איך זה להיות (סופר) מזרחי בחדר מלא אשכנזים

"אתם יכולים לקרוא לי רחמים ביטון, רחמים סיטון, רחמים קַחְטַאן או רחמים פרידמן, או כל שם אחר שתרצו להעניק לי – אין כל משמעות לשם". אלמוג בהר במחווה ל"חדר משלך" של וירג'יניה וולף. חדר משלנו, חלק ראשון

א'

איני זוכר את הזמן המדויק, אבל בערך ב-2028 או 2029 פנו אליי עורכות אתר העוקץ בבקשה שאכתוב גרסה מזרחית ל"חדר משלך" של וירג'יניה וולף, לכבוד שנת המאה לפרסום המקור באנגלית, שנחגגה אז ברחבי העולם. התחלתי לכתוב את הגרסה החדשה, בתחילה רק לפרק הראשון, וקראתי מחדש את תרגומיהם של יעל רנן ואהרן אמיר, ואת המקור האנגלי. אך בסוף נטשתי את המלאכה בשל העייפות הרבה שהצורך לעסוק שוב בנושא זה עורר בי, הו, העייפות האיומה. וכך נותרתי רק עם הפתיחה:

אולי תאמרו, הרי ביקשנו ממך לדבר על מזרחים וספרות – מה לזה ולאשכנזים? למה נתת לדבריך את הכותרת "להיות (סופר) מזרחי בחדר מלא אשכנזים"? אנסה להסביר, אם אצליח. כלומר, אם תצליחו לשמוע. או מדויק יותר, אם אצליח לדבר אליכם. דווקא אליכם. כאשר פניתם אליי בבקשה להרצות בבית ש"י עגנון, ושלחתם לי את הכותרת "מזרחים וספרות" הלכתי לשבת בבית הקפה דובשנית ברחוב הפלמ"ח. ישבתי לצד אחד השולחנות שעל המדרכה, הבטתי על החולפים ברגל וברכב, והתחלתי לתהות על משמעותן של המילים הללו. חשבתי למה פניתם דווקא אליי כדי לדבר על הנושא הזה, ולמה ביקשתם ממני לדבר דווקא על כך, ולא ביקשתם, למשל, שאדבר על עונות המעבר ביצירתו של שמעון בלס, או על הרליגיוזיות של אמירה הס? ולמה לא פניתם לדובר הקודם בסדרה בבקשה שידבר דווקא על "אשכנזים וספרות" או על "גברים וספרות", והנחתם לו לדבר על נושא כה סתמי כמו "העיר והספרות"?

ובכל זאת, חשבתי, אני יכול לנסות לחשוב בפשטות למה התכוונתם: אפשר להבין את בקשתכם כהזמנה להעיר כמה הערות פילולוגיות על עברית וערבית ביצירת מרדכי טביב, להוסיף דברי שבח על יצחק שמי והמקורות היהודיים בסיפוריו, לתבל במעט אפולוגטיקה על יהודה בורלא, אבל גם להאשימו בהשתתקותה של שושנה שבבו (אבל אז גם לתהות בקול רם: למה בערך האנציקלופדי על שושנה שבבו נכתב על יהודה בורלא, ואילו בערך על יהודה בורלא לא נכתב על שושנה שבבו?), לתהות האם הקרנבל של א. ב. יהושע נועד להסתיר את עובדת היותו מרוקאי, או את תשוקתו להיות אשכנזי, ולסיים בעוד ניתוח מלומד על חביבה פדיה, ויקי שירן וארז ביטון. אולי בזה העניין היה תם ונשלם, והייתי ממלא את זמן ההרצאה, אתם הייתם מוחאים כפיים ומפקידים בחשבוני את התשלום. יכולתי להכתיר את ההרצאה בטון מתנצל: "על תרומתם של המזרחים לספרות העברית החדשה", או בטרוניה: "על דחיקתם של המזרחים לשולי הספרות העברית המודרנית".

מהם מזרחים ומהי ספרות? הכותרת יכולה להתייחס לרעיון שהספרות עצמה יכולה להתמזרח, או שהמזרחיות עצמה יכולה להפוך לספרותית, ואני נדרש לתת את הדין על המזרחיות כנושא לְבִדיון, או על בדיון המזרחיות

אבל אז הבנתי שאני לא בטוח למה התכוונתם, אולי בכלל רציתם שאדבר על תור הזהב הספרדי? הרבה על יהודה הלוי ואבן גבירול, ואם אתעקש אז רק עוד קצת על ר' ישראל נגארה ור' שלם שבזי, וחתימה קצרה בבן איש חי ובר' דוד בוזגלו, ומשם בדברי הסיכום כיצד פייטנים מופיעים אצל ש"י עגנון, ולמען ההשוואה והאיזון גם אצל חיים סבתו? ועדיין לא הייתי בטוח שאני יורד לסוף דעתכם, כי ייתכן שרציתם שאדבר על הכתיבה המזרחית בערבית-יהודית ובספרדית-יהודית, או על הכותבים בערבית ספרותית, אלף שנה מרבי סעדיה גאון לסמיר נקאש בשישים דקות? ואולי בכלל רציתם שאדבר על המזרח הגדול – אתחיל ביפן, וב"ספר התה" של קקוזו אוקקורה, אעבור בגִיטַנְגַ'אלִי של ראבינדראנאט טאגור הבנגלי, אמשיך ל"הימים" של טאהא חוסיין או ל"ילדי שכונתנו" של נגיב מחפוז, או "רק לחם" של מוחמד שוכרי, ואסיים ב"הִלולא או חופת המָות" של אריאל בן-ציון, שנכתב בשנת 1918, פורסם בתרגום לגרמנית ב-1920, ובעברית נדפס רק בשנת תרפ"ח, ונועד על-פי דברי מחברו להיות פרולוג ל"ספר רפאל", שמעולם לא נכתב או לא פורסם, ואדגים כיצד הוא מקרה מקומי של פאן-מזרחיות? או שאסיים ב"ממזרח שמש" של ז'קלין כהנוב למען התפנית המגדרית?

במחשבה נוספת הבנתי שהמילים הללו עוד יותר לא פשוטות בקריאה שלישית ורביעית, שכן – מהם מזרחים ומהי ספרות? הכותרת יכולה להתייחס לרעיון שהספרות עצמה יכולה להתמזרח, או שהמזרחיות עצמה יכולה להפוך לספרותית, ואני נדרש לתת את הדין על המזרחיות כנושא לְבִדיון, או על בדיון המזרחיות, ואז גם להסביר מה ייחודה של ספרות מזרחית מול ספרות צפונית, מערבית ודרומית. נבוך, חשבתי שאולי בכל זאת התכוונתם לשאלה הפשוטה איזו ספרות נכתבת על מזרחים, ולא משנה מי כותב אותה, ורמזתם כי עליי לחפש דמויות מזרחיות אצל ש"י עגנון ולדבר עליהן – אך למרבה הבושה חלפו שנים ארוכות מאז שקראתי ברצינות בעגנון, ולא הצלחתי להיזכר אם הוא כתב בכלל על מזרחים, ולא הצלחתי לנחש מה רציתם שאומר: האם הגיעה השעה שאאשים אותו שלא כתב על מזרחים, אם אומנם לא כתב עליהם, או אגנה את הדרך שבה כתב על מזרחים, אם אומנם כתב עליהם? אם לא אמצא מזרחים אצלו, ידעתי, ודאי אמצא אצל חיים הזז, יגאל מוסינזון ועמוס עוז, ואוכל לדבר על דמות המזרחי כמושא לניכוס, רידוד, לעג, השלכה וחרדה בספרות הישראלית הקאנונית, כלומר בספרות האשכנזית. אבל זה נראה לי מייגע כל כך. אם אגלה שהם כתבו דברים נוראים על מזרחים, האם באמת יש לי כוח לקרוא זאת עכשיו שוב, אחרי שלא קראתי בספריהם מאז התיכון, ולדבר דווקא על כך? ואם אגלה שהם כתבו את הדמויות המזרחיות המופלאות ביותר, או בצורה האותנטית ביותר, כפי שגדי טאוב טען פעם, האם אני באמת רוצה להגיע לבית ש"י עגנון עכשיו ולטעון שגם את הספרות המזרחית הטובה ביותר כתבו אשכנזים?

הבנתי שכל שאוכל לספר לכם עליו הוא על התנסותי האישית: איך זה להיות (סופר) מזרחי בחדר מלא אשכנזים, ומה זה אומר עליי, ומה זה אומר עליכם, האשכנזים בחדר. על כך אני כבר יודע לא מעט, מתוך שנים של ניסיון בתחום, גם אם לא אדע לומר לכם בסוף מהי ספרות ומהי מזרחיות. אלו יישארו, ודאי ניחשתם מראש, בעיות לא פתורות. אבל לְמה שאומר על עצמי ועל האשכנזים בחדר בוודאי יהיו השלכות, גם אם מצומצמות, בדיוק על השאלות ההן, מהי ספרות ומהי מזרחיות.

ואיך שלא ניגע בכך, אתם הרי מבינים, כאשר מדברים על נושא כל כך שנוי במחלוקת, שכל אזכור שלו מעורר מיד טענות לנחיתות מחד, ורמזים לרגשי נחיתות מנגד – והנושא המזרחי הוא נושא כזה – אי אפשר להגיע להכרעה, על אחת כמה וכמה אי אפשר להגיע לאמת. אפשר רק לספר כיצד הגעת לחשוב את המחשבות שאתה חושב. ועליי לסמוך עליכם, הקהל, שתוכלו להסיק כמה מסקנות בעצמכם. להבין דבר מתוך דבר. לכן בסופו של דבר החלטתי לספר לכם סיפור. את הסיפור של היומיים לפני שהגעתי להרצות כאן לפניכם, כאשר כל גבי שחוח תחת הנטל הכבד שהטלתם על כתפיי. אספר לכם תוך שאני נוטל לעצמי את החירות של כותב פרוזה. כותב פרוזה, אתם יודעים, רשאי לשקר, זהו כלל ידוע וראשוני, אבל דווקא דרך החופש לשקר אוכל בסופו של דבר גם לומר לכם את האמת, שנמנעתי ממנה זמן רב כל כך. שאנחנו נמנעים ממנה זמן רב כל כך.

אל תטעו: מה שאני עומד לכתוב לא קרה באמת. אומנם בית ש"י עגנון עדיין עומד על תלו בירושלים, ואפילו ירושלים עדיין עומדת, אך אין קשר בין מה שאכתוב כאן לבין בית ש"י עגנון האמיתי, או ירושלים של מטה. וזאת אף זאת: כאשר אני כותב כאן אני, זאת היא רק מילה נוחה שאני נוהג להשתמש בה, לעיתים במידה העולה על ההכרח, ולעיתים במידה מעט יותר מדויקת. אין מדובר כאן בי. אתם יכולים לקרוא לי רחמים ביטון, רחמים סיטון, רחמים קַחְטַאן או רחמים פרידמן, או כל שם אחר שתרצו להעניק לי – אין כל משמעות לשם.

לפרק הבא

אוניברסיטת קיימברידג'
אוניברסיטת קיימברידג', תמונה מעובדת. צילום: Divyansh Jain, Unsplash
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.