ב' זה ביטול: פקיעת חוק הדיור הציבורי

חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), החוק שאפשר לדיירים בדיור הציבורי לרכוש את דירתם בהנחה, פקע לפני ימים אחדים, ושר השיכון החדש יצחק גולדקנופף אינו מתכוון להאריך את הוראת השעה שאפשרה את ביצוע החוק. 3.8 מיליארד שקל מחכים להשקעה בדיור הציבורי אבל משרד השיכון ועמידר לא קונים דירות, לא בונים דירות, לא משפצים דירות קיימות ודיירות ודיירי הדיור הציבורי גרים בתנאים מחפירים.

את ההסבר למצב הזה אפשר למצוא בהגיון מדיניות הדיור של משרד האוצר, ובאופן טהור וקיצוני יותר בהגיון מדיניות השיכון שמציע מכון המחקר האולטרה ימני-ניאו-ליברלי פורום קהלת. בעבר כתבתי כאן באתר מאמר מפורט יותר על ההיגיון של פורום קהלת המבוסס על פרסום של המכון, מאמר שכותרתו "פורום קהלת נגד הדיור הציבורי". הפעם אנסה להשיב לשאלות למה נערי האוצר לא רוצים לחדש את חוק הדיור הציבורי, ולמה החוק חשוב ויש לחדשו.

מבצעי מכר של הדיור הציבורי התקיימו מאז ומתמיד, גם לפני שנחקק החוק, ומכירת הדירות הזו מתאימה להיגיון הניאו-ליברלי הדוגל בהפרטה. אז למה מתנגד משרד האוצר להמשך המכר, שהיה אולי יכול להביא להפרטה גמורה של הדיור הציבורי, באמצעות מכירה לדיירים? לנגד עינינו מתגשם החזון של פורום קהלת באי הארכת חוק הדיור הציבורי, מתוך ההיגיון המנחה של פורום קהלת וגם של פקידי האוצר: צריך להיות עני מאוד, עני מספיק, כדי לזכות בקצבה או בקורת גג. אחרת העניים יתרגלו לקבל מתנות חינם ולא ירצו לעבוד (לפי חוק העניים משנת 1587, שההיגיון שלו משמש בכמה מדינות עד היום). פקידי האוצר רוצים דיור ציבור עני לעניים כדי שלא יתרגלו לקבל מתנות, ואילו פורום קהלת קובע במסמך שכתב על הדיור הציבורי שאסור לתת קורת גג קבועה לדיירי הדיור הציבורי כי הם צריכים להיות ניידים ולחפש עבודה לא להיות כבולים לדירה קבועה (כך הפורום, אכזרי עד כמה שזה נשמע).

הזנחת דירות הדיור הציבור היא מדיניות מכוונת: לא מטעמי חיסכון תקציבי (שהרי המעבר לסיוע בשכר דירה יקר יותר מדיור בהשכרה בדירות בבעלות המדינה, והרבה פחות יעיל, ראו מחקרים בנושא הדיור של מכון אדווה). זוהי מדיניות מכוונת הנובעת מההיגיון הנזכר למעלה: העניים אשמים במצבם ואסור לתת להם יותר מדי. האוצר גם שומר על רכוש המדינה, דירות הדיור הציבורי, כדי שלא יימכרו וניתן יהיה לתת פתרון כלשהו לעניים ביותר, אבל גם נמנע מלתחזק אותן.

חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) התקבל ביום 20.10.98 והיה שיאו של מאבק ציבורי שבו השתתפו דיירות ודיירי הדיור הציבורי וארגונים חברתיים דוגמת "הקשת הדמוקרטית המזרחית", "סנגור קהילתי" "רבנים לזכויות אדם", "קול בשכונות", ועוד, וכמובן חבר הכנסת רן כהן ממרצ שהוביל את החוק. הדרישה שבאה מצד הקשת המשיכה את המאבק והדרישה של קבוצת "בני השכונות" משכונת קטמון ט' בירושלים, לתת לדיירי הדיור הציבורי זכות לקנות את דירתם כדי לתת אפשרות של פעם בחיים לדיירים העניים לזכות בקורת גג משלהם. כמו כן, מאפשרת רכישת הדירות העברת הון בין-דורית גם לעניים, זכות הקיימת אצל בני הקיבוצים והמושבים.

הזכות הזו נלקחת מהם עם פקיעת תוקפו של החוק. חשוב לא פחות להדגיש: חוק הדיור הציבורי, בניגוד למבצעי מכירת דירות קודמים, כלל מנגנון המחייב את המדינה לרכוש דירות בכסף שייכנס לקופת הדיור הציבורי ממכירת הדירות. לפי סעיף 10 לחוק: תוקם קרן לדיור ציבורי שתנוהל במשרד הבינוי והשיכון, כספי המכירות ייכנסו לקרן, וישמשו לקניית דירות לדיור הציבורי בלבד. כלומר, החוק במהותו לא היה חוק של הפרטה, אלא של מנגנון דיור ציבורי מתחדש, וזו סיבה נוספת לרצון לבטלו. יש לציין כי גם כאשר נמכרו הדירות, את סעיף השימוש בכספי המכירות לבניית דירות חדשות נמנעו האוצר ומשרד השיכון לבצע.

מה אנחנו, פורום הדיור הציבורי, דורשים משרי הממשלה? לשר השיכון החדש גולדקנופף אנו אומרים: נסה לחרוג מהאינטרסים שלך כבעל דירות גדול ואיש עשיר מאוד, תדאג גם לעניי עירך (קרי, לדיירות ודיירי דיור ציבורי חרדים וחרדיות עניים. הגיע הזמן שתכיר גם אותם), וחדש את החוק. לשרי הליכוד: הפסיקו לשאת את שם המאבק המזרחי לשווא. הפסיקו להשתמש בסיסמאות של מאבק למען העניים כאשר איש מכם לא קרא לחידוש החוק (מלבד קול אמיץ אחד, קולו של השר אלי כהן שקרא לליכוד לעשות כן). השתמשו בכוחכם בממשלה, ופעלו לחידוש חוק הדיור הציבורי ולחידוש זכויות הרכישה!