פלפלים ממולאים רוחשים על האש

האם הייתם מתארים את ויזלטיר כמשורר מזרחי? ומה לגבי שירו, "עוד סונטה שייקספירית", שהכניס את הפרחה לשירה העברית לפני ארז ביטון וסמי שלום-שטרית, האם גם הוא שיר מזרחי? חדר משלנו, חלק שלישי
אלמוג בהראלמוג בהר

משורר, סופר ומבקר ספרות, חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תש"ע

ג'

שלחתי לשלום הודעת ס.מ.ס: "אני חושב על כותרת חדשה להרצאה: 'לא הגעתי לבית ש"י עגנון בגלל שוטר מזרחי בשירות המדינה האשכנזית'", וחיפשתי תחנת אוטובוס להר הצופים. החלטתי להגיע לספרייה שם, הפתוחה עד שמונה בערב, ולעיין בספריו של עגנון, ואולי בעוד כמה ספרים על מזרחים או על ספרות, שיסייעו לי להעמיק את ההרצאה. שלום שלח לי סמיילי צוחק, אני החזרתי לו סמיילי בוכה.

שוב הקשבתי ליופאנקי באוזניות והבטתי על הרחובות החולפים בחלון. ראיתי שוטרים עוצרים פלסטינים בעיר המזרחית, וחשבתי אם גם אותם שואלים לאן הם רוצים להגיע, ומשחררים דקה לפני שנסגר אותו מקום. חשבתי אם אחד מהם גם מדבר עם השוטרים על מזרחים ואשכנזים ופלסטינים וספרות ומשטרה, ומה יקרה אם אחד מהם ישאל את השוטר על הערבים-היהודים והטרגדיה שלהם. בינתיים השמש מתה בשמיים, אך איש לא ראה דבר. הבנתי שבאותו יום בירושלים איש לא קרא במחזות שייקספיר, איש לא סיפר ממעשיותיו של אל-ג'אחט', איש לא ציטט לאהובתו שורות של פאבלו נרודה או של ניזאר קבאני. העיר כמו נרדמה בתוך עצמה, מחכה לתקופה חדשה ובינתיים מנמנמת.

בכניסה לאוניברסיטה ביקש המאבטח את תעודת הזהות שלי. תקנות חדשות, הוא הסביר לי, התקופה מתוחה, אתה יודע, מזרח העיר, מזרח הארץ, מזרח היבשת, מזרח העולם, אתה יודע. חיפשתי את תעודת הזהות, והבנתי ששכחתי אותה בניידת המשטרה. הסברתי את כל הסיפור למאבטח, אבל זה רק החשיד אותי יותר בעיניו. ובכל זאת, המאבטח היה איש טוב, הוא הניח יד על כתפי במגע אבהי, למרות שהיה צעיר ממני בעשרים שנה, ואמר לי: עזוב, אדוני, עזוב, אבא'לה, תחזור מחר, תסדר את עניין הניירת ותבוא בבוקר, היום הזה כבר לא יסתדר לך.

וכאילו זה לא היה מספיק נורא שהוא קרא לי אדוני ואבא'לה, באוטובוס חזרה גם קם נער לכבודי שאשב. רציתי לומר לו שעוד איני זקן, שלא קמים לפני אנשים בגילי, אבל הייתי מותש והתיישבתי. היה קר, הבטתי בשמיים מן הזגוגית, ויופאנקי שר לי באוזניות: "Teniendo rancho y caballo / es más liviana la pena. / De todo aquello que tuve / sólo el recuerdo me quema. / Nada más, nada más. // No tengo cuentas con Dios, / mis cuentas son con los hombres". כנראה שרתי יחד איתו, כי אחרי כמה דקות הבחנתי בכמה אנשים מתבוננים בי במבט מוזר: "כשיש קורת גג וסוס / הכאב קל יותר. / מכל מה שהיה לי פעם / רק הזיכרון שורף אותי. / שום דבר נוסף. שום דבר נוסף. // אין לי חשבונות עם אלוהים, / יש לי חשבונות רק עם בני האדם".

הרהרתי האם יופאנקי מזרחי. אולי פשוט אדבר עליו בבית ש"י עגנון? יכולתי לפתוח את דבריי בשיר הזה ממש, אבל אז היה קם מישהו ומתווכח איתי שיופאנקי בעצם שר: "sólo el recuerdo me queda", "רק הזיכרון נשאר לי", וזה היה הורס לי את כל התרגום.

אבל אתה חייב לקרוא את הסונטה של ויזלטיר בטון הכי רציני והכי דרמטי, הכי ספרותי ותרבותי שלך, כאילו אתם עומדים יחד באוקסברידג' ולא בשכונת תלפיות

כשנכנסתי לבית שלום שלח לי הודעה: "תפתח את הטלוויזיה עכשיו", הוא כתב שם, "מאיר ויזלטיר מתראיין ומסביר מה זאת שירה מזרחית, אתה חייב לפתוח את דבריך בפרודיה עליו". התכוונתי להשליך את הטלוויזיה מהבית כבר לפני כמה חודשים, אבל לא ידעתי מה לעשות עם החלל שיתפנה בסלון והמתנתי, וכך הופיע לפני ראשו הגדול של ויזלטיר על כמעט רבע מהקיר. ויזלטיר הסביר למראיין: "היום יש הרי אופנה של שירה מזרחית כאילו", ומיד הזכיר שהוא כתב כבר מזמן את "הפלפלים המפורסמים של גברת אלמוזלינו", ו"זה אחד השירים הראשונים שנכתבו בכלל שמתייחסים לעניין הזה בצורה מסוימת: המוות תפס את הגברת אלמוזלינו בגרונה. זה היה לא יפה מצדו, זה היה מאוד גס-רוח מצדו. גברת אלמוזלינו פרפרה בכפו של הדגנרט. הפלפלים הממולאים רחשו על האש, ריח נפלא מילא את כל המטבח. מר אפלשטיין הריח בחדר המדרגות וקנא במר אלמוזלינו. מר אלמוזלינו הביט בשעונו וחייך בלבו. רות אלמוזלינו הנשואה ליורם שקד החנתה את המכונית. גברת אלמוזלינו ניסתה לתפוס בשולחן אך לא עלה בידה. שאול אלמוזלינו יצא מחדר-אוכל קצינים ודיבר אל סמלת דרורי תוך כדי הליכה. גברת אלמוזלינו התפשטה מכל בושה. גברת אלמוזלינו התמוטטה כמו מטאטא. למחרת מר אפלשטיין אמר לגברת כהן: מזל שכל הבית לא נשרף".

כשויזלטיר סיים לקרוא את השיר שלום מיד התקשר אלי: "מה אתה אומר? לדעתי יש לך פתיחה להרצאה. אתה פשוט אומר להם כך: לפני כמה ימים צפיתי בריאיון של מאיר ויזלטיר בטלוויזיה, לרגל צאת ספר שיריו החדש. וכשהמראיין שאל אותו על המשוררים המזרחים הצעירים שממלאים אולמות בתל אביב, הוא הסביר שהוא בעצמו משורר מזרחי, ואחרי שהפטיר "היום יש הרי אופנה של שירה מזרחית כאילו", לימד את המראיין ששירו המפורסם "הפלפלים המפורסמים של גברת אלמוזלינו", היה אחד השירים המזרחיים הראשונים בארץ, הרבה לפני ארז ביטון, ברכה סרי או עדי קיסר".

יכולתי לשמוע בטלפון את שלום מחייך לעצמו בהנאה, ובמקום לענות לו במילים שיסגירו אם בכוונתי לאמץ או לא לאמץ את הצעתו, אני המהמתי והוא הוסיף: "ואחרי זה, אחרי שאתה קורא להם את הפלפלים המפורסמים של גברת אלמוזלינו, אתה שואל את הקהל: מה דעתכם? האם הייתם מתארים את ויזלטיר כמשורר מזרחי? ומה לגבי שיר מפורסם נוסף שלו, שיר חצי-קלאסי בשם "עוד סונטה שייקספירית", שיר שהכניס את הפרחה לשירה העברית לפני ארז ביטון וסמי שלום-שטרית, האם גם הוא שיר מזרחי? ואז, אחרי ששאלת אותם, אתה מקריא להם את השיר הזה של ויזלטיר ונותן להם לצעוק עליך וביניהם שעה, וסיימת את ההרצאה, אבל אתה חייב לקרוא את הסונטה של ויזלטיר בטון הכי רציני והכי דרמטי, הכי ספרותי ותרבותי שלך, כאילו אתם עומדים יחד באוקסברידג' ולא בשכונת תלפיות: אמרי נא לי, פרחינה עדינה, / היש סיכוי שמבטך התם, / המרצד בחום עם דוק פנינה, / וצווארך הציפורי החם, / ושתי כתפייך הנושמות לאט / מעל זוג השדיים הקטינים / (אך המתוחים ומנקרים בבד / כמקורים קלים כאפונים), / ויריעת בטנך המרועדה / גלויות מכיסופי חיכוך נסתר, / וירכייך השזופות בלא מידה, / והתחת הגואה, המכופתר / במכנסוני ג'ינס סמרטוטי: / היש סיכוי שיזדיינו איתי?".

לפרק הבא

לפרק הקודם

חדר משלנו, אלמוג בהר
אוניברסיטת קיימברידג', תמונה מעובדת. צילום: Divyansh Jain, Unsplash
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.