אקטיב-אגרסיב עם באנצ'י מששה

באנצ'י מששה פועלת למען הצדק והשוויון בחברה הישראלית מאז שנת 2014, השנה שבה נפל אחיה יוסף סלמסה ז"ל קורבן לאלימות משטרתית. מששה היא פעילה חברתית בולטת במאבק נגד אלימות משטרתית, עוסקת בתחום החינוך הבלתי פורמלי, ועובדת עם בני נוער. בשנת 2018 נבחרה מששה לאחת מ-20 האקטיביסטיות המשפיעות של מגזין גלובס. בשנת 2019 קיבלה את אות האיש ההולך לאקטיביזם.

מששה, במקור מבנימינה, מתגוררת כיום בפרדס חנה כרכור, נשואה ואם לארבעה. שאלנו אותה על האקטיביזם, על העבודה ועל החיים עצמם.

מה מוציא אותך מהדעת?

גזענות! אפליה! זה שכל הזמן בוחנים, שופטים אותי לפי צבע העור ולא לפי היכולות הפנימיות שלי. די, זה נמאס! אני בת אנוש בדיוק כמו כולם.

מה מוציא אותך מהבית?

חוסר צדק! זה מכרסם אותי. הכל התחיל מאז 1 במרץ 2014, כשאחי יוסף סלמסה נפל קורבן לאלימות משטרתית על לא עוול בכפו. לא יכולה לשמוע או לראות שבני אדם חפים מפשע סובלים ואף משמיעים את קולם, ולשבת בשקט. בעיקר כשמדובר בחיי אדם זה לא מניח לנפש, כי שתיקה שווה הסכמה לאותן עוולות.

האם יש לך זיכרון ילדות או רגע מכונן שמניע אותך לפעולה?

כשהייתי ילדה את אמי אמרה לי "בתי, כשתראי מישהו שאין לו אוכל או מה ללבוש תחלקי ממה שיש לך. כך נהגה סבתא שלך, אמי זכרה לברכה. תזכרי זאת". באותו רגע לא בדיוק הבנתי למה היא התכוונה אך עם הזמן הפנמתי, והיום עוד יותר.

כשהשתתפתי במאבק הדיור הציבורי עם נשים אמיצות תחילה די התביישתי לומר שקשה לי או שאני אם חד הורית, עד שיצאתי ואמרתי זאת בקול רם. מי שהייתה המלווה והתומכת בכל היא אמא שלי, ובזכותה אני מי שאני כיום. חייה של אמא שלי לא האירו בפניה, אך היא מאירה ובונה אותי בחיים, והיא נותנת לי תקווה.

האם יש לך דיי ג'וב? אם כן, האם הוא סותר או משלים את העשייה האקטיביסטית שלך?

אני עוסקת בחינוך בלתי פורמלי, עם בני נוער מדהימים, דור העתיד, נערים בסיכוי ולא בסיכון כי מי שמסכן אותם הוא המערכת עצמה. זו דעתי, וזו הדרך שלי לתת להם את הסיכוי. מאמינה בהם, ביכולות ובסגולות שלהם להגיע לאן שירצו, רק שיבחרו.

מה הדבר הכי מעליב שאמרו לך?

משפטים כמו "שחורה תחזרי לאפריקה", "עכשיו כולם לחזור מאיפה שבאתם". בעבר הייתי מתרגשת מכל החשוכים האלה, ועם הזמן למדתי להגיב בהתאם. זה הבית שלי, תתמודדו גזענים! ודי, לא כל דבר שקורה בקהילה מכליל את כולם. זה דיבור מאוס ולעוס.

מהו הדבר הכי מעצים שאמרו לך?

בעקבות המקרה הטרגי של אחי יוסף סלמסה ז"ל נחשפנו, משפחתי ואני, לעובדה ששיעור גבוה של נערים נתקלו באלימות משטרתית ונפתחו להם תיקים לשווא, ולצערנו יש אף כאלה שנורו בידי שוטרים והם לא איתנו עוד. קהילה שהפכה לשק חבטות החלה לפצות את הפה, כי שתיקה=הסכמה. הקהילה פרצה בגל מחאות, אנשים החלו להשמיע קולם והמודעות עלתה, אך טרם נעשה צדק עבור כולנו. לא הייתה לנו ברירה, חייבים להחזיק חזק ולהרים את הראש, וזו הסיבה גם שאנשים קיבלו תקווה.

אנשים אומרים שהמאבק המשפחתי שלנו השפיע בעיקר בקרב הנוער. אומרים לי שאני מודל לחיקוי, ששיניתי תודעה בשטח, למען הצדק והשוויון. אמרו לי: "את גיבורה. לביאה". זה בהחלט מחזק מאוד, ונותן כוח להמשיך בעשייה.

מה עדיין לא עלה בידייך לעשות וחשוב לך מאוד להגשים?

צדק עבור אחי אחי יוסף ז"ל. אני חולמת להקים מקום, בית חם למשפחות שכולות ולנערים הזקוקים לליווי ולמענה מול המוסדות והמערכות ההרסניות.

באיזו הצלחה אקטיביסטית שלך את הכי מתגאה?

אני גאה במאבק המשפחתי שנשאבתי אליו בעל כורחי. גאה לגעת בנערות.ים ולהיות שם, קשובה עבורם. להמשיך בפעילות ובעשייה למען הצדק כנגד אלימות משטרתית. מודעות זה שם המשחק! והמודעות צריכה בשטח ולהישאר בשיח המחבר בין כולנו יחד.

מני שלושה שמות של אקטיביסטים.ות שצריכים להתארח אצלנו בסלון.

יאיו אברהם, עומר פינצו'ק ונשות קבוצת אימהות על המשמר – קבוצה של אימהות אמיצות הפועלות בעשייה למען הצדק.