ענקיות הנפט חזו את משבר האקלים ותיאמו עמדות נגד רגולציה

לפני כעשור מצא את עצמו בן פרנטה, אז דוקטורנט לפיזיקה יישומית שעסק באנרגיה סולרית, בפגישת סטודנטים בהרווארד. "לא הייתי מאוד מעורב פוליטית, אפילו לא ראיתי את עצמי כפעיל סביבה. ראיתי מודעה לגבי פגישה בנוגע למשבר האקלים והייתי סקרן. אמרתי לעצמי שאלך, אשב מאחור, ואראה במה מדובר. בפגישה הזאת היו בערך שישה סטודנטים. ואז חשבתי לעצמי: 'שום דבר לא יצא מזה'. טעיתי לגמרי. קיבלתי יותר השראה מהסטודנטים והאקטיביסטים שהיו צעירים ממני מאשר מחלק מהפרופסורים שלי שנראה שהתעייפו במובן מסוים מניסיוניות לשינוי. הסטודנטים ניחנו בכושר מנהיגות יוצא דופן, חשבו על אסטרטגיות מעולות והייתה להם נחישות בלתי נלאית. הם גרמו לדברים לזוז ועשו שינוי. מובן שביחס לבעיה העולמית זה לא מספיק, אבל זה ממש לא כלום".

המעורבות באקטיביזם הובילה את פרנטה לשינוי במסלול האקדמי. כיום הוא דוקטור לפיזיקה מהרווארד, עו״ד, משלים דוקטורט בהיסטוריה בסטנפורד ומייסד של המעבדה לליטיגציה אקלימית באוקספורד. פרנטה פעיל בקמפיינים להסטת השקעות מחברות דלקים מאובנים ולהרחקת אותן חברות ממחקר מדעי; ובסיוע בהליכים משפטיים של רשויות ציבוריות שתובעות מהן פיצויים על חלקן ביצירת משבר האקלים. הוא מרואיין מבוקש בכלי תקשורת ברחבי העולם, מאמרים פרי עטו תורגמו ליותר מעשר שפות, הוא מופיע בסרטים ובסדרות דוקומנטריים של גופי תקשורת כמו פרמאונט פלוס ו-PBS ומפרסם טורים ב״גרדיאן״ הבריטי.

פרנטה הבין שהפוליטיקה, יותר מאשר היכולות הטכנולוגיות, היא צוואר הבקבוק העיקרי שבו נתקעים הפתרונות. "האמת היא שמאוד התעניינתי במשבר האקלים ורציתי לפעול, ומכיוון שהרקע שלי הוא פיזיקה שיערתי שאמשיך בתחום. אבל ככל שלמדתי על משבר האקלים, ראיתי יותר ויותר את הממדים הפוליטיים שלו. תמיד יש מה לשפר בתחום הטכנולוגי, אבל ככל שהעמקתי הבנתי שהיכולות הטכנולוגיות הן לא החסם העיקרי. התובנה הזו היא הסיבה שרציתי לעבור לתחומים שמשפיעים יותר על הבעיות החברתיות והפוליטיות שמקשות על עשייה אקלימית. באופן ספציפי, קיבלתי הרבה השראה מהיסטוריונים שהכרתי, פרופ' נעמי אורסקס מהרווארד, למשל, שעבודתם השפיעה עליי ללכת בכיוון הזה".

פרופ' אורסקס, שאותה מזכיר פרנטה, היא היסטוריונית של מדעי הסביבה בהרווארד, וכמה ממחקריה בנושא משבר האקלים היכו גלים. היא הראתה את הפער בין הקונצנזוס המדעי הנרחב שיש לגבי התחממות כדור הארץ שנגרמת עקב פליטת גזי חממה לבין הדעה הרווחת בציבור, והפכה למטרה של קמפיינים מטעם ארגונים שונים שמתנגדים לשינויי מדיניות בנוגע למשבר האקלים. ספרה, שנכתב במשותף עם אריק קונווי, "סוחרי הספק" (Merchants of Doubt), מתאר כיצד קבוצה קטנה של מדענים וגורמים פוליטיים ניהלו קמפיינים שזרעו בלבול וספק ביחס למחקר המדעי בנוגע לגשם חומצי, די.די.טי, החור באוזון ומשבר האקלים.

"אני מכיר הרבה מדענים שלומדים את משבר האקלים, אבל הרגשתי שהם לא מצליחים לעצור את המשבר אלא רק מתבוננים בו״, מעיד פרנטה. ״תוך כדי האקטיביזם למדתי הרבה על הדינמיקות הפוליטיות סביב משבר האקלים. גם מוסדות שאנחנו לא חושבים עליהם כמכחישי המשבר, ואפילו מצהירים על עצמם שהם רוצים לתרום לפתרונות, מביעים התנגדות לא מבוטלת כשזה מגיע לפעולה של ממש. זה נכון מאוד גם לגבי הרווארד. עבורי זה היה מלמד מאוד כמה אנשים מתבצרים בחוסר עשייה. הייתי חלק מהמאבק בהרווארד במשך ארבע שנים ומה שלמדתי תוך כדי דחף אותי לעבור לכיוון המדעים החברתיים".

כדי להיות יותר פרקטי, עבר פרנטה ללמוד מקצוע ״פרקטי״ – היסטוריה. "זה נשמע אירוני, אבל זה מדויק. מידע היסטורי יכול להיות מאוד עוצמתי״. המנחה שלו בסטנפורד, פרופ' רוברט פרוקטור, הוא היסטוריון של תעשיית הטבק, שחקר את הפער בין מה שחברות הטבק ידעו על המוצרים שלהן לבין מה שאמרו לציבור, והיה עד מומחה במשפטים נגדן בארה"ב. ״זו דוגמה כיצד ידע היסטורי, או כמו שהוא קורא לזה 'קיק-אס היסטורי', מאפשר להשפיע באופן ניכר: הציבור יכול להבין איך דברים עובדים באמת, ולידע יש גם תפקיד בהליכים משפטיים. זה נכון גם לגבי משבר האקלים".

הכול ידוע מראש, אבל מוכחש היטב

המחקרים של פרנטה עוסקים בהיסטוריה של הידע של חברות הדלקים המאובנים לגבי משבר האקלים, ובמה שהן עשו עם הידע הזה – בתוך החברות ומול הציבור. פרנטה ניסה להבין את התהליכים שגרמו לחברות להסתיר מידע מהציבור וממקבלי החלטות. "התחלתי את המחקר ההיסטורי מהשאלה מי ידע מה ומתי. זה עניין אותי באופן הבסיסי ביותר. התמקדתי באקסון-מוביל, בשברון, ובטוטל אנרג'י (חברות הדלקים המאובנים הגדולות בעולם; א״ש), וגם במכון הנפט האמריקאי (API), ארגון שמאגד חברות דלקים מאובנים רבות, וחקר שלו מאפשר להבין לעומק את הידע של התעשייה כולה והפעולות שנקטה. מהמחקרים שלי, ושל אחרים, אפשר לומר שהיה בידי החברות ידע מפורט מאוד לגבי ההתחממות הגלובלית. הם ידעו לא רק מה יקרה בשינויי אקלים אלא חזו די במדויק גם מתי הציבור ישים לב לשינויים, ובעקבות כך שיערו מתי ממשלות ינסו ליזום מדיניות לגבי משבר האקלים. והם צדקו".

במאמרו Weaponizing economics: Big Oil, economic consultants, and climate policy delay, שהפך למאמר המופץ ביותר בתחום פוליטיקה וממשל במעגלים לא אקדמיים וברשתות בשנת 2021, עוקב פרנטה אחרי השימוש שעשו חברות הדלקים המאובנים במחקרים על האומדנים הכלכליים של קביעת מדיניות בנוגע למשבר האקלים. תוצאות המחקרים צוטטו בדיונים בקונגרס ובתקשורת, ונראה שהצליחו להשפיע על הדיון הציבורי ועל הנימוקים ששימשו את מקבלי החלטות. מי שאחראי לכתיבת מחקרים אלה הוא קבוצה קטנה של כלכלנים, שלרוב מומנו מכספי התעשייה עצמה – עובדה שלא זכתה לגילוי נאות.

פרנטה גם מראה שהמודל שעמד בבסיס האומדנים היה מוטה מלכתחילה לטובת התעשייה: הכלכלנים הניחו שמחיר האנרגיה המתחדשת יישאר גבוה ולא יושפע מהתקדמות טכנולוגית; ושום רווח אפשרי ממעבר לאנרגיה מתחדשת והפחתת פליטות גזי חממה לא הובא בחשבון, למשל מקומות עבודה חדשים או יתרונות אחרים של הפחתת זיהום האוויר, לדוגמה בתחום הבריאות. במסגרת המחקר פרנטה אף ראיין את פול ברנשטיין, אחד הכלכלנים שהיו מעורבים במחקרים לאורך השנים, והתחרט על העיסוק בסוגיה מנקודת המבט של העלות בלבד ובמנותק מהשאלה הכוללת של השפעת משבר האקלים, שלה יש כמובן משמעות כלכלית עצומה.

פרנטה הגיע לעיסוק בחלקם של מכוני מחקר כלכליים בעיכוב מדיניות לגבי משבר האקלים די במקרה. "עשיתי עבודה ארכיונאית לגבי הידע של מכון הנפט האמריקאי בנושאי משבר האקלים, ובחנתי את ההצהרות הציבוריות שלהם ביחס לידע שהחזיקו. שמתי לב ששמות של כלכלנים (בעיקר ממכון Charles River Associates) חזרו על עצמם בכתבות על הנושא מאז שנות ה-90. חשבתי שזה מעניין מבחינה היסטורית כי לא שמתי לב לזה קודם. המקרה של 'סוחרי הספק' המדעיים, מדענים מקורבים לתעשייה שהטילו ספק בקונצנזוס המדעי לגבי עצם משבר האקלים מפורסם יותר, אבל לא הכרתי את חלקם של כלכלנים ביצירת הספק".

בשנת 2017 כשנשיא ארה"ב דאז, דונלד טראמפ, הכריז על יציאת ארה"ב מהסכם פריז הוא ציטט מחקר כלכלי שטען שההסכם יפגע בכלכלה האמריקאית. הנשיא האמריקאי טען שעמידה בתנאי הסכם פריז עלולה להביא לאובדן משרות ייצור, בעיקר בתעשיית הרכב ובתעשיות אמריקאיות חיוניות נוספות. פרנטה חיפש את המחקר הזה וגילה שהוא נכתב בידי אותם אנשים שראה את שמותיהם בעיתונות משנות ה-90. ״את המחקר הזה, למרבה ההפתעה, מימנה תעשיית הדלקים המאובנים. אותן טענות כלכליות המשיכו להישמע באופן רציף כ-30 שנה, והן משפיעות על קבלת ההחלטות ברמה הכי גבוהה. חשבתי שלכל הפחות אני רוצה לעקוב אחר ההתרחשות כפי שהייתה עם קבוצת הכלכלנים הזאת לאורך השנים ולשפוך אור על הטכניקות שלהם. ידע בפני עצמו לא מספיק, אבל הוא תנאי הכרחי כדי לעשות".

ובינתיים באקדמיה – דלק מממן לימודי קיימות

ההשפעה של חברות הדלקים המאובנים על העולם האקדמי היא נושא רגיש מאוד, דווקא בתוך העולם האקדמי. פרנטה מסביר את הסיבה – כסף. "כל כך הרבה דברים באקדמיה, ובפרט התחומים הסביבתיים, תלויים בכסף של חברות הדלקים המאובנים. גם לכך יש תקדימים היסטוריים, תעשיית הטבק, למשל, השפיעה באופן נרחב על האקדמיה, ולפני כן תעשיית העופרת. לא מעט תעשיות נוספות עשו זאת, זו אסטרטגיה פופולרית כדי לרכך ביקורת מפני מומחים באקדמיה שחוששים לאבד חלק מהמימון המחקרי שלהם.

"במהלך קמפיין הסטת ההשקעות בהרווארד ראינו מדעני אקלים אומרים במפורש שלא יתמכו בקמפיין כי אם יעשו כן, יאבדו תקציבי מחקר. אז אנחנו יודעים שיש אפקט מצנן באמצעות מימון תקציבי מחקר. נוסף על כך, קיים גם מה שאני קורא לו תהליך בחירה והעצמה: התעשייה בוחנת את מגוון המדענים בשדה הרלוונטי ואז בוחרת במי לתמוך, את מי להעצים ולהגביר את קולו. בתהליך הזה המדען לא צריך לשנות את דעתו או את האג'נדה המחקרית שלו, אבל זה כן מגביר באופן מלאכותי את הקולות המדעיים שהתעשייה מעדיפה. זה גורם לעיוות של מרכז הכובד המדעי בתחום מסוים בגלל אינטרסים כלכליים.

"מה שאנחנו צריכים זה סטנדרטים של מניעת ניגוד עניינים. כמו שרופאים ומדעני בריאות הציבור לא אמורים לקבל תמיכה כלכלית מתעשיית הטבק בגלל ניגוד העניינים, וכמו שעורכי דין לא יכולים לקבל כסף מכל מקור שהוא בגלל ניגוד עניינים שעשוי להיווצר לעשייתם, כך באופן דומה אני חושב שאנחנו צריכים הגבלות על מחקר סביבתי כדי שהתהליך המחקרי לא יעוות או אפילו יושפע מתעשייה שיש לה את האינטרס הגדול ביותר במניעת כל שינוי שהוא. כצעד ראשון נצטרך לחשוף את ממדי את התופעה ולעורר את הדיון הציבורי לגבי זה. כיום יש לא מעט מידע על הנושא, אבל הרבה ממנו אנקדוטלי. דרושה לנו חשיפה שיטתית ואמפירית יותר כדי להגביר את המודעות החברתית. לאחר מכן נצטרך גם מגבלות על מדיניות קבלת התרומות ברמה המוסדית וברמה הפוליטית.

"המידע הזה צריך להיות חשוף, לכל הפחות. במקרה של חברות הטבק, הרבה אוניברסיטאות התביישו לקבל מהן תקציבים עד לרמה שההצעות עצמן פחתו. דינמיקה דומה אפשר יהיה לשחזר עם חברות הדלקים המאובנים. סטודנטים עשויים לבחור לא ללמוד במוסדות הממומנים בכספי חברות הדלקים המאובנים וגם מרצים עשויים לא לרצות לעבוד בהן".

The @stanforddoerr School of "Sustainability" is hosting a conference funded by Big Oil. The gathering features oil executives like @exxonmobil CEO Darren Woods, who lied to congress under oath about Exxon's disinformation. Join us to say enough #greenwashing #StanfordGEF pic.twitter.com/82Js21kWeK

— Coalition for a True School of Sustainability (@CoalitionTrue) November 3, 2022

ענקיות הנפט מתארגנות לתגובת נגד

פרנטה מספר שבמהלך המחקר גילו והוא ועמיתיו שבשנות ה-80 חברת אקסון הזהירה את שאר חברות הדלקים המאובנים מפני היתכנות של רגולציה על התעשייה בגלל שינויי האקלים. אקסון ארגנה את החברות לגבש מראש תגובה מתואמת שתתנגד לרגולציה ולאמנות בין-לאומיות שיגבילו את פעילותן העסקית. "הניסיונות לעצור צעדי מדיניות שישפיעו על משבר האקלים היו מתוכננים ומתואמים מאוד", קובע פרנטה, והוא לא מופתע.

"זה לא קמפיין ההטעיה ועיכוב הפעולה הראשון של ענף תעשייתי. דברים דומים ראינו בתעשיית האופיאטים, והכול נעשה בידי בעלי השכלה גבוהה, לרבות השכלה רפואית. דבר דומה ראינו בתעשיית הטבק. אנחנו רואים דברים דומים כיום בתעשיית הרשתות החברתיות, פייסבוק למשל. גם שם מדובר בתעשייה שבכיריה משכילים מאוד ויש להם משאבים רבים אבל הם פחות או יותר עוסקים בהכחשה או בהטעיה לגבי ההשפעות הרעות של המוצרים שלהם. יש משהו במבנה התאגידי ובתרבות התאגידית, שמעדיף את טובת התאגיד על טובת החברה הכללית. משבר האקלים הוא דוגמה אחת, אולי החריפה והמשמעותית ביותר, מכיוון שתעשיית האנרגיה ענקית בממדיה".

הרציונליזציה שאנשים הפועלים בתוך התעשייה עושים לבחירות שלהם מטרידה את פרנטה. "כולנו עושים רציונליזציה לעצמנו, זה אנושי. ראיתי את זה בקרב חברים, קולגות שלי, יש לי חברים דוקטורים לנושאים סביבתיים שהלכו לעבוד עבור אקסון-מוביל למשל. אחד האמצעים הפסיכולוגיים ששימשו את התעשייה הוא מה שאני מכנה 'בורות אסטרטגית'. החברות והפועלים מטעמן התעקשו שהסוגיה לא מאוד בהירה, בעלת רמת מורכבות גבוהה מאוד. זו רטוריקה שחוזרת על עצמה הרבה בתעשיית הדלקים המאובנים, אבל גם בחברות התרופות ובחברות שמספקות ג'אנק פוד: הן נוטות לכנות בעיות מסוימות 'מורכבות' כדי לגרום לדיון פחות ברור".

בית המשפט נכנס לוואקום הרגולטורי

בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר הליכים משפטיים נגד חברות הדלקים המאובנים. הטענות המרכזיות הן שהחברות הסתירו מידע לגבי הנזק שבשריפת דלקים מאובנים, השפיעו לרעה על התפיסה הציבורית בנושא ודיווחו באופן מטעה לגבי הפעילות שלהן להקלת הבעיות. מאז שנת 2015, השנה שבה נחתם הסכם פריז, הוגשו יותר מאלף תביעות בכ-40 מדינות ברחבי העולם, רובן בארה"ב. החומרים ההיסטוריים שנחשפים בפרסומים אקדמיים ועיתונאיים משמשים בהליכים אלה.

פרנטה גם עוזר לעורכי דין להבין את הראיות ההיסטוריות ואת יכולתן לסייע בהליכים משפטיים שמטרתם לגרום לחברות הדלקים המאובנים לשאת באחריות משפטית למעשיהן. "לדעתי זו אחת הסיבות שבתי המשפט כל כך חשובים בדיון הציבורי לגבי משבר האקלים", הוא מסביר, "התהליך המשפטי עוזר לחברה כולה להגדיר מה ראוי ומה לא ראוי, מה אמת ומה לא."יש כרגע כ-20 הליכים משפטיים בארה"ב שפועלים לפי המודל ששימש בתביעות נגד חברות הטבק. ערים, מחוזות ומדינות תובעות חברות דלקים מאובנים כדי לקבל פיצויים שיעזרו להם להתמודד עם השלכות משבר האקלים. למשל בניית קירות ים כדי למזער את הנזקים מעליית פני המים. מהלך זה דומה לדרישה מחברות הטבק לשאת בעלויות הגדולות של הטיפולים לחולים מנזקי העישון. בתביעות כאלה ההיסטוריה של הנתבעים חשובה: האם הם נהגו שלא כשורה מבחינה תאגידית? מה הידע שלהם לגבי הנזק שהמוצרים שלהם גורמים? כל אלה הכרחיים לתיקים.

באירופה נחלו התביעות נגד חברות הענק הצלחות משפטיות רבות, למשל פסיקת בית המשפט בהולנד נגד חברת "של". במאי 2021 פסק בית המשפט בהאג שחברת "של" צריכה להפחית ב-45% את הפליטות נטו שלה עד שנת 2030 בהשוואה ל-2019. התביעה הוגשה בשנת 2018 על ידי ארגוני סביבה ואלפי אזרחים הולנדים, שדרשו שבית המשפט יחייב את החברה לעמוד ביעדים הבין-לאומיים של הפחתת פליטות גזי חממה, כפי שנקבעו בהסכם פריז. בית המשפט קיבל את עמדת התובעים ברובה. דובר חברת "של" כינה את הפסיקה "מאכזבת" ואמר שבכוונת החברה לערער. כמה חודשים לאחר מכן הכריזה החברה שתעביר את המטה שלה ללונדון ותוותר על המילים "Royal Dutch" שבשמה.

"חברות הדלקים המאובנים מצהירות שהן תומכות בהסכם פריז, שהן רוצות להפחית את השימוש בדלקים מאובנים, וזה מה שבית המשפט דרש מ'של' לעשות״, אומר פרנטה. ״אבל במקום פשוט למלא את החלטת בית המשפט הם מעדיפים להעביר את מטה החברה לאנגליה. וזה מה שחשוב לדעת לגביהן: זו רמת המאמץ שהם מוכנים לה כדי לא להפסיק את השימוש בדלקים מאובנים ולמנוע את משבר האקלים ככל הניתן. זה מראה מה הכוונה האמיתית שלהן".

לעיתים קרובות נטען ששאלות של רגולציה לא צריכות להיקבע בבתי המשפט. לפרנטה יש דעה נחרצת: "שאלות של רגולציות נקבעות בבתי משפט כל יום. השאלה היא אילו שאלות של רגולציה בדיוק צריכות להיקבע בבתי משפט ואילו לא. במקרה של משבר האקלים, אני חושב שהסיבה שאנחנו רואים כל כך הרבה תביעות משפטיות היא שרשויות הממשל האחרות כשלו מלהידרש לבעיה בצורה רצינית. זה הגיוני – תקיעות בפעולתן של רשויות מסוימות יגרום לפעלתנות יתר ברשויות האחרות. לממשל היו עשורים לפעול, אבל הם בוזבזו ברובם. סיבה מרכזית לחוסר הפעולה השלטונית היא עשורים של מכשולים מצד התעשייה עצמה, אבל אנחנו צריכים שכל רשות שלטונית שיכולה לפעול – תפעל.

"זו בעיה קיומית ועולמית, ודרושה עשייה רבה. בתי משפט עסקו בנושאים דומים בעבר, והתביעות נגד חברות הטבק ומשבר משככי הכאבים האופיאטיים הן דוגמאות טובות. במסורת המשפטית האמריקאית בתי המשפט משתדלים לא להתערב כשרשויות החוק האחרות פועלות. אני מאמין שככל שיצטברו יותר תביעות משפטיות נגד חברות הדלקים המאובנים, הרשויות האחרות יפעלו גם הן. בסופו של דבר, חברות הדלקים המאובנים לא רוצות לשלם פיצויי ענק, ולכן ריבוי תביעות נזיקיות עשוי לרכך את ההתנגדות של החברות לרגולציה. חשיבות חברתית נוספת של תביעות משפטיות היא היכולת להשיג מידע אמיתי בתהליך העוצמתי של גילוי חומרים. זה קריטי ליכולת של הציבור להבין מה בדיוק קורה ולפעול לשינוי בהתאם".

הסטת השקעות כאפיק השפעה

הד לטיעונים של תנועות מניעת השקעות, כמו זה של הרווארד, ניתן היה לשמוע גם בנאום של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש עם פרסום החלק השלישי של הדוח של ה-IPCC, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים.

"פעילי אקלים מצטיירים לפעמים כרדיקלים מסוכנים״, הוא הצהיר. ״אבל הרדיקלים המסוכנים באמת הם המדינות שמגבירות את ייצור הדלקים המאובנים. השקעה בתשתיות חדשות של דלקים מאובנים היא טירוף מוסרי וכלכלי. השקעות כאלה יהיו בקרוב נכסים תקועים".

"ככל שיותר הון נמשך מהשקעות בדלקים מאובנים זה מעלה את המחיר שלו״, מסביר פרנטה את ההשפעות של קמפיינים וקריאות למשיכת ההשקעות מחברות דלקים מאובנים. ״עלות ההון משפיעה על המודל העסקי והקיימות העסקית של החברות. דלקים מאובנים זה עסק עם הרבה סיכונים – ככל שהון זול זמין פחות, זה משפיע על הערכות השווי של הפעילות של החברות. ראינו חברות דלקים מאובנים מזכירות בדוחות לבעלי המניות שלהן שתנועת הסטת ההשקעות מהן מהווה סיכון לעסקים שלהן. מעבר לכך, יש לקמפיינים האלה השפעה חברתית מכיוון שהם שמים במרכז הדיון הציבורי את ההרסנות של הדלקים המאובנים ואת ההתנהגות הבעייתית של החברות במשך עשורים. זו גם טקטיקה יעילה מכיוון שקל מאוד להעתיק אותה וליישם במקומות נוספים. לא כל אחד מוכן להיעצר כמו האקטיביסטים, אבל יותר אנשים מוכנים לפעול למניעת השקעות בחברות מזיקות. כמעט לכל אחד יש אפשרות להשמיע קול ולהשפיע בענייני השקעות – גם לגבי מוסדות עם מענקי השקעה כמו הרווארד או לגבי קרנות פנסיה".

Students of @DivestHarvard & @FossilFreeYale have rushed the field to disrupt the #HarvardYale game.

They are calling for the universities to divest from fossil fuels and to stop contributing to the planet's destruction. 🌍#NobodyWins pic.twitter.com/I5K3EV5mmD

— Minh Ngo (@minhtngo) November 23, 2019

"מאז הקמפיין בהרווארד אפשר להגיד שתנועת הסטת ההשקעות מחברות הדלקים המאובנים נעשתה יותר ויותר מרכזית. ההערכה האחרונה שראיתי מדברת על כ-40 טריליון דולר של נכסים שהגופים שמנהלים אותם הנהיגו מדיניות כלשהי של אי השקעה בחברות דלקים מאובנים. זה נתח משמעותי מההשקעות העולמיות. זה שינוי מוחשי, חומרי. לא ידענו בתחילת הדרך אם זה יצליח. חשבנו שזה חשוב להעלות מודעות, רצינו להצביע על חוסר העקביות של מוסדות כמו הרווארד, שמצד אחד טוענים שהם רוצים לעצור את משבר האקלים ומצד שני, ממשיכים להשקיע בחברות דלקים מאובנים".

האקטיביסטים משלמים מחיר אישי

פרנטה עצמו, כמו חושפי שחיתויות ואקטיביסטים רבים שהעזו לצאת נגד ממשלות וגופי ענק, שילם מחיר אישי על הפעילות והשמעת הקול שלו. ״הגשתי מועמדות למשרת פוסט-דוקטורט ופרופסור בכיר אמר לי שהסיבה שלא התקבלתי היא התמיכה שלי בקמפיין הסטת ההשקעות. אומנם במבט לאחור הקמפיין הזה היה מאוד מוצלח, אבל לא ידענו שזה יהיה ככה. הסטודנטים האקטיביסטים תויגו כ'רדיקלים, לא רציונליים או מחוץ למיינסטרים', והרבה פעמים הופעלו עלינו מנגנונים חברתיים של הדרה והקטנה. תוך כדי פעולה זה נראה קשה מאוד. אקטיביסטים שאנחנו מכירים מההיסטוריה, למשל פעילי זכויות אדם או תנועות שלום, נראו בזמנם באור קצת אחר מזה שבו אנחנו רואים אותם היום. אבל אם אתה עושה משהו ולא בטוח שסיכויי ההצלחה גבוהים זה לא אומר שזה לא חשוב. דברים משתנים, גם אם לפעמים חולף לא מעט זמן".

הסתכלות עכשווית על קמפיין הכחשת המדע של התעשייה לגבי משבר האקלים יכולה ללמד את הציבור לקח חשוב, והוא נוגע לביקורתיות שבה יש לקבל את המידע המפורסם מטעם חברות הדלקים המאובנים. פעמים רבות, טוען פרנטה, החברות לא עוסקות ב"הכחשה" באופן חד משמעי, וגם ״גרין וושינג״ צריך לשמש תמרור אזהרה. "רבות מהחברות האלה הפכו להיות טובות מאוד בניסוח אמירות שיש בהן גרעין קטן של אמת, משהו שהוא לא שגוי מבחינה טכנית, אבל בהסתכלות כוללת הן עדיין מטעות. לשיטה כזאת יש השפעה רבה בעיכוב עשייה. מטרת החברות היא להאריך את תקופת הרווחיות של החברה ככל שאפשר על ידי שימור הסטטוס קוו. בתמצית זה פרויקט של עיכוב. הכחשה יכולה להיות אסטרטגיה אחת שתגרום לעיכוב, אבל היא לא היחידה.

"היום אנחנו רואים פרסום רב של חברות דלקים מאובנים על העשייה הירוקה שלהן, הן מדגישות פרויקטים של לכידת פחמן דו חמצני והשקעות באנרגיות מתחדשות. הרבה מהפרסומים האלה לא שגויים במובן הצר של המילה (חלקם כן), אבל הם כן מטעים ומוליכים שולל כי הם לא מראים את התמונה הגדולה. למשל, יספרו על כמות ההשקעה שלהם באנרגיה מתחדשת ובפני עצמו זה יישמע כמו סכום גדול, אבל כאחוז מסך ההשקעות שלהן זה סכום קטן. זו הטעיה מכוונת. אני משער שהאסטרטגיה הזאת מובלת על ידי עורכי דין ואנשי יחסי ציבור שזו המומחיות שלהם – העברת מסר לא שקרי אבל מטעה".

"מסמכי יחסי ציבור של חברות הדלקים המאובנים מכירים בבעיה שנוצרת מהתחממות העולמית אבל מציינים שורה ארוכה של גורמים, ששריפת דלקים מאובנים היא רק אחת מהם. זו הטעיה קלאסית כי היא גורמת לחשוב שהבעיה נובעת ממכלול של סיבות. עד היום רבים לא יודעים ששריפת דלקים מאובנים היא המנוע המרכזי של משבר האקלים ולכן מעבר לאנרגיה שלא דורשת שריפת דלקים הכרחי להתמודדות עם המשבר. כבר בשנות ה-80 חברות הדלקים המאובנים ידעו שהסיבה העיקרית להתחממות היא שריפת המוצרים שלהן, אבל עד היום לא כולם מבינים את זה. זאת תוצאה של קמפיין 'השמדת ידע' שהן ניהלו".

פרנטה מסיים את השיחה שלנו בנימה אופטימית, שכן פעילות התנועות החברתיות והסביבתיות מעודדת אותו מאוד. "במשך שנים רבות משבר האקלים היה כמעט עניין לטכנוקרטים. נושא שמומחי אטמוספירה מדברים עליו, אבל הוא לא נחלת כלל הציבור. זה לא המצב כיום ובגלל זה אני אופטימי. התקשורת עוסקת בנושא הרבה יותר, לא מספיק, אבל בהחלט בכיוון טוב. במשך עשורים הפוקוס הציבורי לא עסק בחברות הדלקים המאובנים, שזה קצת כמו לדבר על סרטן ריאות בלי להזכיר בכלל את חברות הטבק. עכשיו תשומת הלב הציבורית סוף סוף שמה במרכז את תעשיית הדלקים המאובנים וזה סימן טוב״.