סרטוני חיל האוויר והילדים המתים בעזה

עם סיומה של המלחמה בעירק ב-1991 פרסם הוגה הדעות הצרפתי, ז'אן בודריאר, את ספרו "מלחמת המפרץ לא התרחשה" ("The Gulf War did not take place"), שבו תיאר כיצד הועברה המלחמה ההיא כמערך של דימויים מתוכנן בקפידה ברשתות הטלוויזיה. המלחמה, לדבריו, התקיימה בכלל מבעד לקוקפיט (תא הטייס); מלחמה אווירית שבמהלכה הצופה בבית, בדומה לטייסי הקרב, התנהל בתוך מרחב סטרילי המנותק מזירת הלחימה. אותם דימויים מהמלחמה הגיעו אז לשיאם עם פגיעתם של הטילים ה"חכמים" (טילים המתעדים את מסלולם ואת רגע הפגיעה) במטרות, ועם זאת לא נחשפו הצופים כלל לתוצאותיהם ההרסניות של הטילים החכמים על פני הקרקע (הרוגים, הרס). בכך התקיימה למעשה זירת הלחימה באופן וירטואלי, קבע בודריאר, תוך שהוא מכריז על המלחמה כולה כעל "לא-אירוע" (non-event).

גם במבצע "מגן וחץ", בדומה למבצעים שקדמו לו, מדובר היה בעיקר בלחימה מהאוויר. ואולם, המלחמה האווירית של היום איננה דומה לזו שהתקיימה לפני יותר מ-30 שנה בעיראק. כך למשל, נעשו הטילים "החכמים" לחכמים יותר; אפשר, כפי שנוכחנו לדעת בימים האחרונים, להשמיד דירה על יסודותיה ובה בעת להשאיר את בניין המגורים עומד על תלו. אבל העולם היום נעשה גם מתועד יותר. כך, לצד הטילים החכמים יש היום גם מכשירים ניידים חכמים עם מצלמות משוכללות, שניתן בתוך זמן קצר לתעד באמצעותם, ובאיכות יוצאת מהכלל, את ההרס שנגרם מההפגזות, ולשלוח את החומרים הוויזואליים במהרה לכל העולם. כן, הכל היום מצולם יותר, מתועד ומקוטלג, ואי אפשר לברוח או לטאטא מתחת לשטיח גם אם ממש רוצים.

התקיפה הישראלית מלפני כמה ימים, שהניעה את מבצע "מגן וחץ" ובה נהרגו שלושת הבכירים בג'יהאד האיסלאמי, הביאה גם למותם של עשרה אזרחים, בהם חמש נשים ושלושה ילדים: שניים מהם, עלי בן ה-8 ומיאר בת ה-12, היו ילדיו של בכיר הג'יהאד האסלאמי, טארק עז א-דין. נוסף להם נהרג בתקיפה גם יוסף בן ה-19, בנם של ד"ר ג'מאל חסואן ואשתו, מירווית, שהתגוררו בקומה מעל דירתו של עז א-דין ונהרגו בתקיפה ה"מדויקת". בתקיפה שבשכונת אתופאח שבעזה, שבה כיוון חיל האוויר את טיליו לבכיר הג'יהאד האסלאמי, חליל אל-בהתיני, נהרגו גם האג'ר, בתו בת ה-4, ואמה לילה. שם נהרגו גם שתי אחיות – דאניה עדס בת ה-19 ועימאן עדס בת ה-17 (שנפצעה אנושות ומתה תוך זמן קצר מפצעיה) – שחטאן הנורא היה שהתגוררו בדירה הצמודה לביתו של אל-בהתיני. ואילו בתקיפה ברפיח שכוונה אל עבר מזכיר המועצה הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, ג'יהאד גנאם, נהרגה גם אשתו, ופא, ונפגעו עוד שישה בני אדם, ונפצע קשה גם בנו של גנאם.

אז יאמרו, במלחמה כמו במלחמה; כשחוטבים עצים עפים שבבים, וכשנופלים פגזים עפים מהם רסיסים שפוגעים גם בחפים מפשע. כמה? ובכן, במבצע "מגן וחץ" יש כבר הערכות על כ-30 הרוגים שמחציתם בלתי מעורבים. ב"שומר חומות" לבדו, אגב, נהרגו על פי נתונים של האו"ם 261 עזתים שמחציתם אזרחים, מתוכם 67 ילדים ו-41 נשים. ואילו בטיוטת הדו"ח האחרון של האו"ם צוין כי בשנת 2022 הייתה ישראל אחראית למותם של כ-50 ילדים פלסטינים.

הנתונים לא משקרים. רק שבצה"ל מתעקשים בכל מבצע, כמו גם בזה האחרון, לשחרר עד מהרה סרטונים ממעוף מטוסי הקרב המלמדים על הפגזות "מדויקות" שבהן הושמדו מטרות על הקרקע או, לחילופין, של מבצעי תקיפה שבוטלו בשנייה האחרונה בגין אזרחים חפים מפשע, בהם ילדים, שזוהו בזירה. אך כשמצליבים את הנתונים המספריים עם סרטוני ה"הסברה" האוויריים, התמונה המלאה מתבהרת: כל סרטון כזה שמעיד על הדיוק והזהירות הרבה של טייסי הקרב מסתיר מאחוריו כמה סרטונים נוספים של הפגזות מהאוויר שבמהלכן נהרגו אזרחים רבים, בהם נשים וילדים. אך את הסרטונים האלו לא נראה לעולם, כאילו ההפגזות האלו לא התרחשו.

רצה הגורל, ולפני כמה ימים אספתי את בני הצעיר מבית הספר. היה שם אבא אחד שבדיוק הוריד את הבן שלו בחוג ג'ודו, אבא שמישהו לא מזמן אמר לי שהוא טייס קרב. התבוננתי בו וחשבתי לעצמי שאולי גם הוא לקח חלק כזה או אחר בתקיפות האחרונות של חיל האוויר בעזה שבהן נהרגו נשים וילדים, והנה עכשיו הוא מוריד את הבן שלו בחוג השבועי. אני לא מקנא בו.

ד"ר יונתן אילן הוא מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן