חייבים להחזיר את השלום לסדר היום

לראשונה זה שנים הוקמה בישראל ממשלה שהורכבה ממפלגות החורטות על דגלן הגעה להסדר מדיני עם הפלסטינים, הפסקת הבנייה וההתיישבות בהתנחלויות, ומאבק בהסתה הגזענית והלאומנית. עם הקמתה של "ממשלת השינוי" ציפינו לראות יותר מעשים ופחות דיבורים. ציפינו לראות צמצום בשליטה הישראלית על העם הפלסטיני, וציפינו שהשיח על הסדר מדיני, על פיוס ושלום בין העמים יוחזר לסדר היום. אך לא רק שהשיח על הסדר מדיני נעדר לחלוטין מסדר יומה של הממשלה האחרונה, אלא ראינו העמקה והחרפה של מדיניות הכיבוש.

שנה וחצי לאחר הקמת הממשלה, אנו יכולים לומר בבירור כי "ממשלת השינוי" לא רק שהמשיכה את מדיניות הסיפוח והכיבוש שהובילו ממשלות נתניהו, אלא אף התעלתה עליהן. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנה החולפת חלה עלייה של 43% בבנייה בהתנחלויות. מנתוני ארגון בצלם, 187 פלסטינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים, 85 מהם קטינים. דו"ח שלום עכשיו מגלה שישראל הרסה יותר מ-800 מבנים פלסטיניים בשטחים הכבושים.

בשבועות האחרונים אנו שומעים פוליטיקאים חדשים וותיקים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, שמדברים על הצורך בהסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים. גדי איזנקוט, בנאום הפוליטי הראשון שנשא, אמר ש"יש לחתור לשלום" ו"להבטיח שוויון מלא לכל האזרחים", זהבה גלאון קראה למחנה השמאל "להתעורר מתרדמתו" ו"להחזיר את הנושא המדיני לסדר היום", וציפי לבני התריעה על כך ש"נושא קריטי אחד לא קיים במערכת הבחירות: הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים".

נכון לומר שאלו קולות שנשמעים כעת כחלק מקמפיין בחירות, ושהניסיון מלמד שמעטות ההבטחות שנזרקו לאוויר בתקופת בחירות וקיבלו תרגום מעשי לאחר מכן. אך אסור לנו להיכנע לייאוש ציני שרואה בכל סוג של אמירה על שלום לא רלוונטית, תמימה או מנותקת מהמציאות. אנחנו חייבים להיות מסוגלים לחשוב על מציאות אחרת כדי שתהיה מציאות אחרת. כדי ששלום יהיה אפשרי, אנחנו חייבים לדבר עליו.

הממשלה הנוכחית הבהירה שאסור שהקריאות להסדר מדיני ולשלום יישארו בגדר הצהרות בלבד. הן חייבות להתרגם למעשים. אנחנו, בני המשפחות השכולות הישראליות והפלסטיניות, שילמנו את המחיר הכבד ביותר שאפשר לשלם כשאיבדנו את בני משפחתינו הקרובים והאהובים. אנחנו הבנו, בדרך הכואבת ביותר שנקמה, זעם, שנאה והרג לא יספקו לנו נחמה ולא פתרון, אלא רק עוד שכול ועוד כאב. "פורום המשפחות השכולות" לא מחפש חברים חדשים. כדי שלא יצטרפו אלינו משפחות נוספות, אנחנו חייבים לחזור לדבר על שלום ולעשות שלום. במקום עוד סבל, מוות ושכול, דרוש שינוי כיוון. את מעגל הדמים, שגבה את חייהם של יותר מדיי אנשים משני הצדדים, אפשר לפרוץ רק בהתנגדות לאלימות ובחתירה לשלום ולפיוס.

תפקידה של הממשלה הבאה יהיה להחזיר את שיח השלום והפיוס בין העמים לסדר היום, והיא תיבחן במעשיה.

הכותב הוא מנכ"ל שותף של "פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני". אוסאמה איבד ארבעה מבני משפחתו בעקבות הסכסוך: סבו נהרג בשנת 1948, אביו נהרג בשנת 1982, אחד מגיסיו נהרג בשנת 2000 וגיס נוסף נהרג בשנת 2003.