הזמנה דחופה להתנגדות

תוך זמן קצרצר, אחרי הבחירות בנובמבר, כתבה ארנה קזין את המסה "איך להתנגד". השבוע ראה הספר אור, והיא מספרת על תהליך הכתיבה ועל הציפייה לשיחה ולפעולות שיתחוללו בעקבותיו
ארנה קזין

את החיבור הקטן "איך להתנגד" כתבתי בעקבות תוצאות הבחירות של נובמבר 2022. תחושת הבטן המיידית שלי היתה שהגיעה העת בשבילי להתעורר. אם עד לאותו רגע הייתי עסוקה כל השנים בחיי האישיים – בפרויקט התפתחות שלי ככותבת, כמנחה, כאמא לבנותיי, כבת זוג לבת זוגי, כחברה לחברים שלי – ורק לרגעים נשאתי את המבט החוצה כדי לעשות מעשה פוליטי, הפעם התחושה היתה שלפני הכול, אני חייבת לפעול.

המחשבה הראשונה היתה לנסות להבין כמה שמאל יש בישראל. חשבתי שזהו פרויקט ראוי – בשבילי, בשביל המשפחה שלי, בשביל הבדיקה: האם יש יסוד לתקווה?

כי אם העמדות של הימין הלאומני הן עכשיו הזרם המרכזי, חשבתי, ואם ממש קשה לשמוע – גם אם ממש מתאמצים – את הקול של השמאל, האם לא דחוף ונחוץ לבדוק כמה נשים וגברים שמאלנים יש בכלל בישראל? האם לא חשוב לאמוד את היקף התנועה כדי לדעת אם יש בכלל סיכוי להחזיר את המטוטלת לכיוון הנגדי?

וכדי להבין מהו שיעור אנשי השמאל באוכלוסייה, האם לא חשוב לפני הכול להגדיר מהו "שמאל", מיהי "שמאלנית"? התחלתי קצת לחשוב ולקרוא בכיוון הזה. אבל תוך כדי עבודה הבנתי שאני נכנסת לעולם שאני לא מבינה אותו – העולם של השדה הפוליטי במובן המפלגתי – ושאין די ערך מוסף לנקודת המבט שלי עליו.

המחשבה השנייה היתה לנסות לכתוב מדריך, מורה דרך, להתנגדות. איך להתנגד במובן של – איך אחרים עשו את זה, אילו רעיונות אפשר לשאוב מניסיון של קהילות ברחבי העולם, ומה כדאי לעשות עכשיו. אבל גם את הרעיון הזה לא מימשתי כפשוטו, כי לא הצלחתי למצוא די תשובות בעלות תוקף וערך שאוכל לעמוד מאחוריהן.

ארנה קזין
ארנה קזין

באופן טבעי מבחינתי, חזרתי בסופו של דבר לסוגת המסה האישית-ההגותית, האהובה עלי, וכתבתי את "איך להתנגד" כטקסט של ביקורת תרבות, וכמאמץ לחשוב על ההתנגדות כערך וכדרך. הבנתי שאני חייבת – בשביל הבנות שלי, בשביל אהוביי וחבריי – להאמין ביכולת להשפיע ובכוחנו לעצור את הסחף הרע. קראתי את רבקה סולניט על פוליטיקת התקווה שלה, חזרתי לנעמי קליין ולדוקטרינת ההלם שלה, והעמקתי ברעיונות של חנה ארנדט, שהיא מדריכה מוסרית בהירה ומועילה בשדות המחשבה האלה.

אני מקווה שיקראו את החיבור לא רק קוראים טבעיים של "העוקץ", ולא רק קהל הקוראים שלי – משהו בין אלף ל-5,000 אנשים, אני חושבת, כמספר החברים בפייסבוק, וקוראי הספרים שלי והמסות – אלא כל מי שאינו מרגיש באופן טבעי ומיידי את הדחף להתנגד, או כל מי שמרגישה שצריך לתקן אבל לא יודעת איך, או כל מי שכבר הרימה ידיים וחושבת שכבר לא תהיה כאן מדינה טובה בתקופת החיים שלה עלי אדמות.

קראתי מהר וכתבתי מהר. לשמחתי הגדולה הצטרפו לעבודה המהירה – פינו זמן בלוח העבודה הצפוף מאוד שלהם – העורכת האהובה עלי, צפי סער, והמעצב האהוב עלי, דוד בן הרא"ש. והנה, יש ספר.

אודה שיש, כצפוי, מחיר לחיפזון. בבוקר של ה-9 בינואר 2023 אספתי מבית הדפוס 500 עותקים של "איך להתנגד". התרגשתי ושמחתי כי עבודה מאומצת קרמה כריכה ודפים – הנה, נשלחות המחשבות לקוראות ולקוראים ואולי תתפתח שיחה – זו השאיפה האמיתית שלי, שתתפתח שיחה, ושתתפתח פעילות משותפת, יצירתית, לתיקון החברה והמשטר. מיהרתי לספק את העותקים הראשונים לחנויות העצמאיות.

רק בלילה, בסוף יום עבודה ארוך, ישבתי עם בת זוגי, והיא שיתפה אותי במחשבות בעקבות הקריאה. רק בלילה הבנתי ממנה מקצת ממה שהייתי רוצה עכשיו לשנות בטקסט: הייתי מוסיפה מלה פה, מורידה מלה שם, מתקנת איזו אי בהירות שטחית, ומטפלת גם באי בהירות מהותית. למשל, רק בלילה הבנתי שלא עשיתי הגהה על תוכן העניינים ומשום כך מספרי העמודים בעמוד התוכן אינם מעודכנים. ורק בסופו של יום שבו ראה הספר אור נזכרתי בכל מיני התנגדויות ששכחתי להזכיר – את כביסה שחורה, קבוצת הלסביות וההומואים שהתנגדה בלב מצעדי גאווה בקריאה שאין גאווה בכיבוש, שאין אפשרות להפריד בין מאבקים; או את ההתנגדות של תנועת "עומדים ביחד" שעושה כיום עבודה מרשימה של שיתוף פעולה יהודי פלסטיני, ומנסחת היטב את ההכרח בשיתוף אינטרסים. וכן, אגב כך, הבנתי ששכחתי רובד שלם וחשוב של ההתנגדות. אני מזכירה בחיבור את ההתנגדות לגזענות, ללאומנות, לסקסיזם ולהומופוביה. אבל שכחתי ברשימה הזאת את הרובד שמעורר בי את הזעם הקדום והקמאי ביותר: ניצול של עובדים בידי מעסיקים, בעלי ההון. שכחתי את הרובד המעמדי. על ההשמטה הזאת אני מצטערת באמת.

ובכל זאת, נדמה לי – אני מתרשמת מהתגובות הראשונות של הקוראות הראשונות – שיש ערך בכך שהטקסט, גם אם אינו מושלם, כבר נמצא שם בחוץ, ומתחיל להניע שיחה. את מה שאוכל לתקן, אתקן במהדורה הבאה. את השאר אעשה ונעשה ונשמע ונשמיע ביחד מחוץ לטקסט הזה – בטקסטים האחרים שנכתוב, במפגשים, בפעולות, בגלגול הרעיונות.

לרכישה ישירה ב"סיפור פשוט" ובמגדלור

להורדה חינמית בפידיאף

איך להתנגד, ארנה קזין
כריכת ספרה התשיעי של ארנה קזין
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.