הכאב הזה: עפרה חזה וטראומת הפרחה

כשאחת הזמרות הגדולות בתולדות ישראל מכונה "מדונה של המזרח התיכון", זה זמן טוב לחשוב על חייה בצל השיר שהוליד עבורה הן פריצה גדולה והן תיוג מכתים
אפרת ג'רופי

לפעמים, כשאת כבר אישה מבוגרת, קורים דברים שאת לא מוכנה אליהם והם נוגעים באזורי נפש שכבר אין לך גישה מידית אליהם ביום יום. זה קרה לי עם השיר "תפילה" של עפרה חזה, באחת ממסיבות הגן של בתי לפני כמה שנים. הקול הצלול של עפרה, המבקש "שמור נא עלינו כמו ילדים, שמור נא ואל תעזוב" הציף בחזרה את זיכרון החדר של ילדותי, עם הפוסטרים על הקירות והטייפ עם הקסטות, והשעות הארוכות בדלת סגורה והאזנה לשירים בעברית ובתימנית. והקול הזה שטף את העיניים בדמעות שייחסתי להתרגשות מעצם היותי אם לילדה במסיבת גן. זה קרה מאז עוד כמה וכמה פעמים, בעיקר עם השיר "תפילה", אבל לא רק. אני מניחה שיש לדמעות האלה קשר למי שאני היום ולמי שהייתי פעם. ואני מניחה שלא מעט נשים, שהיו ילדות ונערות שהשתייכו ל"טים עפרה" וחולקות איתי מאפיינים סוציו-אקונומיים חוות געגוע דומה.

מדי כמה שנים נעשה אופנתי להיזכר בעפרה חזה. כתבות וסרטים שמנסים לפצח את "החידה" ואת המוות הטראגי נשארים לדשדש בשדות צהובים. ההישגים האמנותיים שלה, שהיו פורצי דרך בקנה מידה ישראלי ובינלאומי מדוברים, אבל הם אף פעם לא העיקר. השבוע נודע שהיא זכתה להיכנס לרשימת הזמרות והזמרים הגדולים בכל הזמנים של מגזין "רולינג סטון" והיא כונתה "מדונה של המזרח התיכון", ובכל זאת, כתמיד, חומרי מציאות רכילותיים מאפילים על כישרונה ועל הקריירה המוזיקלית שלה.

עפרה חזה תמיד ממוסגרת כסינדרלה שהגיעה משום מקום, כי ילדות תימניות (ומזרחיות) תמיד מגיעות משום מקום. הסדנה של שכונת התקווה הייתה שום מקום, הכותבים לא רצו לכתוב לה, והיא הקליטה שירים "ישראליים", שירים פסיאודו "ישראליים" ושירי ילדים. סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, השנים שאחרי המהפך, היו השנים של "שלאגר" ושל "בנות", שנים שבהן אסי דיין עבד קשה מאוד כדי להגדיר את הפרחה הישראלית שדורות של ילדות, נערות ונשים מזרחיות חיות בצילה והזהות שלהן מתעצבת בטראומה של להיות או לא להיות פרחה ומה זה אומר. חזה עצמה, הפרחה הראשונה, לא התקבלה ללהקה צבאית. אבל שולי חזן, גיבורת הסרט "בנות" (שגילמה חנה אזולאי הספרי) מתקבלת בעזרת תרגיל של חברתה האשכנזייה ניבה ואביה, המעניקים לה בטובם את התור לבחינה של ניבה. בתיקון של אסי דיין, באודישן ללהקה הצבאית, שולי חזן שרה "מה הבחור עושה לה" בחי"ת ועי"ן שאין לה כשהיא מדברת. חזה של תחילת הדרך דווקא ניקתה את החי"ת והעי"ן שלה כששרה ודיברה בעברית צחה ואשכנזית.

הטראומה של הפרחה, הנערה המזרחית המופקרת מינית, ליוותה את הקריירה של חזה, והיא הפסיקה לשיר את שיר הפרחה. השמירה הקנאית על חייה האישיים הייתה תגובה קיצונית לטראומה הזאת

"אני בטוחה שכאשר אראה את הסרט לא אתבייש במה שעשיתי ולא אחוש עצמי מגוחכת", אמרה חזה לכתבת "עד חצות" נעמי לבון באפריל 1979, עם תום צילומי הסרט שלאגר ולפני עלייתו לאקרנים. חזה סיפרה על תפקידה בסרט: "תלמידת תיכון, ילדה טובה על סף הגיוס, שמחוץ לכותלי ביתה היא מלכת החבר'ה והדיסקו. כיוון שזהו מעין מחזמר – התפקיד שלי כולל הרבה שירים וריקודים". חזה נעה בין רצון להתפרסם ולהופיע, לבין הצורך לבחור נכון בקריירה. היא לא תמיד הצליחה לעשות את זה, כמו אמניות נשים רבות, כי הייתה מוקפת גברים מלאי כוונות טובות יותר או פחות, שגם בימים אלה, כשהיא נכללת ברשימת 200 הזמרים הטובים בכל הזמנים, חוגגים או מבכים את ההצלחה הזאת. קולה של עפרה, למרבה הצער, כבר לא יישמע בחגיגות.

העיסוק במיניות של חזה רדף אותה בחייה ובמותה. כן בצלאל, לא בצלאל, כן בתולה, לא בתולה, תתחתן או לא, גיטריסט עלום מעבר לים – העיסוק הצהוב בכל אלה לא היה רק רכילות על כוכבת פופ. הטראומה של הפרחה, הנערה המזרחית המופקרת מינית, ליוותה את עפרה בקריירה שלה, והיא הפסיקה לשיר את שיר הפרחה. השמירה הקנאית שלה על חייה האישיים הייתה תגובה קיצונית לטראומה הזאת, והעובדה שמתה ממחלה המקושרת להתנהגות מינית מעצימה עוד יותר את הטראומה.

עפרה חזה, 1981
עפרה חזה בהיכל התרבות בתל אביב, 1981. צילום: יעקב סער, לע"מ

כבר ב-1979 עפרה קיוותה שלא תתבייש ולא תחוש מגוחכת, אבל הסינדרלה משכונת התקווה הייתה סמל לאומי כשהיה נוח. השירה התימנית שלה קיבלה כתף קרה מהרדיו הישראלי וחזרה אליו רק לאחר ההצלחה הבין לאומית. התקשורת ליבתה את היריבות בינה לבין ירדנה ארזי וכל סקר אקראי בקרב נשים בעשור החמישי לחייהן יגלה מתאם גבוה בין המוצא האתני לזמרת הנערצת. באותו ריאיון קצרצר ב-1979 חזה כבר ידעה ממה צריך להיזהר, וכשנשאלה על עירום בסרטים (שאלה נפוצה אז) ענתה נחרצות: "בשביל להתפשט לא צריך כישרון – זה קל מאוד. כל הסרטים הישראליים החדשים המשופעים בעירום גורמים לי גועל נפש ובושה. אני לא אעשה זאת לעולם". כבר בזמן האסון עצמו הבינה חזה שהטראומה עוד בוא תבוא. היא רק לא שיערה בנפשה כמה גדולה תהיה הטרגדיה.

הכינוי "מדונה של המזרח התיכון", שהתכוון להחמיא ונובע, סביר להניח, מחוסר היכרות של עורכי "רולינג סטון" עם נפתולי סיפור חייה, אינו עושה חסד עם חזה. מדונה הביאה מיניות מוחצנת אל הבמה מהרגע הראשון, והפרובוקציות שלה היו חלק מהקריירה המוזיקלית ומבניית הפרסונה הציבורית שלה. חזה התאפיינה בצניעות קיצונית, שמקורותיה בבית מסורתי, אך נבעו ללא ספק מפוסט טראומה והתגוננות מאותו תיוג מכונן שליווה אותה מימי הקריירה הראשונים שלה.

מה היה קורה לו זכתה עפרה להאריך ימים? האם הייתה מספרת בפרספקטיבה לאחור על העצות שקיבלה ועל ההחלטות הטובות והטובות פחות? האם הייתה נשארת קול פעמונים וחידה לא פתורה? האם הייתה מצליחה לגבש אמירה אמנותית מוזיקלית מזוקקת ומאוחרת? ההצלחות של חזה – אירוויזיון 1983, שירי תימן שזכו להצלחה בין לאומית, ההופעה ביום העצמאות ה-50 – חובקו במיינסטרים הישראלי, אבל כמו שאמר פרופ' צבי בנטואיץ' מבית החולים קפלן ומבכירי הרופאים לטיפול באיידס בישראל, "היא מתה מבושה".

בוויכוח אחד מיני רבים על סוגיית הפרחה, עם בת פלוגתא אשכנזייה, היא הטיחה בי שמי שכתב את "שיר הפרחה" היה בצלאל אלוני. כשהעמדתי אותה על טעותה היא הגיבה "אז איך הוא הרשה לה לשיר את זה? הרי הוא היה אמור לדעת למה זה יגרום". התפיסה של חזה כנערה קלת דעת שלא ידעה מה היא עושה, אומרת או שרה, כולל ניסיונות לטעון שבכלל לא ידעה על מחלתה חוטאות לכל עיקר. עפרה הייתה נערה ואישה מוכשרת מאוד, שחיה ומתה בצילה של טראומת הפרחה משלאגר. כשאני שומעת אותה שרה את "תפילה" העיניים שלי דומעות, ובא לי לצעוק.

עפרה חזה פעמוני היובל
עפרה חזה בהופעה ביום העצמאות ה-50 למדינת ישראל, 1998. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.