יהונתן גפן וזובי פואטיקה: מכתב פתוח

כמו נתן זך ואחרים, גם גפן, שתרגם את הסיקסטיז לעברית, התבטא באטימות מושלמת וחוסר הבנה ערכי ורב תרבותי לתיקון ההיסטורי הראוי בחברה הישראלית לגבי מזרחים ושירה מזרחית
מתי שמואלוףמתי שמואלוף

סופר ומשורר. ספר המאמרים שלו "ממזרח יתפרץ הר געש" ראה אור בהוצאת עיתון 77. הבלוג של מתי שמואלוף: matityaho.com

יהונתן,

הייתי בין הצעירים שגדלו בתוך ספריך, לא רק בשירה, גם בפרוזה הלא מוכרת לרוב הקוראים. למדתי את מילות שיריך "כי האהבה שלי, היא לא האהבה שלו". בכתביך לשת שפה חדשה, שפה נבואית שהפכה בין השאר לשפת דיבור של הדור שלי שנולד בשנות השבעים. אך בנבואה שלך היה חסר דבר מה, לא הבנת את המהפכה המזרחית. מעניין שאת המהפכה של הסיקסטיז ייבאת במלואה לישראל, תרגמת את כל מה שהגיע מהמערב, את ההמנונים של דילן ואת המערכונים של לני ברוס, אך כש"ערס פואטיקה" הגיעו להשמיע את קולם בתחום השירה אמרת ואני מצטט:

"זובי פואטיקה! זה השם האמיתי. תשמע, לא התרגשתי משיר מאז נתן זך, אבידן, אלתרמן — אה, אולי גם סיוון בסקין. זהו. כי מה זה שיר? אתה קורא, נשען אחורה, ונאנח. ואני לא יכול לומר עכשיו על משהו שמפעים אותי. גם בעולם אגב. והזובי פואטיקה הזה? זה בעיקר מנוקד. תנקד את ספר הטלפונים, יהיה שיר."

(מתוך ראיון בידיעות אחרונות "עם כל מה שעשיתי לגופי, הייתי אמור למות בגיל 27 . זה לא הצליח").

יצא כך שההיסטוריה מעולם לא הפגישה אותנו. לעומת זאת, השתתפתי באירוע הראשון של ערס פואטיקה, ובכל האירועים שאצרה המשוררת וחברתי הטובה עדי קיסר. הייתי המשורר הזקן בחבורה שהופיעה מדי מספר שבועות בבמות שונות ברחבי הארץ, עד שעזבתי את ישראל בשנת 2013. ערס פואטיקה לא עמדה שם לבדה, כי במשך עשרות שנים, משוררות ומשוררים מזרחים רבים שכבו על הגדר על מנת להביא אותנו לתודעה הרצויה, לעיפרון המחודד, לקול השחור, הבועט והמדויק. שום דבר לא קרה במקרה. ובתוך כך, היינו לזמן מה לחוד החנית של התרבות המזרחית בתחום הספרות והשירה. לא צריך להרחיב לגבי המהפכה הרחבה שהתחוללה בחברה בישראל, והביאה את הקול המזרחי למקום שבו הוא צריך להיות, בפרונט.

יהונתן, אתה הבנת את החשיבות של המאבק הפלסטיני ואת חשיבותם של קולות אנטי מלחמתיים בישראל, דרך שירה, מחזות, טורים ופרוזה, אך לא הצלחת להבין את החשיבות של המאבק המזרחי. במקום זה, בראיון האומלל ההוא, הפכת בדיוק למטרה שלו, וחברת למשוררים גדולים אחרים, כמו נתן זך ז"ל, שגם התבטאו באטימות מושלמת וחוסר הבנה רגשי, ערכי ורב תרבותי לתיקון ההיסטורי הראוי בחברה הישראלית.

מדוע יכולת להבין את החתרנות של הסיקסטיז של דילן ולני ברוס אך לא יכולת למצוא את החתרנות של ערס פואטיקה?

ניסית באותו ראיון עם יהודה נוריאל להסתתר מאחורי הביקורת על הגוש הפטריוטיזם הבהמי שהכפיל את עצמו, במקום להבין את מה שעולה דרך שורות השירים שהוקראו בערבי ערס פואטיקה: את האכזבה מחוסר ייצוג ראוי בתרבות וחברה ישראלית, את הרצון להעלות על נס את תרבות היהודים-הערבים, את הגזענות והזיהוי הבלתי פוסק, הגזעני, של קבוצות בחברה בישראל/פלסטין ועוד. מדוע נאטם כך לבך? מדוע יכולת להבין את החתרנות של הסיקסטיז של דילן ולני ברוס אך לא יכולת למצוא את החתרנות של ערס פואטיקה? מדוע אפשר להתחבר לשירים של דילן, שבו הוא מעלה על נס את התרבות השחורה ויוצא נגד הדיכוי שלה, אך אי אפשר להבין את התרבות "הכהה" הישראלית? והאם זה הביטוי שהיית רוצה שיאמרו על שירתך, כשהיא לא מובנת? האם זהו המסר של המשורר?

באותו ראיון עם יהודה נוריאל, דיברת על רגישות ועל הצורך לדבר על הרגישות בחברה מיליטריסטית ובאותו נשימה אמרת על קבוצה ספרותית צעירה, "זובי פואטיקה". האם ככה נראית הרגישות שלך?

ברור שאין לך איך להשיב על השאלות האלה ואולי הן בכלל מכוונות אצלי פנימה, לאותו מעריץ שהעריץ ופתאום קלט שבתוכו יש עריץ, ושהוא צריך לבקר אותו ולהתווכח איתו, מבלי ליפול לבורות האלו של זיהוי גזעני, מבלי להשתמש בכינויים מצמצמים, לפתח מתוכו את היכולת האמיתית להרחיב את הלב ולכלול את ריבוי התרבויות בישראל/פלסטין.

יהי זכרך ברוך.

ספר השירה השני של מתי שמואלוף בגרמנית יצא לאור בימים אלה בגרמניה

יהונתן גפן
יהונתן גפן בהופעה. צילום: CC BY 2.5 יהודית גרעין-כל.

 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דוד ברבי

    שלום לך מתי יקר
    האשכנזים לא יכלו להבין אף כמו שלא הבינו את הפנתרים השחורים
    אבל צר לי שהחברים שלך מערס פואטיקה שורה אחרונה:
    כשהייתה להם ההזדמנות הראשונה עם בנט שנתן לארז ביטון הם נתנו רק לעצמם
    סידרו שירים שלהם בלבד לתוכנית הלימודים
    מי ששכבו על הגדר שכבו בסוף בשביל הקודקודים ובזה נשארו כמו האשכנזים
    כן זה קרה אחרי שנסעת
    אין לי טענות ליהונתן כי זה צפוי הטענות שלי הם לעדי קיסר ורועי וכמובן לבוס הגדול ארז ביטון שתמיד רעב לעצמו
    היחיד שאני מוציא מהמשוואה זה שלומי חתוכה והוא גם מוכשר יותר משני חבריו

  2. הילי לביא

    אין דבר כזה תרבות מזרחית. התערבנו זה בזה כבר מזמן. אין בתרבות שלכם שום יחוד.
    כשקוראים שירה שחיבר משורר שהוריו הגיעו לארץ בשנות ה50 אף אחד לא ידע לתת לו מאפיינים של ארץ המוצא.