשוב איך להשתלט עליו.

השטפונות נובעים משילוב בין כמויות גשמים חריגות באופן קיצוני לעומת עונת מונסון רגילה, לבין המסה מואצת של הקרחונים של הרי ההינדו-קוש. וכל זה מתרחש אחרי חודשים של בצורת ושל עליות טמפרטורה קיצוניות, חסרות תקדים, שהפכו את השהות מחוץ לבתים בחלק מאזורי פקיסטאן לבלתי אפשרית – הרחק מעבר לסיבולת של הגוף האנושי.

סיוע הומניטרי מתחיל כעת להגיע לקורבנות האסון, אך כמויות הסיוע הן די מגוחכות. אולם מעבר לכך, וחשוב יותר: מה שדרוש מעבר לסיוע הומניטארי הוא סיוע לבנייה מחדש של התשתיות החקלאיות והאחרות, ולא סתם בנייה מחדש, אלא בנייתן בצורה משופרת בהרבה, שתתן סיכוי כלשהו להחזיק מעמד מול ההתדרדרות המתמשכת הצפויה בתנאי האקלים. למטרה זו דרושים, לפי הערכות מסוימות, כ-30 מיליארד דולר; פקיסטאן אמנם אמורה לקבל כמה מיליארדי דולרים מקרן המטבע הבינ"ל, אולם אלה הלוואות ולא מענקים, וחלק ניכר מכל סיוע כזה מופנה לתשלום ריבית על הלוואות קודמות.

תהליכים דומים מתרחשים באפגניסטאן: הבצורת במרבית אזורי המדינה נמשכת כבר כמה שנים רצופות, וכעת שיטפונות השמידו במקומות רבים את היבולים שהחקלאים בכל זאת הצליחו לגדל על אף הבצורת, וכן נהרסו, בין היתר, התשתיות החקלאיות הדלות-ממילא שהיו קיימות בחלק מהאזורים. בשנה האחרונה, חלק ניכר מאוכלוסיית אפגניסטאן בכל מקרה סובל מחרפת רעב; שהרי אחרי ניצחון הטאליבן באוגוסט 2021, הופסק בבת אחת כל הסיוע הכלכלי שסיפק כ-40% מההכנסה הלאומית של המדינה. (אמנם מוסדות האו"ם סיפקו כמויות חסרות תקדים של סיוע הומניטארי, ובכך הצליחו למנוע בינתיים את התמותה הנרחבת מרעב שהייתה מתרחשת ללא סיוע זה; אולם הסיוע ההומניטארי לא עושה יותר מאשר להחזיק בני-אדם בחיים, בקושי, במצב של תת-תזונה, וגם הוא צומצם מאוד לאחרונה; יצוין גם שתת-התזונה הקיצונית היא כבר עכשיו, במהלך השנה האחרונה, קטלנית עבור ילדים אם לא עבור מבוגרים – ככל הנראה עשרות אלפי ילדים כבר מתו כתוצאה ישירה או עקיפה ממנה, אם כי אין שום ספירה או מעקב מדויקים).

בשנה האחרונה נעשו ניסיונות די מרשימים, בהתחשב בנסיבות, מצדם של הסקטור הפרטי ושל השלטון באפגניסטאן לבנות כלכלה העומדת בזכות עצמה; אולם הניסיונות האלה נחנקים ברובם הן כתוצאה מהסנקציות הכלכליות שהוטלו על ידי ארה"ב ועל ידי מערכת הבנקאות הבינ"ל הנתונה למרותה של ארה"ב, והן כתוצאה מאי יציבות נמשכת בתחום הבטחוני עקב מעשי טרור בלתי פוסקים שמבצעת בין היתר השלוחה המקומית של דעאש. המפלט האחרון של מי שאיבדו את מטה לחמם עקב התמוטטות הכלכלה המלאכותית של סיוע לצרכי כיבוש ומלחמה – כלכלה שנבנתה על-ידי ברה"מ ועל-ידי ארה"ב במהלך יותר מ-40 שנים – הוא לכאורה לחזור לחקלאות-הקיום הבסיסית שממנה התפרנסה מרבית האוכלוסייה עד סוף שנות ה-70 של המאה ה-20. אולם זה בלתי אפשרי: הן משום שהחקלאות הזו פרנסה אז אוכלוסייה שגודלה היה הרבה פחות ממחצית האוכלוסייה הנוכחית, והן משום שכאמור, תנאי האקלים שהיו קיימים בעבר אינם עוד – האקלים נמצא בתהליך של התמוטטות מתמשכת.

שטפון בפקיסטן
תושבים במחוז סינד בפקיסטן נמלטים מהשטפונות. צילום: cc-by-nd-Oxfam International

האקלים מתמוטט – כידוע לכולם, עקב התחממות כדור הארץ. תרומתה של פקיסטאן לפליטת גזי החממה היא פחות מ-1% מהסה"כ העולמי, ותרומתה של אפגניסטאן היא אי-שם בסוף בין כל מדינות העולם; ובמקביל שתיהן תופסות 'מקום של כבוד' במסגרת המדינות הפגיעות ביותר בעולם לשינויי האקלים. החלוקה הבסיסית הזו בין מי שאחראים להתחממות כדור הארץ, לבין מי שעומדים בפני הכחדה (או בלשון יותר זהירה, התמוטטות כללית של מערכות הקיום) עקב התחממות כדור הארץ, גם היא כבר ידועה לכולם – כמו למשל בשתי המפות שלהלן. עם זאת, נראה לי שיש מקום להעיר על כך כמה הערות בהקשרים היסטוריים ואידיאולוגיים.

ראשית: יש משהו בתהליך הנוכחי של הכחדה צפויה של האוכלוסיות החיות ב'דרום' העני-יחסית כתוצאה ממעשיהן של האוכלוסיות החיות ב'צפון' העשיר-יחסית, שמזכיר כמה אירועי הכחדה קודמים בהיסטוריה: את ההכחדה הכמעט-מלאה של תושבי יבשות אמריקה ואוסטרליה על-ידי הקולוניאליזם האירופי; ואת המוות ההמוני של מיליוני בני-אדם (שעם זאת לא הגיע לכדי הכחדה, כי העמים שבהם מדובר בסה"כ המשיכו להתקיים וחזרו לאיתנם אחרי תקופה ארוכה) באירלנד באמצע המאה ה-19 ובהודו בתקופות שונות בין סוף המאה ה-18 לאמצע המאה ה-20, בעקבות המדיניות של האימפריה הבריטית בתחומי החקלאות והכלכלה. בכל האירועים האלה, ההכחדה או המוות ההמוני נבעו ונובעים מאינטראקציה בין מעשים מכוונים ישירים של נציגי 'תרבות המערב' לבין 'הטבע'; כאשר 'הטבע' כולל, למשל, את היעדר החסינות של אוכלוסיות אמריקה ואוסטרליה לחיידקים של 'העולם הישן', את כימשון תפוחי-האדמה באירלנד, ואת האירועים האקלימיים שנעים בין אירועים נקודתיים יחסית שפגעו בהודו בעבר לבין האפוקליפסה האקלימית המתרחשת כעת. כמובן, ההבדל הוא בכך שכיום אנשי 'תרבות המערב' לא רק אחראיים למה שמתחולל ב'טבע' בנוסף לאחריותם על מעשיהם בתחומים של עושק כלכלי ותוקפנות צבאית (למשל בעשורים האחרונים, המוות וההרס העצומים שגרמה "המלחמה בטרור") אלא גם – בניגוד למשל לקולוניאליסטים האירופים ביבשת אמריקה – הם מודעים לגמרי הן להשפעה של מעשיהם על 'הטבע' והן למה שניתן היה לעשות על מת לעצור את התהליכים הללו המתרחשים ב'טבע', אילו רק חפצו בכך.

מפות המתארות את התחממות כדור הארץ
שתי מפות הממחישות את החלוקה בין המדינות והאוכלוסיות האחראיות במיוחד להתחממות כדור הארץ לבין המדינות והאוכלוסיות הפגיעות במיוחד לשינויי האקלים

אך המדינות העשירות לא מתעתדות לעשות שינויים מרחיקי לכת מספיק במבנה הכלכלה והצריכה שלהן בכדי למנוע את התמוטטות מערכות הקיום בחלק 'הפגיע' של העולם, והן גם לא יעבירו לאוכלוסיות הפגיעות חלק משמעותי מטריליוני הדולרים שהיו אמורים להיות מועברים, בצורה של מענקים ולא הלוואות, אילו היתה מתקיימת מערכת אמיתית של פיצוי (reparations) להבדיל מסיוע הומניטרי, על נזקי התחממות כדור הארץ. בנוסף לכך, בהקשר הזה מופיעה הנטייה האנושית המצערת לברוח מהודאה חשופה ופשוטה וישירה בגישה של אגואיזם. כלומר: בכל האירועים ההיסטוריים והעכשוויים המוזכרים כאן, הצד החזק לא היה מסוגל, ולא מסוגל כעת, פשוט לומר: 'אנחנו חזקים יותר מכם ולכן אנחנו משמידים אתכם למען שיפור הרווחה שלנו'. במקום זאת, התחולל פיתוח של מערכות שלמות של קריטריונים כמו רציונליים הכוללים טיעונים ערכיים או מוסריים, המכוונות למקם את הקורבנות בתור חסרי תבונה/רציונליות ובתור פחותים מבחינה ערכית ומושחתים מבחינה מוסרית, ובכך להצדיק הן תוקפנות ישירה כלפיהם והן את הפקרתם למוות מרעב ומחלות. ההתבוננות בתופעה הזו היא מעייפת הרבה יותר מההתבוננות באגואיזם פשוט, אבל אין מה להרחיב כאן על התופעה הכללית הזו של האשמת הקורבן, המוכרת לכולם.

נראה שרוב האוכלוסיות המוסלמיות, ומכאן מרבית התרבויות האיסלמיות, הן בדרך להתמוטטות רב-מערכתית או הכחדה. כל זאת, אלא אם כן יתרחש שינוי מגמה משמעותי מאוד ביחסן של המדינות העשירות להתחממות כדור הארץ ולמתן פיצויים במישור הבינ"ל

שנית: קיים היבט נוסף, אולי פחות מובן מאליו, לאינטראקציה הזו בין היחס להשפעות של התחממות כדור הארץ לבין התופעה של האשמת הקורבן. כאשר מתבוננים במפה של 'פגיעות רב-מימדית' להתחממות כדור הארץ, רואים שחלקים גדולים מאוד מהעולם המוסלמי נמצאים בתחום הפגיע או פגיע מאוד. החל מאינדונזיה במזרח, דרך בנגלאדש, פקיסטאן, אפגניסטאן, (איראן קצת פחות, אך לפי פרסומים מסוימים גם שם פגעי האקלים הולכים ונהיים חמורים יותר ויותר), עיראק, סוריה, תימן, מצרים, ומדינות הסאהל באפריקה שמדרום לסהרה – יש כאן אזור עצום שבו צפויות התמוטטות או הכחדה. ואין לשכוח כמובן את האזור המיידי שלנו, שבו מגמות אקלימיות משתפות פעולה בצורה מושלמת עם המדיניות של ישראל המבטאת את השאיפה הציונית הקבועה ליצור תנאי חיים בלתי נסבלים עבור הפלסטינים ברצועת עזה ובגדה המערבית. אין בדברים אלה כוונה לומר שרוב הנפגעים מהתחממות כדור הארץ הם מוסלמים; אך בהחלט נראה שרוב האוכלוסיות המוסלמיות, ומכאן מרבית התרבויות האיסלמיות, הן בדרך להתמוטטות רב-מערכתית או הכחדה. כל זאת, אלא אם כן יתרחש שינוי מגמה משמעותי מאוד ביחסן של המדינות העשירות להתחממות כדור הארץ ולמתן פיצויים במישור הבינ"ל.

כמו תמיד, מסך העשן או הערפל החונק והמתעתע של האשמת הקורבן מסתיר כמעט לגמרי את האור הבהיר והחד של אגואיזם חשוף. השם הכללי של האשמת הקורבן בהקשר הזה הוא 'איסלמופוביה'. פריחת האיסלמופוביה בכל מרכזי הכוח של העולם – המערב על שלוחותיו השונות, סין, הודו, ורוסיה – קשורה ישירות לעובדה שהמדינות המוסלמיות בעולם (והאוכלוסיות המוסלמיות המהוות קבוצות מיעוט גדולות בתוך מדינות לא מוסלמיות) הן ברובן כעת חלשות, חלקן חלשות בצורה קיצונית. מקורות החולשה הזו אמנם לא תנאי האקלים, אלא מגמות שקודמות קצת להופעת ההשפעות המשמעותיות של התחממות כדור הארץ – כגון הצורך של הקומפלקס הבטחוני של ארה"ב ליצור אויב חדש מיד לאחר התמוטטות הגוש הקומוניסטי, ההשפעה המאוד משמעותית של ישראל ושל גורמים ציונים ביהדות ארה"ב על תהליך קבלת ההחלטות בארה"ב (ולכן על בחירת האויב החדש), ותהליכי המודרניזציה בסין ובהודו המובילים (כמו תהליכים דומים באירופה במאה ה-19) להתחזקות של לאומנות קיצונית החייבת לסמן קבוצת מיעוט פנימית כלשהי בתור 'אויב'. אולם ההשפעה הספציפית של התמוטטות האקלים על אזורי העולם המאוכלסים במוסלמים תורמת, ונראה שעוד תתרום רבות, להתחזקות האיסלמופוביה.

שהרי אם יורדת עליהם אש משמיים, משתמע ש'הם' אשמים באשמה נוראה. ואם 'אנחנו' היינו יכולים להציל אותם מהאש ולא עושים זאת, ועוד יותר מכך אם 'אנחנו' מבעירים את האש בשיתוף-פעולה עם אלוהים או הטבע, הרי נובע מכך בהגיון ברזל, ש'הם' לא רק חוטאים בחטאים איומים, אלא גם הנגע של האשמה שלהם ידבק בנו ויתפשט בקרבנו אם נקבל אותם אלינו (למשל, בתור פליטים). כמובן שתבנית התודעה הזו לא מיוחדת לקולוניאליסטים ולאימפריאליסטים האירופים של העת החדשה שהוזכרו לעיל; היא בולטת בעת העתיקה, בימי הביניים, בכל תקופה ומקום. הסיפור של סדום ועמורה הוא פרדיגמה בתחום הזה, לא רק למבנה הכללי של דרך המחשבה הזו אלא גם לתוכן הספציפי של חלק מההאשמות. כלומר: המסורת הדתית המונותיאיסטית האשימה את אנשי סדום ועמורה ו/או את אנשיהן של ערים חוטאות דומות בכמה האשמות ספציפיות: חילול שם שמיים/ אי-הכרה באלוהי האמת/ אי-הכרה באלוהות בכלל; גזל וחמס בתחום החברתי; ופריצות מינית.

נשים אפגניות
סטודנטיות למיילדות באפגניסטן, 2009. צילום: CC BY-NC-ND United Nations

בהמשך לכך, אנשי 'התרבות המערבית' מראשית העת החדשה ועד תחילת המאה ה-20 האשימו חלק משמעותי מהתרבויות שהיו עסוקים בהכחדתן, בפרט ביבשות אמריקה, אפריקה ואוסטרליה, באשמות של אלילות או אי-הכרה באמיתות הדתיות של המונותיאיזם בתחום המטאפיזי ופריצות מינית ו/או התנהגות 'חייתית' בתחום האישי-חברתי. במסגרת זו נכללו בין היתר האשמות המייחסות טומאה או חייתיות לנוהגים חברתיים של אי-כיסוי מספיק של חלקי גוף שונים, של היתר לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין בהקשרים מסוימים או בכלל – היעדר תפיסה של נישואין מונוגמיים בלעדיים הנמשכים חיים שלמים, של היתר או סובלנות כלפי יחסים בין בני אותו מין בהקשרים מסוימים, של אי-קיום הבחנה מספקת בין המגדרים, של אמנות העוברת על כללי הצניעות בפיסול ובריקוד; למעשה, ניתן לומר שכל אלה, להבדיל מההאשמות המטפיזיות הנוגעות לדת, ייצגו את עמדתו של המערב לא רק עד תחילת המאה ה-20 אלא עד אמצע המאה ה-20 לערך. אם כי ההאשמה העתיקה של גזל וחמס בתחום הכלכלי-חברתי הוחלפה בהאשמה של חוסר הכרה בקדושת הרכוש הפרטי ובזכות הקדושה לצבור רווחים, כולל רווחים מריבית, ללא גבול.

את מקומם של הגינויים רושפי-האש והגועל ההיסטרי מפני חשיפת הגוף, מפני 'פריצות' מינית ומפני העדר 'ריסון' בהתנהגות, תופסים גינויים ערכיים-מוסריים ושנאה בוערת דווקא כלפי סירוב להתערטל וכלפי ערכים, נוהגים ו/או חוקים המטילים סייגים חמורים על ההתנהגות המינית

ההאשמות המופנות כלפי אוכלוסיות מוסלמיות על-ידי הזרם המרכזי של 'המערב הליברלי' כיום הן דמות-ראי מעניינת של חלק מההאשמות הוותיקות שנמנו בפסקה הקודמת: את מקומו של הגינוי המטפיזי/מוסרי כלפי האלילות (באשר האלילות היא חילול האמת הדתית המונותיאיסטית) תופס גינוי מטפיזי/מוסרי כלפי דבקות באמונה דתית מונותיאיסטית, כלפי דבקות באל 'פטריארכלי' השוכן מטאפורית בשמיים, במקום קבלת האמיתות החדשות של אתיאיזם או של רוחניות מבוזרת המושפעת בין היתר מתפיסות מעורפלות של אלילות נשית הקשורה לאדמה ולגוף. את מקומם של הגינויים רושפי-האש והגועל ההיסטרי מפני חשיפת הגוף, מפני 'פריצות' מינית ומפני העדר 'ריסון' בהתנהגות, תופסים גינויים ערכיים-מוסריים ושנאה בוערת דווקא כלפי סירוב להתערטל, כלפי דבקות בכיסוי של הגוף כולל הראש (החיג'אב הנתקל בלהבות של גינוי וסלידה במערב כיום), וכלפי ערכים, נוהגים ו/או חוקים המטילים סייגים חמורים על ההתנהגות המינית – סייגים דומים מאוד לאלה שהיו מקובלים על הזרם המרכזי של דעת הקהל המערבית עד אחרי אמצע המאה ה-20. (ניתן להזכיר שגם הקפדה על כיסוי ראש – סוג זה או אחר של צעיף או כובע או מגבעת – כאשר שוהים במרחב ציבורי היתה הנורמה בבריטניה ובחלקים אחרים של המערב עד אחרי תחילת המאה ה-20).  בתחום הכלכלי-חברתי, ניתן לומר שהקונצנזוס הערכי הליברלי כבר לא דוגל בקדושתם של הרכוש הפרטי וצבירת הרווחים (אם כי בפועל, ההגנה על אלה היא עדיין כמעט מוחלטת) אלא בקדושתה של הקריירה – זהות עצמית המעוצבת באמצעות מסלול מסוים של השכלה ושל עבודה מניבת הכנסה. גם כאן יש כר נרחב לגינוי ערכי/מוסרי כלפי חלקים מהעולם המוסלמי, בין היתר על רקע הדרישה שהתפיסה הזו של זהות עצמית תחול תמיד על נשים כמו על גברים, או אולי אפילו יותר על נשים כי הן זקוקות ליותר 'עידוד' ו'חינוך' ל'העצמה אישית' מסוג זה.

אם כן, גזר הדין החל על הרוב הגדול של האוכלוסיות של סדום ועמורה החדשות – של כל עיר או מדינה או אזור-תרבות הנוהגים בניגוד לערכים המקודשים החדשים הללו, שאומצו על-ידי המערב לפני 50 או מקסימום 70 שנים, בערך – הוא, פחות או יותר, 'שיישרפו'. אמנם תמיד ישנם גם צדיקים בסדום, ואותם רצוי לנסות להציל; למשל לתת זכות-מקלט לפעילות של זכויות אדם ובפרט של זכויות נשים וכן ללהטב"ים. בכפוף להצלתם של אותם מעטים, ניתן להפקיר את החברות הללו כמכלול, במצפון נקי, לפגעי התחממות כדור הארץ. כל זאת במקביל לבחירה בכמה קהילות אנושיות (כגון תושבי אפגניסטאן, איראן ופלסטין על שני חלקיה), שסומנו עקב תהליכים היסטוריים שרירותיים בתור חוטאות במיוחד, כיעדים לחנק אקטיבי באמצעות סנקציות כלכליות או הרס באמצעים ישירים אף יותר.

נופר שמעוני היא מרצה לפילוסופיה של המוסר ולפילוסופיה פוליטית

בחור צעיר נמלט מכפרו במחוז סינד בפקיסטן, שכל בתיו נקברו תחת השטפונות. צילום: cc-by-nc-nd 2.0 Oxfam International
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מיכל אילן

    תודה על המאמר המעניין (והמדכא).