אקטיב-אגרסיב עם סיון תהל

כבר בילדות יצאה להתנדב עם אמה, היא חולמת להקים מרכז שייתן סיוע ביורוקרטי למי שהמערכת מכשילה יום יום, ולא מודדת תוצאות במונחי הצלחה או כישלון. האקטיביסטית סיון תהל באה ל"אקטיב אגרסיב"
העוקץ

סיון תהל היא אקטיביסטית מזרחית, מתגוררת בבת ים, סטודנטית לקרימינולוגיה ומגדר ועובדת באגודה לזכויות האזרח. תהל פעילה בעמותת עמר"ם העוסקת בפרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן, וגם בתנועת ה"לא נחמדים לא נחמדות". תהל לקחה ולוקחת חלק במאבקים חברתיים רבים ובהם המאבק לשחרור אברה מנגיסטו, המאבק באלימות משטרתית ובמפגש של המשטרה עם מתמודדי נפש, המאבק נגד פינוי שכונות דוגמת גבעת עמל ואבו כביר, המאבק נגד אלימות כלפי נשים, מאבק בעוני וניתוקי חשמל ועוד.

תהל מסייעת זה מספר שנים לנשים הזקוקות לסיוע במזון, בתשלומי חשמל ושכירות, ובסיוע ביורוקרטי במיצוי זכויותיהן. על פעילותה המגוונת זכתה תהל בפרס "נשים משפיעות" של עיריית רחובות לשנת 2019 ובפרס קרן רעיה לנשים משפיעות לשנת 2022. שאלנו אותה כמה שאלות על העשייה, על העבודה ועל החיים עצמם.

***

מה מוציא אותך מהדעת?

גזענות סמויה. מעדיפה בכל רגע נתון להתמודד עם גזענות שהיא על השולחן מאשר עם כל מיני בדיחות מסדרון והנחות סמויות שפוגשת אותך ממקום של כוח באקדמיה, בעולם התעסוקה, במערכת הבריאות ואצל נותני שירות בכל מיני מוסדות קריטיים.

כשמגיעות אליי פניות לסיוע, אני שואלת מה צריך ולא קובעת עבור מי שצריך מה הכרחי ומה "מותרות". מי אני בכלל שאקבע?

מה מוציא אותך מהבית?

חוסר צדק. הידיעה שמישהו.י נפגע.ה ויש לי יכולת לסייע, או הידיעה שהסולידריות שלי תקל עליו.ה. כמובן שבמשך הזמן לומדות למנן כדי גם לשמור על עצמך וגם כדי לשרוד את כל העוולות שהמקום הזה מייצר, וללא ספק אני גם לומדת ומקבלת כל כך הרבה ערכים וכלים מהא.נשים האלה שעשויים מהחומר האנושי הכי משובח שיש.

האם יש לך זיכרון ילדות או רגע מכונן שמניע אותך לפעולה?

לא מצליחה לחשוב על רגע אחד ששינה את הכל, אבל בדיעבד כן נזכרת בהמון חוויות מכוננות שעיצבו את מי שאני היום ובפרט את הפעילות שלי, והתפיסה שלי בשדה האקטיביסטי והמזרחי. חוויות שפעם חשבתי שהן בראש שלי ולא ידעתי לפרש או לתת להן תוקף כמו שאני יודעת לעשות היום. יחד עם זאת, אני כן זוכרת שכשהייתי ילדה אמא שלי הייתה לוקחת אותי איתה לכל מיני פעילויות התנדבותיות ולא תמיד היה לי כוח, אבל היא מצאה את הדרך להסביר לי למה עושות את זה, ללא תמורה ובעיקר ללא שיפוטיות. אני חושבת שזה מלווה אותי עד היום, כשמגיעות אליי פניות לסיוע, בשימת לב לפרטים הקטנים: לדאוג תמיד לשאול מה צריך ולא לקבוע עבור מי שצריך מה הכרחי ומה "מותרות". מי אני בכלל שאקבע?

האם יש לך דיי ג'וב? אם כן, האם הוא סותר או משלים את העשייה האקטיביסטית שלך?

אני עובדת באגודה לזכויות האזרח, וסטודנטית במסלול קרימינולוגיה ומגדר כך שמרבית מהעיסוקים היומיומיים שלי קשורים זה בזה. העבודה שלי בהחלט משלימה ואפילו מוסיפה על האקטיביזם שלי, היות שהיא מאפשרת לי פלטפורמה נוספת יחד עם עוד א.נשים מדהימים.ות לפעול במגוון דרכים, לתת מענה לא.נשים שפוגעים בזכויות שלהם ובעיקר להביא את הסיפורים מהשטח לתוך המקומות הכי ממסדיים שיש.

זה קשה ומעליב להסתובב בתחושה שכל תגובה שלך תתפרש כמשהו רגשני או עצבני ולא לגופו של עניין. לא מעט פעמים זה גורם לך לא להגיב כלל, דווקא כשהכי חשוב שהקול שלך יישמע

מה הדבר הכי מעליב שאמרו לך?

אני חושבת שזה קרה בכל פעם ששייכו התנהגויות שלי למוצא שלי, בעיקר בסביבה שבה הייתי מיעוט שונה בנוף, או מנגד כשאמרו לי "את לא נראית מרוקאית". היום כבר יותר יודעת להתמודד עם זה, אבל זה קשה ומעליב להסתובב בתחושה שכל תגובה שלך תתפרש כמשהו רגשני או עצבני ולא לגופו של עניין או כי אשכרה קרתה סיטואציה שמצדיקה תגובה כזו. לא מעט פעמים זה עושה את הפעולה ההפוכה וגורם לך לא להגיב כלל, דווקא כשהכי חשוב שהקול שלך יישמע.

מהו הדבר הכי מעצים שאמרו לך?

כשא.נשים אומרים לי שהשפעתי עליהם, שגרמתי להם להסתכל על הדברים אחרת, או כשא.נשים שמהווים מודל עבורי אומרים לי שהדברים שאני עושה משנים ומשמעותיים במרחב. מעבר לכך שזה מחמיא (ומביך) ממש, ההכרה הזאת נותנת אסמכתא לכך שקורים כאן תהליכים פסולים ולא שוויוניים שיש להוקיע אותם. וגם, כמובן, התגובות נותנות תוקף לי באופן אישי כסיון, הנערה המזרחית והחוויות והתחושות שלה שמשותפות לכל כך הרבה א.נשים כאן.

מה עדיין לא עלה בידך לעשות וחשוב לך מאוד להגשים?

לנסוע למרוקו

להקים מרכז או ארגון שייתן מענה וסיוע ביורוקרטי למי שהמערכת מכשילה יום יום

לכתוב ספר

ללמוד לרקוד

באיזו הצלחה אקטיביסטית שלך את הכי מתגאה?

אני גאה בכל פעילות אקטיביסטית שיש לי בה חלק ומשתדלת שלא למדוד את התוצאות במונחים של הצלחה או כישלון. שתיים ספציפיות הן הפעילות שלי בעמותת עמר"ם והפעילות נגד אלימות משטרתית.

השיח שיצרנו ועוסק בפשע חטיפות ילדי תימן מזרח ובלקן, הוא שיח שלא ניתן להשתיק יותר, והפעולות למען הכרה לצד המקום שאנחנו נותנים למשפחות מרגשות אותי בכל פעם מחדש, כאילו רק אתמול נכנסתי למאבק.

בהקשר של אלימות משטרתית, מדובר במאבק רחב ובין המאבקים הראשונים שהשתתפתי בהם. תמיד כיוונתי לשיח שמפרק הפרד ומשול בין אוכלוסיות שנפגעות מפרופיילינג ומהתופעה הקשה הזו, ואני גאה בכך שהיום הוא גם מכוון לשם. אחד הדברים הכי חשובים שעשיתי בדיעבד היה לאתר סיפורים של קורבנות אלימות משטרתית שעל מרביתם לא שמענו או לא ידענו ולייצר רשימה של שמות, סיפורים ופנים, שחלחלה לשטח.

מני שלושה שמות של אקטיביסטים.ות שצריכים להתארח אצלנו בסלון.

באנצ'י מששה, רולא דאוד וטהונה מהרט – שלוש נשים שדוברות אמת ועושות צדק.

סיון תהל אקטיביסטית
סיון תהל. "מתרגשת כאילו רק אתמול נכנסתי למאבק" צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס

מכיר.ה אקטיביסט.ית שכדאי להקדיש לה מקום במדור אקטיב-אגרסיב? נשמח לשמוע במייל info@haokets.org 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.