כוח עבודה זול ומדינת הרווחה הישראלית

פרופ' אורלי בנימין על מאבקי עובדות חינוך, בריאות ורווחה ועל מחקריו של פרופ' לב גרינברג בנושא, בדברים שנשאה ביום העיון לרגל פרישתו של גרינברג מהוראה
אורלי בנימין

פרופ' מן המניין במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ופעילה בקואליציה להעסקה ישירה

ממש כרגע, ימי חנוכה, שני מאבקי עובדות ארוכים ושוחקים מתנהלים בחברה הישראלית, שני מאבקים המותירים עובדות רבות בשכר מינימום שעתי ובהשקעת שעות עבודה רבות ללא שכר. מדובר בעובדות החשובות ביותר למערכות החינוך, הבריאות והרווחה: תומכות חינוכיות (סייעות משלבות וסייעות בגנים) ומדריכות.י שיקום. שני המאבקים ארוכים ונמשכים זו השנה השנייה ברציפות, נציגות העובדות מוצאות את עצמן שוב ושוב שוטחות את טענותיהן, ושוב ושוב מופיע מישהו בדמות גואל אבל יוק, שינוי בהסדר ההעסקה שלהן אין בנמצא. הן ממשיכות לקיים את תופעת ההעסקה הפוגענית בישראל, תופעה שהפרת זכויות העובדות בה שיטתית ואינה נוגעת להתנהלותה של עובדת ספציפית.

כיצד ייתכן, שעובדות שעבודתן חשובה כל כך לקיומן של מערכות ומסגרות שהן קריטיות לחייהן של משפחות רבות מאוד, משפחות שמטפלות במתמודדי נפש ומשפחות עם ילדים בטווח מאתגר של מצבים, ממשיכות להיות מוגדרות במכרזי הבריאות הרווחה והחינוך ככוח אדם לא מקצועי וממשיכות להשתכר שכר מינימום שעתי? כיצד ייתכן שכל הזקוקים למסגרות שבהן הן מועסקות רואים את הגירעון הטיפולי החריף, את הנשירה המתמדת של עובדות מיומנות ומסורות שהצליחו למצוא אלטרנטיבה תעסוקתית וכבר אינן מוכנות להשפלה שבהסדר העסקתן – רואים ואינם יוצאים לרחובות במחאה על מצב החירום הזה?

הסבר חשוב לתופעה הציג השבוע בפוסט בפייסבוק ניצן צבי כהן, עיתונאי ב"דבר", כשניתח מאמר על אנשי אגף השכר – הוא הראה את השיטתיות של ניהול משא ומתן על שכר עם קבוצות עובדים מוחלשות – סחבת, סחבת, סחבת ואפס נכונות להיענות לתביעות ולו המוצדקות ביותר כשמבנה ההצדקה המרכזי הוא השלכות הרוחב – רחמנא ליצלן, אם יעלה שכר המינימום של קבוצת עובדות, גם עובדות אחרות יחולצו מעוני.

פרופ' לב גרינברג הציג את התופעה החמורה הזו כבר ב-1991. הוא פיתח יותר מכל סוציולוג אחר את המשמעות של תהליכי ההדרה מהגנת ההסכמים הקיבוציים ומהגנת ההסתדרות. מנקודת מבטו חשוב ביותר להבין את עמדת הכוח של האיגודים המקצועיים המקבלת גיבוי מהמדינה מול מעסיקיהם ואשר מממנת את הישגי המאבק שלהם (מה שמכונה בספרות הסוציולוגית קורפורטיזם) כעמדת כוח רק של אלו הנמנים עם החלק הפריבילגי של העובדים. כשהציג את היתרונות של השיטה המגינה על עובדים בישראל, התעקש בכתיבתו על השאלה:" אילו עובדים?" ובכך רמז לקיומם של הסדרי העסקה רבים שבהם לא מתקיימת כל הגנה, והעובדות והעובדים בהם חשופים לניצול ולהפרת זכויות באופן שיטתי ולאורך זמן.

חשוב להבין את המניע המרכזי להפניית גב למאבקים של העובדות המחזיקות את מערכות החינוך, הבריאות והרווחה: מדובר במנגנון שיטתי להפיכת כוח העבודה (הנשי לרוב) לכוח עבודה זול

בעקבות שאלתו "אילו עובדים?" אילו עובדים הם הנהנים מההגנה, יכולה הייתי אני להעלות את השאלה "אילו עובדות" כבר ב-1999. אילו עובדות מודרות מההגנה של המדינה כמעסיקה שמשרותיה, לעיתים קרובות, הן משרות איכות. תשובותיי החלו מהפניית תשומת הלב למועסקות דרך חברות כוח אדם במנגנוני המדינה. את הסדר ההעסקה המדיר שלהן התחלתי לבחון ב-1999, והן לימדו אותי שיעור חשוב בהדרה הזו: היא רק משנה פנים, לא את מהותה. רק לעיתים רחוקות מאבקים מצליחים לערער עליה ולשקם את מעמדן של הנאבקות כמוגנות על-ידי המדינה כמעסיקה.

תרומתו של לב גרינברג היא ברורה: העובדות הנותרות מודרות מהגנה מקצועית, לא מצליחות לחלץ את עצמן מהסדרי העסקה נצלניים ופוגעניים גם אם המדינה ממשיכה לתמוך בהישגי המאבקים של עובדים חזקים. חשוב להבין את המניע המרכזי להפניית גב למאבקים של העובדות המחזיקות את מערכות החינוך, הבריאות והרווחה: מדובר במנגנון שיטתי להפיכת כוח העבודה (הנשי לרוב) לכוח עבודה זול, שהופך בפועל את הנשים למפרנסות של המערכות הציבוריות. כוח העבודה שהמדינה משלמת עליו בקמצנות רבה שכר המבטיח לנשים עוני ותלות במפרנסים אחרים, הופך כך למקור הכנסה מרכזי במימון מדינת הרווחה הישראלית ובמיוחד למקור הכנסה מרכזי המממן את מערכות החינוך, הבריאות והרווחה.

אותה דואליות שלב דיבר עליה כשבחן את שוק העבודה בישראל, היא הדואליות המשמשת כמקור המימון של מדינת הרווחה. באנגליה לאחרונה, Gurminder K Bhambra הודפת את האשליה שמקור המימון של מדינת הרווחה הוא העיקרון הצודק של ה-redistribution. לטענתה יש לחשוף את חלקו של הקולוניאליזם במימון שלה. אצלנו, לפני שני עשורים בערך, מיכאל שלו טבע את הביטוי מדינת הרווחה הסמויה ובאמצעותו חשף כיצד הדואליזם, הותרת עובדים מחוץ למעגל העובדים המוגנים, מייצר מקור פרנסה למימון הקורפורטיזם. ואני ממשיכה את הקו הזה ומציעה לראות בהדרת נשים ממשרות איכות במערכות הבריאות, החינוך והרווחה, מקור מימון ההולך ומתרחב עבור השירותים החלקיים שהמדינה מפעילה.

האבחון של לב את מדינת הרווחה הישראלית כדואלית בראש ובראשונה, כמדירה בראש ובראשונה, עוד כשהתנסחה כאוניברסלית, הוא אבחון אתנו-לאומי-מעמדי רב ערך, חזק ומרתק שאני מבקשת להתחבר אליו. אך במקום להמשיך ולתקף אותו בעולם העבודה אני מיישמת אותו כאן בניתוח הכלים שמאפשרים למדינת ישראל לא רק להמשיך ולהשתמש בכוח העבודה הזול כדי לממן את מערכותיה אלא ליישם את ניתוחו של לב גרינברג ולחלץ באמצעותו את הכלים שמאפשרים לה להמשיך ולצמצם את עלויות המימון של קצבאות הרווחה.

מדינת הרווחה הישראלית ובעיקר מערכות החינוך, הבריאות והרווחה ממומנת באמצעות החלקיות: שירותי הרווחה מוצעים רק לחלק מהזקוקים להם

כדי לאפשר לי ליישם את הדואליות שלב דיבר עליה כשהוא קורא תיגר על האפשרות להבין קורפורטיזם כעמדת כוח של עובדים, במנגנוני הרווחה, אני מקבילה בין הקורפורטיזם לניצחונותיהם של ארגוני החברה האזרחית במאבקים שונים, כגון ניצחון הקואליציה שנאבקה בתוכנית ויסקונסין וכפי שהראתה שרית הלמן, אכן הצליחה במאבק. את הדואליות של לב אני מבקשת להקביל להתניה (conditionality): ההתניה של זכאות לתמיכה ולקצבת הבטחת הכנסה בהשתתפות בתוכניות המופעלות על-ידי הרווחה והיענות להפניה למקומות עבודה מוצעים. אולי תרצו לשאול כיצד את מדברת על התניה כשתוכנית ויסקונסין כבר לא מופעלת? יכולתם, אם כך, לשאול באותו אופן כיצד ניתן לדבר על קורפורטיזם והגנה על עובדים, כשאלפי עובדות נאבקות בהסדרי העסקה הפוגעניים שלהם במשך שנים ארוכות ללא כל תגובה מצד האוצר?

עמדת כוח של עובדים חזקים לצד תהליכי הינדוס תודעה, כפי שלב גרינברג קרא להם, הם התשובה לבו זמניות בין ההישג של החברה האזרחית לבין התניה מתחזקת. אסביר: מדינת הרווחה הישראלית ובעיקר מערכות החינוך, הבריאות והרווחה ממומנת באמצעות החלקיות: שירותי הרווחה מוצעים רק לחלק מהזקוקים להם (אותו היגיון מתאים גם למערכות מיובשות אחרות אבל כאן אני מתמקדת ברווחה). המקור השני למימון הוצג למעלה: כוח העבודה הזול, שעיקרו נשי. והמקור השלישי הוא ההתניה המבטיחה שרבים מהזכאים לא יוכלו לקבל את התמיכה שהם זקוקים לה.

עובדות סוציאליות עובדות קבלן, 2014
הפגנה של עובדות סוציאליות עובדות קבלן, עם הקואליציה למען העסקה ישירה, 2014. צילום: נעם ריבקון פנטון, שתיל סטוק

כיצד מופעלת ההתניה? באמצעות תוכניות מקומיות שאותן פיתחו מנהלות לשכות הרווחה ברשויות המקומיות. האימוץ של התוכניות המוצעות על-ידן מפעיל תהליכי הינדוס תודעה הבונים את העצמי הפרופסיונלי שלהן, כך שהן חוות את עצמן כממציאות בעצמן תוכניות מרווחה לעבודה ורואות בהן מהלכים ראויים של צמצום העוני למרות התעצמות ההתניה וההפקרה של מי שלא עומדים בתנאים. בדרך זו, מתקיים הביטחון של המנהלות במערכת הרווחה. את הידע שיש להן על הצרכים הנותרים ללא מענה, כתוצאת מהייבוש התקציבי והאדרת כלל ההוצאה (הכלל שאינו מאפשר למדינה להגדיל את ההוצאה הציבורית באופן התואם את הגידול באוכלוסייה), הן משליכות ומשתיקות. אין להן צורך לתרגם אותו למחאה נגד המערכת שהן עצמן שותפות ליצירתה ולביסוסה כלגיטימית ומוצדקת.

ב-2008, לואיק וואקאנט בספרו urban outcasts הציג את הטענה לפיה חובתנו כאינטלקטואלים וחוקרים לחזור למודלים פוליטיים יותר, שמעבירים יותר אחריות למדינה בניתוח העוני והשוליות כפי שאלו מתהווים בשכונות המצוקה. זאת על-ידי הצגת ריבוי הצדדים של פעולת המדינה ותרומתה לשעתוק של העוני, ההדרה הגזענית והצטלבות מיקומי השוליים. בחזרה שלי לטקסט שלב גרינברג כתב ב-1991, אני מקווה לשכנע שהוא הציג מודל פוליטי להבנה עכשווית של ריבוי הצדדים של פעולת המדינה ותרומתה לשעתוק העוני באמצעות דואליות ותוך התעלמות מהצלחות במאבקי החברה האזרחית.

הייבוש התקציבי מותיר את הקרקע חשופה לפופוליזם רווי שנאה המציג עצמו כבעל מענים טובים יותר מאלו של המדינה. בכך מתברר תהליך הכרסום בסדר הדמוקרטי: מפעיליהן היושבים בעמדות הניהול בתוכן, מבססים ביטחון בתפקודם וביעילותם מול תהליכי ההערכה המופעלים עליהם, ואין מי שישא ברמה את קול זעקת המחסור שיוצר המימון החסר. הגיוס העצמי הפרופסיונלי של בכירים במערכות הציבוריות, אותם בכירים שהם בעלי הידע הרלוונטי ביותר על השלכותיו הקשות של הייבוש התקציבי, אותם בכירים שיכולים היו לזעוק את זעקת המחסור במערכות, הם המגויסים והמגויסות לקידום העיקרון המרכזי של תפעול נאו-ליברלי של המערכות – תפעול חסר התלוי בכוח עבודה זול, ונשי.

אורלי בנימין היא פרופסור מן המניין במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן

פרופ' אורלי בנימין
פרופ' אורלי בנימין
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגיות:
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסי דהאן

    תודה על המאמר מאיר העיניים אורלי