אקטיב-אגרסיב עם בטינה בירמנס

ד"ר בטינה בירמנס היא נוירולוגית בכירה, ומשנת 2018 יו"ר הוועד המנהל של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. הארגון פועל מאז 1990 למיגור העינויים, ומגן על נפגעי חקירות, מעצרים והפגנות. חברי הארגון מייצגים אזרחי ישראל, פלסטינים, מבקשי מקלט, פליטים ומהגרים שסבלו מעינויים, מיחס אכזרי או מהשפלות מידי הרשויות הישראליות ובהן משטרת ישראל, שב"כ, וצה"ל.

ד"ר בירמנס היא בוגרת הכשרה על "פרוטוקול איסטנבול" של IRCT – International Rehabilitation Council For Torture victims, ומכשירה מטעם הארגון אנשי מקצוע ובהם אנשי רפואה ומשפט. פרוטוקול איסטנבול התקבל ב-1999 באו"ם והוא כולל מערך כללים מנחים לתיעוד עינויים, יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל. מטרת הפרוטוקול לסייע באיסוף ממצאים שישמשו בחקירת תלונות על עינויים וישמשו ראיות בהליכים משפטיים. ד"ר בירמנס מבצעת הערכות רפואיות לקורבנות עינויים ואלימות, והשתתפה בכתיבת העדכון לפרוטוקול איסטנבול (שהתפרסם ביוני 2022). בשנת 2023 הדליקה משואה בטקס הדלקת המשואות לישראל צודקת, המתקיים ביוזמת תנועת יש גבול.

ד"ר בירמנס מתגוררת בירושלים מתוך אהבה לעיר ולתושביה. נשואה ואמא לבן ולבת. שאלנו אותה כמה שאלות על העשייה ועל החיים עצמם.

מה מוציא אותך מהדעת?

מוציאה אותי מהדעת העובדה שיש עינויים בישראל. זה אומר שיש אנשים (לא מעטים, בישראל) שחושבים שעינויים יכולים להיות מוצדקים. שיש אנשים (וזה כולל את האזרחים כמו את מקבלי ההחלטות והמפקדים) ששולחים אנשים להרביץ לבני אדם או להשפיל אותם, להשתין עליהם ועוד. ושיש אנשים שנותנים לאחרים לשלוח אותם לעשות מעשים כאלו. שלא לדבר על מערכת המשפט שיודעת שהדברים האלו קורים, ולא עושה כמעט כלום כדי למנוע אותם.

מה מוציא אותך מהבית?

האפשרות להילחם בדבר הזה, בדרכים שונות: מהתנדבות בוועד נגד עינויים, דרך תיעוד תלונות של נפגעים והגברת המודעות בקרב אנשי מקצוע ובקרב הציבור. יש לי מזל ואני יכולה להתנדב גם במרפאה הפתוחה של רופאים לזכויות אדם. זה עוזר לי להרגיש שאני עושה משהו, גם אם זו טיפה בים.

האם יש לך זיכרון ילדות או רגע מכונן שמניע אותך לפעולה?

הייתה לי ילדות טובה. פריבילגית. לא הייתי צריכה לפחד שמישהו יבוא באמצע הלילה או היום לעצור אותי. היה ברור (לי) שיש מערכת משפט שפועלת כדי להגן על האזרחים ולעשות צדק. חשבתי שהאנושות למדה לקח מההיסטוריה. זה התנפץ כמובן בהמשך. אבל נראה לי שהידיעה הזו, שיש אופציה להוגנות וצדק והגנה על החלש, נתנה לי בוודאי את הכוח והדחיפה הראשונה לאקטיביזם.

האם יש לך דיי ג'וב?

ברור… ואני אוהבת לעבוד. אני נוירולוגית בבית חולים ובקופות החולים.

מה הדבר הכי מעליב שאמרו לך?

זמן קצר אחרי שהתחלתי ללמוד את פרוטוקול איסטנבול – כדי לדעת איך לתעד תלונות על עינויים – התקשרה אליי אמי, לוחשת בטלפון, ואומרת שהיא לבד בבית וחייבת לשאול אותי למה התחלתי ללמוד לענות אנשים… מאז הצלחתי להסביר לה ולאחרים מה זה פרוטוקול איסטנבול.

מהו הדבר הכי מעצים שאמרו לך?

כשהבת שלי אומרת שהיא גאה בי, כשמפגין פלסטיני לידי קורא לי "אוחתי" וכשאנשים משנים את דעתם על עינויים.

מה עדיין לא עלה בידך לעשות וחשוב לך מאוד להגשים?

להשיג צדק עבור קורבנות עינויים במדינת ישראל (כולל אנשים שעונו בידי המדינה, ואנשים שמנסים לקבל כאן מקלט). להפסיק את העינויים במדינת ישראל, להוציא אותם מהחוק ובעיקר לגרום להבנה שלא עושים דבר כזה.

באיזו הצלחה אקטיביסטית שלך את הכי מתגאה?

אני לא יודעת. רוב הדברים שאני עושה מורכבים מהתנדבות במקומות שונים ועם זה תרומה לאנשים פרטיים (שצריכים חוות דעת על עינויים שעברו, או טיפול נוירולוגי לאנשים ללא מעמד ועוד). מתוך ההתנדבות יוצאת לעיתים קרובות פעולה נוספת, ניסיון לשנות את המצב. ושם – גלגלי הצדק טוחנים מאוד מאוד לאט…..

מני שלושה שמות של אקטיביסטים.ות שצריכים להתארח אצלנו בסלון.

אילנה לך, שושנה לונדון ספיר ועו"ד ג'אנאן אבדו.

תרצי להוסיף משהו לסיום?

אשמח אם יותר אנשים ילמדו על עינויים ויסכימו איתנו שאסור לענות.

ליצירת קשר עם "הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל"