אקטיב-אגרסיב עם אפרת ירדאי

את היכולת לזהות עוולות ירשה מהוריה, לאחרונה שינתה את האסטרטגיה האקטיביסטית והיא חולמת להקים בית ספר חילוני לבנות. יו"ר אגודת יהודי אתיופיה ואשת האקדמיה אפרת ירדאי חונכת איתנו מדור חדש
העוקץ

אפרת ירדאי היא דוקטורנטית לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שנושא המחקר שלה הוא "אי לגליות יהודית: יהודים אתיופים בישראל בין 55-75 והמאבק להכרה ואזרחות". היא יו"ר אגודת יהודי אתיופיה, פובליציסטית ופעילה חברתית, בוגרת תואר שני במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון. ירדאי (41) מתגוררת באשדוד עם בן זוגה והיא אמא להגר דריה בת השלוש.

***

מה מוציא אותך מהדעת?

חוכמולוגים. ודיכוי שקוף. בטח יש לזה מילה מקצועית יותר. אני נטרפת כשאני צריכה לעזור לאמא שלי או אבא שלי להוציא מהאינטרנט איזה טופס שגם אני לא מבינה מה כתוב בו. למה אנשים בני למעלה משבעים צריכים לדעת איך להיכנס לאזור האישי שלהם ברשות המיסים או לשלוח פקס לביטוח לאומי?

מה מוציא אותך מהבית?

הרבה דברים היו מוציאים אותי מהבית: אפליה ממוסדת על צורותיה הרבות, אלימות משטרתית, אברה מנגיסטו, התנגדות לגירוש העבריים מדימונה, פינויים של אנשים עניים מהבתים שלהם, דיור ציבורי בכלל, פגיעה בחופש הביטוי, התנגדות לסיפוח, אפילו בבלפור הייתי.

אני הרבה פחות יוצאת היום. חיי התהפכו (לטובה) לאחר הולדת בתי, ואני מתקשה להיות בכל המקומות האלה. במקביל אני מרגישה שקצת השתניתי ובהתאם שיניתי את האסטרטגיה האקטיביסטית שלי. אז לאחרונה אני עובדת על פרוייקטים שהם יותר ארוכי טווח ושאני מרגישה שיכולה להיות להם משמעות גדולה יותר עבורי ועבור החברה שאני חיה בה.

אפרת ירדאי. צילום: דני מיכליס

האם יש לך זיכרון ילדות או רגע מכונן שמניע אותך לפעולה?

אין לי רגע מכונן, יש לי ילדות שלמה שיש בה חוויות מגוונות שעיצבו אותי. גדלתי בבית מאוד מודע פוליטית, אבל אני מבינה שגדלתי גם בבית שהוא לא ״קיצוני״ בעמדותיו הפוליטיות. להורים שלי יש עין חדה בזיהוי של חוסר הוגנות וזה עבר אליי. הרבה טאקט ושכל ישר. לא מסובך במיוחד.

האם יש לך דיי-ג'וב? אם כן, האם הוא סותר או משלים את העשייה האקטיביסטית שלך?

הקשר בין חיי המקצועיים לאישיים זה הדבר הכי נורא בחיי והכי מהמם בחיי. עדיין לא החלטתי. הדיי-ג׳וב שלי כרגע זה הדוקטורט והוא מאוד קשור באקטיביזם שלי. חיי החברה שלי הם הם די מקבילים לחיים הפוליטיים-מקצועיים שלי. זה מבאס מצד אחד, כי אין לי כל כך מנוחה. זה תמיד שם. מצד שני, תמיד יש דרמות, עניין וחיות ומה לעשות. אף פעם לא משעמם.

מה הדבר הכי מעליב שאמרו לך? 
שהאשימו אותי בגניבת מאפרה במועדון בראשון לציון אי שם בראשית שנות האלפיים. זה היה הזוי. לא הבנתי מה האיש שם רוצה ממני. זה בטח לא היה הדבר הכי מעליב שקרה לי, אבל נזכרתי במקרה הזה לאחרונה בייחוד לאור העובדה שאנשים אוהבים לשאול "האם חווית גזענות?". זו שאלה שאני מתעבת ואני לרוב לא עונה עליה. תוך כדי כך אני נזכרת במשהו טרי יותר שנשאלתי לאחרונה על ידי פרופ׳: "האם את יותר חוקרת או יותר אתיופית?"

מהו הדבר הכי מעצים שאמרו לך?

אני יכולה להעלות על הדעת שני דברים כאלה. הראשון, אחרי שהנחיתי אירוע סגד בבית הנשיא דאז, שמעון פרס, ואת הפאנל שהתקיים לאחריו, אבא שלי אמר לי שזה הטקס הממלכתי הכי אותנטי/ לא מזוייף שאי פעם השתתף בו.

הדבר השני נאמר לי מפי אשת אקדמיה שאני מעריצה והיא המודל שלי, ובכל זאת לא אנקוב בשמה: "המחקר שלך ראוי להכרה," היא אמרה. כשאני כותבת את הדברים זה נשמע פתאום קצת בנאלי, אבל הייתי צריכה לשמוע את זה ממנה.

מה עדיין לא עלה בידך לעשות וחשוב לך מאוד להגשים?

יש לי שני חלומות גדולים:
1. להקים מוזיאון/ארכיון של אמנות אתיופית בישראל משנות השמונים ועד היום.
2. לייסד בית ספר חילוני לבנות.

באיזו הצלחה אקטיביסטית שלך את הכי מתגאה?

העבודה האקטיביסטית שקשורה בשינוי מדיניות היא עבודה כל כך מורכבת, כל כך סיזיפית וכל כך איטית שאת יכולה להגיע להישג אחרי ארבע שנים של עבודה. העבודה הזו היא אף פעם לא עבודה סדורה של משימות שצריך לבצע. כדי לקדם, למשל, שינוי נוהל הזדהות בפני שוטר את לא יכולה רק לגשת לבית משפט, את קודם כל צריכה ליצור תנועה שמתנגדת למעצרים רנדומלים של גברים חומים, לייצר תקשורת סביב זה, אפילו לגייס מפקדי תחנות משטרה מסוימים. הרבה פעמים את צריכה ליצור קשרים ולטפח אותם עם אנשים בתוך המערכת, לייצר תקשורת מפרה ומזינה עם ארגוני חברה אזרחית אחרים, עם קבוצות פעילים בתחום (זה בעיקר יוצאי אתיופיה), ליצור שיח תקשורתי וציבורי שמזינים אחד את השני ועוד ועוד. כל העבודה המורכבת והרב-ערוצית הזו היא רק הקרקע לפעולה הטכנית של הגשת עתירה לבית המשפט העליון. כששואלים אותי אם אני גאה במשהו, זה קצת גורם לי לשטח את ההישג של נצחוננו בעתירה הזו. זוהי רק הנקודה האחרונה בתוך שורה של פעולות שהצלחתן יכולה ליצור אותה.

בדוח מבקר המדינה לשנת 2013 על תכנית החומש והפרויקט הלאומי של שילוב יוצאי אתיופיה, שהוא אחד הדוחות החשובים שנכתבו על קליטת יוצאי אתיופיה בישראל, נלקח בחשבון מאמר שלי על בזבוז הכספים הציבורי שנעשה בשם הקהילה. זהו דוח שאישרר את מה שאגודת יהודי אתיופיה אמרה במשך שנים, אבל ברגע שמבקר המדינה אומר את זה, האזניים של מקבלי החלטות פחות אטומות לדברים שלנו.

עוד דבר שאני מאוד גאה בו ואני עדיין חיה על החמצן ממנו הוא הקמת קבוצות קריאה/תמיכה לסטודנטים אתיופים – אתיופוליטיקה. הפרויקט התחיל כקבוצה שהקמתי לי ולחבריי באוניברסיטת בן גוריון. הקבוצה גדלה עוד ועוד והתפתחה לקבוצות נוספות שנפגשו באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בר אילן. לא הצלחתי להמשיך בפרויקט מהרבה סיבות אבל זה הולך אתי כל הזמן.

מני שלושה שמות של אקטיביסטים.ות שצריכים להתארח אצלנו בסלון.

זיוה מקונן דגו, מזל ביסהוור, יוספה טביב כליף ומיכאל מנקין.

אפרת ירדאי
מרצה במוזיאון-ארכיון להיסטוריה יהודית-אמריקאית בניו יורק, מרץ 2017
אפרת ירדאי
בהמתנה לשחרור עצורים בבית משפט השלום בתל אביב בהפגנות לאחר הריגתו של יהודה ביאדגה ז״ל

 

מכיר.ה אקטיביסט.ית שכדאי להקדיש לה מקום במדור אקטיב-אגרסיב? נשמח לשמוע במייל info@haokets.org 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.