אבא קובנרים בגוב האריות

מאז 1967 מתרחש בשכם ובג'נין מאבק לאומי. מה שאנחנו מכנים "מחבלים" הם למעשה לוחמים כנגד צבא כובש, אז אולי אפשר לקרוא להם פרטיזנים?
אמיר בן-פורת

מרצה לשעבר בחוג למדעי התנהגות באוניברסיטת בן גוריון. בזמן הזה עוסק בעיקר במחקר על הכדורגל הישראלי

בלא כוונת  מכוון, ואולי, דווקא כן, איתרע מזלו של אבא קובנר להיות גיבור הסיפור של קיבוץ ניצנים שחבריו נפלו בשבי האויב המצרי במלחמת 1948. העובדות ידועות, והפרשנויות כמצופה, תלויות במעמדו של המפרשן. אני רוצה לגייס את אבא קובנר לעניין אחר שתלוי ועומד אבל מתחמק בכוונה תחילה מסדר היום: לשאלה הנעלמה מתי פלוני הוא  טרוריסט ומתי הוא פרטיזן (לוחם חופש), ומה ניתן ללמוד מזה על מה שעושים הפלסטינים כדי להיפטר מכיבוש "נאור".

אבא קובנר חמק מגטו וילנה אל היערות ושם יחד עם אחרים נלחם בכובש הגרמני. דוק, הוא נלחם במי שכבשו את ליטא וכפו עצמם עליה. ניתן להניח כי גם אלמלא היו הגרמנים עוסקים באופן מתודי בהשמדת היהודים, אבא קובנר כאזרח של ליטא, היה מצטרף לפרטיזנים כדי לסלק את הכובשים מארצם. מה שעשה אבא קובנר מגלם את המונח פרטיזן, על כך כפי הנראה, אין מחלוקת.

לאחר שהסתיימה המלחמה, כשהתגלתה ברבים השואה של העם היהודי, אבא קובנר וחבריו מחליטים לנקום. סיפור המעשה מסופר בפרוטרוט בספר "לי נקם ושילם" שנכתב על ידי דינה פורת. בקיצור, אלפים רבים של יוצאי יחידות ההשמדה שוהים במחנות שהוקמו על ידי כוחות הברית. מעטים עומדים למשפט, רבים ישוחררו בקרוב ללא דין ועונש. אי אפשר לעבור על כך בשקט. אבא קובנר וחבריו מחליטים לנקום בהם ובעמם, "לנקום בעם הגרמני ולהרוג בו שישה מיליון נפש" (שם, עמ' 17). לנקמה, כפי שמפורט בספרה של פורת, יש לכאורה סימוכין מוסרי. החשבון אמנם יישאר פתוח לשנים רבות, אך  לפחות חלק ממנו יש לפרוע עכשיו.

לכאן נדחקת השאלה בדבר הגבול שבין פרטיזן לטרוריסט. להרוג שישה מיליון גרמנים ללא אבחנה, אזרחים, נשים ילדים וזקנים, זה סיפור אחר. גם אם נניח שגרמניה אשמה, שכל הגרמנים הם נאצים (מה שאינו נכון), נקמה על אדמת גרמניה באמצעות הרעלה המונית של אזרחים, אינה מעשה פרטיזני, אלא קרובה יותר למה שמכונה בימינו כפעולת טרור. האם אבא קובנר הפרטיזן נעשה לטרוריסט? לידיעת הקורא שאינו מכיר את סיפור המעשה, הנה ספוילר — אבא קובנר וחבריו ניסו לבצע נקמה, אך הדבר לא עלה בידם.

זמן קצר מאוד לאחר 'מלחמת ששת הימים' בשירות מילואים בעזה הסוערת באלימות, אתה מתנהל בסיור אלים ברחובות העמוסים. משתתף ב'סיר לחץ' במחנות הפליטים. פולש לבתים בחצי הלילה. מטרטר לתושבים את חייהם. בפסק הזמן בין התעסוקות השונות מנקרת השאלה, מי נגד מי? במי אנו נלחמים עכשיו במגרש של רצועת עזה? האמנם בטרור פראי, או במי שנוכחותנו שם אינה לרוחו בלשון המעטה. היה טרור, בעצם היה ברדק. רימוני יד וחומרי נפץ אחרים הוטלו וקטלו במהלך של סגירת חשבונות פנימיים וכלפי רכב צבאי ששעט ברחובות העיר. הצבא הישראלי (כלומר, אנחנו המילואימניקים) שלא היה מוכן למצב החדש, הגיב באלימות. משהו בקורטקס החל להטריד: אולי בקרב מי ש'מציקים' לנו ישנם כאלה הלוחמים כנגד כובש? פרטיזנים?

ב-7 בפברואר דווח צה"ל על חיסולם של שלושה מחבלים בשכם. "החוליה, לפי מערכת הביטחון, הייתה אחראית לשורת פיגועי ירי לעבר כוחות צה"ל (דגש, כוחות צה"ל) בשבועות האחרונים". אתמול דווח כי צה"ל חיסל עוד חמישה מחבלים בקסבה של שכם, שהשתייכו לארגון "גוב האריות". בכל מצב ומקום אחר היינו מכנים את המחוסלים הנ"ל 'פרטיזנים'. לפני שנים רבות משהו בתקשורת המונחה על ידי המדינה, המציא מילת מפתח 'מחבל'. זו היא מילת מטריה, משחררת ממבוכה וחשבון: כל פלסטיני הוא כזה בכוח: זה המבצע פיגוע באזרחים בתוככי הקו הירוק, זה המבצע פיגוע במתנחלים השותפים הבכירים בחיסול האוטונומיה הפוליטית שלו (פוליטיסייד) וזה שנלחם אל מול חיילי צה"ל, צבא הכיבוש.

מטבע הדברים, ההבחנה בין טרוריסט ללוחם חופש נובעת מהמקום שבו עומד המגדיר: שמיר טרוריסט? בגין טרוריסט? ולדימיר זלנסקי טרוריסט? על הקודמים הבריטים השיבו בהן. באשר לאחרון, לפוטינים אין ספק כי מדובר בטרוריסט. ישראל לא תודה בכך, אך בשכם ובג'נין מתרחש מאבק לאומי. פרטיזנים אינם משחקים על פי כללי המלחמה. ההגבלות החלות על המעורבים במלחמה (jus ad bellum) אינן חלות עליהן. הם יודעים היכן הם עומדים ומבחינתם הם צודקים.  אין זה משנה כלל משנה כלל מה תאמר ישראל. ואין זה משנה מה תאמר ההיסטוריה בעוד שנים, כי מאז יוני 1967 ועד לזמן הזה ממש, מתחולל מול עינינו, בעיוורוננו, מאבק פרטיזני לשחרור של העם הפלסטיני. גם שם ישנם אבא קובנרים.

שכם
כוחות צה"ל בקסבה של שכם, 25.10.2022. צילום: דובר צה"ל
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.