פופ אלקטרוני בלישנא נושן? הכירו את הולהולה

עד לפני כמה שנים, עדי קדוסי ואלון עזיזי כלל לא ידעו שהמשפחות שלהם דוברות ארמית. בכל זאת, מדובר בשפה שפחות מחצי מיליון איש ברחבי העולם דוברים ניבים שונים שלה, רובם נוצרים ואשורים. בישראל מדוברת השפה בעדת הנאש-דידנים, המונה כעשרת אלפים יהודים שהגיעו ארצה מחבל ארץ כורדיסטאן המחולק בין איראן, עיראק, טורקיה ואזרבייג׳אן.

ולא היינו נדרשות לשיעור הקצר הזה אלמלא השיר "Ahu Khanem", שהושמע בשני פרקים בעונה השנייה של ״טהרן״, ומפלס את דרכם של קדוסי ועזיזי לאוזניהם של חובבי פופ אלקטרוני מרחבי העולם. הצמד "הולהולה" מתיך מקצבים, שפות, ביטים, דרבוקות וגיטרות, ובהאזנה ראשונה ספק אם תצליחו להבין אם אתם מקשיבים לערבית או עברית והתשובה היא איפשהו באמצע.

איך התחלתם ליצור מוזיקה למילים בארמית?

״אבא שלי, ד״ר איוב עזיזי ז״ל, נולד בעיר סננדג׳, באזור הפרובינציה הכורדית של איראן", מספר עזיזי. "אבי ומשפחתו, כמו כל יהודי האזור, דיברו בינם לבין עצמם ארמית מדוברת. ברחוב הם דיברו עם השכנים כורדית מוסלמית (קורמנג׳ית), ובבית הספר דיברו בשפה הרשמית של המדינה, פרסית. יוצאי העדה מכנים את השפה 'לישנא נושן', כלומר השפה שלנו, או Hulaula, 'יהודית', בשפתם. את כל זה לא ידעתי. אבי נפטר כשהייתי בן 21, ורק לפני כמה שנים, תוך כדי שיחה מקרית עם בת דודתי, הבנתי שדיברו ארמית במשפחה. מבחינתי, תמיד חשבתי שאבא שלי פרסי ודיבר פרסית".

עזיזי, בוגר רימון והאקדמיה למוסיקה בתל אביב מנגן בגיטרה בס ובקונטרבס וגם מפיק מוסיקלי. יש לו רקע במוסיקה קלאסית, אבל הלב שלו קרוב אצל בוב דילן ואהוד בנאי. בשני העשורים האחרונים הוא מנגן בהפקות תיאטרון שונות ומופיע עם תזמורת המהפכה ועם אמנים מהשורה הראשונה. מגפת הקורונה הביאה אותו להופעת חצר במודיעין, שבה חיכתה לו הפתעה נוספת.

"התברר לי שבעל הבית הוא יליד סננדג׳, ממש כמו אבי. מיד שאלתי אותו על השפה והמנהגים והוא הפנה אותי לדני אברהמי, משורר יליד סננדג׳ בן כ-80, שכותב בארמית ומחיה את השפה. נפגשתי איתו והתרגשתי מאוד כשגיליתי שהוא היה חבר של אבא שלי מילדות. הוא שיתף אותי בשירים ובעיקר, הפנה אותי לזמרת בשם עדי קדוסי".

גם אצל קדוסי, זמרת ומלחינה בז׳אנר האר אנ בי והסול המגפה שינתה תוכניות. היא בדיוק הוציאה מיני אלבום סולו באנגלית, והתחילה להופיע עם הלהקה שלה. ״הקורונה ביטלה את ההופעות שהיו מתוכננות עם הלהקה", היא משחזרת. "שיחת הטלפון של אלון הגיעה בדיוק בזמן הנכון. כשנפגשנו הרגשתי שאנחנו משדרים על אותו הגל.

״הארמית במשפחה שלי הייתה שפת הסוד של המבוגרים. כמו אלון, גם אני חשבתי שזו פרסית. כשגיליתי שבמשפחה של אבי מדברים שפה כל כך עתיקה ומיוחדת, התעורר בי צורך ללמוד ולשמר משהו ממנה לפני שכל הידע הזה ייעלם. המוזיקה הייתה הדרך הטבעית עבורי, ונפגשתי עם דני אברהמי כדי ללמוד ממנו, לאסוף טקסטים ולחנים. כשאלון התקשר אליי הרגשתי סוף סוף שמצאתי שותף ליצירה שמתרגש כמוני מהשפה. גילינו שאנחנו גרים באותה השכונה בתל אביב והחיבור איתו היה טבעי, כמו משפחה״.

״המטרה שלנו היא ליצור מוזיקה שתשמח אנשים", אומר עזיזי. "אנחנו מלקטים או מתרגמים טקסטים לארמית, שוזרים אותם עם שירי עם פרסיים וכורדיים ונותנים להם חיים מחודשים. אנחנו באים מאוד פתוחים לפרויקט הזה ושואבים השראה ממוזיקאים כמו אהוד בנאי ועופרה חזה שנתנו ביטוי מוזיקלי לשורשים שלהם״.

בשנתיים האחרונות עובדים השניים על אלבום הבכורה שלהם. "יש לנו חזון משותף לגבי המוסיקה ואיך אנחנו רוצים שהיא תישמע. אני עדיין לא מאמינה שאנחנו מפיקים אלבום שלם בארמית, והוא אוטוטו מוכן״, אומרת קדוסי. השירים ששחררו עד עכשיו עוררו עניין בעיקר באירופה ובארה״ב ואפילו באיראן – ערוץ הטלוויזיה של האופוזיציה האיראנית יגיע לצלם אותם בהופעה הקרובה שלהם, בשבוע הבא בתל אביב, כחלק מפסטיבל ״לבי במזרח״.

האם אתם מייחסים למוזיקה שלכם כוח פוליטי?

"כשהתחילו הדיווחים על ההפגנות והגבורה של נשים ואזרחים רבים מול המשטר באיראן, הרגשנו שאנחנו חייבים לתמוך בהם איכשהו ולחזק אותם", מספרת קדוסי, "את השיר 'ימים משונים הם אלו יפתי' הקלטנו כמה חודשים לפני. זה טקסט פוליטי מצמרר שכתב בפרסית המשורר אחמד שאמלו אחרי המהפכה ב-1979, והוא עדיין רלוונטי לצערנו גם היום. הוא זכה לתרגום נהדר בעברית של אורלי נוי, וכשהתחילה המחאה באיראן, הרגשנו שזה הזמן להוציא אותו״.

"אנחנו מרגישים ויודעים שמוזיקה יכולה לגשר ולחבר בין עמים ותרבויות, מעבר לפוליטיקה צרה", מוסיף עזיזי. "אנחנו מקווים שיום יבוא ונוכל להופיע גם בטהרן ולבקר בערים שבהן המשפחות שלנו חיו ופעלו. בינתיים אנחנו עוקבים אחרי המחאה נגד המשטר ומייחלים לשינוי".

כשאנחנו מבקשות משפט קצר בארמית מאחד השירים, השניים מספרים על שיר עממי מוכר שנקרא ״בארון בארונה״ ובו מופיע המשפט: ״אנא מה מירי, את מה שמילך״ – ״מה שאני אמרתי, מה שאת שמעת״, ובתרגום חופשי: ״אני אמרתי משהו אחד, ואת שמעת משהו אחר לגמרי״. אי הבנה קלאסית בין אנשים ובין בני זוג בעיקר. בארמית, בעברית או בפרסית – זה תמיד אותו דבר.

ההרכב הולהולה יופיע בערב הפותח את פסטיבל לבי במזרח של תנועת אחותי למען נשים בישראל, ב-6 בנובמבר בתיאטרון ענבל, בשעה 21:30. לכרטיסים