שותפות תיקח אותנו לעבר דמוקרטיה

ערב טוב פרדס חנה-כרכור!

אני אלונה קדם, חברת קולקטיב מזרחי-אזרחי ודוקטורנטית לאנתרופולוגיה. בחודשים האחרונים, אני בוהה באימה בממשלה שונאת הנשים ושונאת העניים הזאת, ובאותה אימה בוהה גם בתומכים שלה וברפורמה שהיא מציעה, והאימה הזאת, אם היא תשתלט עליי, היא תטשטש את הנתיב ליציאה מהמשבר הזה.

אני מאמינה שמה שיוכל לחלץ אותנו מתחתית הבור, הוא התבוננות במציאות הפוליטית, על העבר, על ההווה ועל העתיד שלה, מפרספקטיבה פוליטית מזרחית. שאלות על מה היא העמדה הזאת וניסיון להבין בצורה עמוקה את המשמעות שלה, עשויים להפוך את המציאות הפוליטית על פיה.

היום, הימין משתלט על הסמלים, הייצוגים והשיח המזרחי כעל שלו. הוא הופך זעם מוצדק לכלי פוליטי מבלי לתת לו מענה ראוי. ואנחנו, מי שמאמינים בלב שלם בדמוקרטיה אמיתית לכולן, חייבים להסתכל במראה על עצמנו, ולהסתכל למזרחיות כעמדה פוליטית בעיניים ולהתחיל מההתחלה.

תיקון העוולות בעבר – הכרה בחטיפות ילדי תימן מזרח ובלקן, בגזזת, במעברות. תיקון העוולות בהווה – פיצוי למפונים בשכונת גבעת עמל, שכונת הארגזים, כפר שלם ואבו כביר, הריסות בתים, הפקעת קרקעות, היעדר שוויון הזדמנויות בחינוך, הגנה על עובדי ועובדות קבלן. קודם הכרה, ומשם התחלה של חזון משותף – צמצום הפערים בשוק העבודה ובהשכלה הגבוהה, שיח פעיל ומשותף על מסורתיות, מגדר, צדק חברתי ורווחה וכמובן – סיום הכיבוש.

נקודת המבט הזאת אומרת – לא למהפכה המשטרית, אבל גם לא לסדר הישן.

בואו נפסיק לחשוש ממה ששיח כן על עוולות המדינה הזאת אומר עלינו כחברה, ונתחיל להתמודד איתו, ראש בראש, כדי לממש ולכונן את מה שכולנו הכי רוצים – דמוקרטיה אמיתית, שוויונית ומלאה לכולםן. דמוקרטיה למזרחיות, לאתיופים ואתיופיות, ליוצאי ברית המועצות לשעבר, לפלסטינים ופלסטיניות.

לסיום, אני רוצה לספר לכם סיפור שאולי יסביר למה אסור לנו לוותר על השיח המזרחי ועל הבנה עמוקה שלו.

לפני בערך חודש בצומת עין הנציב נערכה מחאה נגד המהפכה המשטרית. מצד אחד של הכביש עמדו חברי המחאה מקיבוצי האזור, מבוגרים בעיקר. בצד השני, עמדו חבורה קטנה בהרבה מבית שאן, רובם בני נוער. אחרי שההפגנות התפזרו, בני הנוער חצו את הכביש כדי לתפוס טרמפים לבית שאן. עם אחד מהם דיברתי – נער בן 16, יפה תואר, רהוט, מי שעתיד להתגייס לא עוד הרבה זמן.

שאלתי אותו איך הוא כזה פוליטי ומה הוא יודע על המהפכה המשפטית, והוא ענה: ״מה קשור פוליטיקה? אנחנו פה בגלל מה שהקיבוצים עשו להורים שלנו״. התשובה היממה אותי. המחשבה שצד אחד נלחם בכל כוחו על הנפש הדמוקרטית של המדינה הזאת, מול הצד השני, שנלחם גם הוא על דמוקרטיה, על עוולות וצלקות שחקוקים בו, אולי על כך שהדמוקרטיה אף פעם לא ממש הייתה שלו.

היום, בזמן שהימין ביד אחת מלביש את הפוליטיקאים שלו ואת נציגי ערוץ 14 בתרבושים ומשתמש בחג המימונה באופן מבזה ולמראית עין מחוץ לביתו של אהרון ברק, ביד השנייה הוא מבצע הפיכה שתפגע אנושות באותה אוכלוסייה שהוא מתיימר לייצג. בואו לא נשאיר לימין את הזירה הזו, את השיח על מזרחיות, בואו קודם כל נכיר בה כעמדה לגיטימית, של יותר מ-40% מהיהודים יושבי ויושבות המרחב הזה ונתחיל שיח אמיתי וכן יחד איתה.

התעלמות מהקבוצות האלה תביא אותנו לדיקטטורה, שותפות איתן – תיקח אותנו לעבר דמוקרטיה.