• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

תמצית רישום של מסע אל דרכון זר

הימים ימי ההפיכה המשטרית, ואישה אחת מתפתלת בנבכי הביורוקרטיה בבניין הממשלה בתל אביב כדי להשיג תמצית רישום. בין לבין היא מהרהרת על יהודים נודדים, אדיבות פקידים ואזרחים אבודים
תמר הגר

רחוב קפלן, לא ביום של מחאה. אני שועטת במעלה הרחוב לבניין הממשלה. עוד חצי שעה סוגרים את המשרדים לקהל. חם. העיניים מסתנוורות מהשמש. הקיץ התחיל. התחנה הראשונה שלי היא דלפק מס ההכנסה בכניסה. לפני שבוע הייתי כאן כדי לעשות תיאום מס והם הבטיחו שאקבל את האישור ביום שני. לא קיבלתי. היה לי צילום של הטופס שמילאתי. הפקידה דרשה שאצלם. כאילו ניבאה שיהיו הסתבכויות וכדאי שתהיה לי עדות. הסברתי לפקיד שהייתי וביקשתי ולא שלחו. הפקיד הקשיב ואז פנה לפקיד לידו ואמר: מעניין אם גם לה. הם החליפו מבטים שהבהירו שאני כנראה קורבן לאי סדרים, או לקונספירציה. תבדוק, אמר הפקיד שני. מספר תעודת זהות שלך. נתתי. תראה זה הוא. שניהם הסתכלו בעניין בשם שהופיע על הצג. כנראה זה היה שמו של מי שאמור היה לטפל בבקשה שלי ולא טיפל. הם לא הסגירו את סיבת השיחה, או את השם, או את אופיו של המעשה או הפשע. טוב לדעת שאני לא היחידה, הצהרתי, מקווה לזכות בהסבר. כן הוא יושב שם, אמר הפקיד השני לראשון כאלו אני שקופה ולא שומעת. גם שם? שאל הפקיד שלי. כן, ענה החבר שלו. אני בצרות? שאלתי. לא בכלל לא, את בטוב. אני מדפיס לך את תיאום המס, הפקיד חייך אליי חיוך אוהד וחשבתי שכנראה ההתייחסות שזכיתי לה מגורם כלשהו אישרה שמשהו ביורוקרטי מטריד קורה במסדרונות מס ההכנסה. אולי המקרה שלי אפשר להם לתקף מידע חשוב על עובד או עובדים ויחסי הכוח ביניהם. היה כדאי לבוא לכאן, אמרתי לפקיד שהושיט לי את התיאום.

עליתי במדרגות הנעות למשרד הפנים לקבל תמצית רישום מורחבת. הצירוף נשמע לי סינית. קיוויתי שאזכור לפחות להגיד את זה נכון לפקידים או לפקידות. איש הביטחון שאל אם יש לי כלי נשק. חשבתי שזאת שאלה רלוונטית במציאות שבה מתרבים כלי הנשק במרחב הציבורי.

הסתכלתי על הדלפק במרחק, על נחש האנשים שהתפתל בדרך לאשנב ועל השומר שניצח על עוד נחשול של מבקרים חדשים ועזבתי את התור. יצאתי ממשרד הפנים, ואז מבניין הממשלה. האזרחות הרומנית תחכה

לפני שבוע, כשהייתי כאן בשביל אותה תמצית רישום מורחבת, התור המפותל הגיע למעליות. היה חם. השומר חילק מספרים. הוא הפנה חלק מהאנשים לאשנב ואת האחרים לחדר הנפרד של הדרכונים, שאליו נכנסו רק אנשים עם תורים. את כל מי שלא הגיע בזמן הוא העמיד בפינות. אנשים עמדו כמו ילדים נזופים וחיכו בתוך קהל הולך וגדל. מדי פעם מישהו תהה מהפינה אם העונש נגמר כי יש לו או לה רק עוד עשר דקות או חמש דקות עד התור לדרכון אז אולי אפשר כבר להיכנס? השומר קבע בפסקנות שלא, רק כשתגיע השעה, עכשיו שיעמדו פה בשקט בצפיפות הגוברת ויפריעו לאחרים שהתייצבו בתור לדלפק. כל מי ששאל שאלה או תבע התנהגות יותר מנומסת, ננזף ונראה היה שמקומו בתור בסכנה.

הזעתי. התור לא זז. בגלל הצפיפות הגוברת, המזגן לא הצליח לפוגג את החום או את המחנק. עמדתי חושבת על היום המתפוגג סופרת שעות. השעה הייתה 11 ולא היה סיכוי שאצא מכאן לפני שתיים. הסתכלתי על הדלפק במרחק, על נחש האנשים שהתפתל בדרך לאשנב ועל השומר שניצח על עוד נחשול של מבקרים חדשים ועזבתי את התור. יצאתי ממשרד הפנים, ואז מבניין הממשלה. האזרחות הרומנית תחכה.

כבר כמה חודשים אני ואחותי מתעסקות בניסיון להשיג אזרחות זרה, כמו רבים מהישראלים שפוחדים מההפיכה השלטונית שמכונה על ידי אוהדיה הרפורמה המשפטית. אנחנו נוהגים כמו שיהודים נוהגים תמיד – מנסים למצוא אפיקי מילוט. אנחנו דור ראשון שני ואפילו שלישי למהגרים ועדיין על המזוודות. אם אפשר להשיג אזרחות זרה ויש כסף לקנות כרטיס טיסה זאת הדרך העדיפה. בשיחות עם חברים אנחנו מאיימים שאם החוקים יעברו אנחנו נעזוב את הארץ. לא נחיה תחת דיקטטורה לא משנה מה. לא נישאר כאן כדי להיאבק. אנחנו מעדיפים לחיות באי ודאות כמהגרים במדינה אחרת.

השגת אזרחות זרה היא מסע בנבכי הביורוקרטיה. מסע שמחייב ליקוט של מסמכים מרשויות מדינתיות שונות, מה שחושף מלאי של סתירות: תאריכים וגילים שנרשמו בטעות, שמות שהוחלפו. הגירה, כך כולנו מגלים, היא מקור לבלגן. לאבא שלנו יש שמות שונים בתעודות שונות: שם ילדותו ברומניה ושם עברי שהשלטונות העניקו לו בארץ, וגם שני תאריכי לידה בהפרש של יום. לאבא שלו היו שני שמות, אבל הרושמים רשמו על כל מסמך שם אחר. את הפערים בתאריכים ואת השמות השונים אפשר לתקן רק באמצעות פרוצדורה משפטית. וזו עולה כסף – הרבה. אנחנו אוספות, מלקטות, מנסות כשאפשר למזער פערים וטעויות. ברגעים כאלה התחושה היא שכל פרט ביוגרפי וכל מסמך חדש עלול להכשיל את הכל. לי יש לידה, שני נישואים ושני גירושים. כל כך הרבה אירועים ביוגרפיים זה מתכון לאסון.

הפעם אין תור ובגלל שלא צפוף המזגן מקרר. השומרת שמחלקת מספרים בעיקר לדרכונים מבקשת תעודת זהות. זוג לפניי מראים תור לדרכון ומתברר שהוא באריאל ושהם ביטלו את זה שבתל אביב בטעות. הם יודעים רק ספרדית. השומרת רואה את הבלבול והמצוקה וקוראת לאחראית, שנותנת להם להיכנס. אני נדהמת מהאנושיות הרגעית שמפרה את כללי הביורוקרטיה. אחרי שהשומרת נותנת מספר לדרכון לאישה רוסייה צעירה לפניי, היא שואלת: למה את? תמצית רישום מורחבת, אני אומרת. אחותי התעקשה על המורחבת. יש גם תמצית רישום רגילה. את רוצה את המורחבת, היא הסבירה לי כמה פעמים. השומרת נותנת לי A221 ומורה לי להצטרף לתור לאשנב.

דרכונים זרים
דור ראשון שני ואפילו שלישי למהגרים ועדיין על המזוודות. צילום: mana5280 ,Unsplash

אני עומדת בתור וממלמלת תמצית רישום מורחבת כדי לזכור. אני גם זוכרת שאני חייבת לבדוק שהשמות זהים לאלה בתעודות הנישואים והגירושים שהבאתי איתי. אסור להתבלבל. אני מזהה בעיה אפשרית: התחתנתי עם שמואל טננבוים. שנינו עבדנו בחברת החשמל. שבוע אחרי החתונה, כשרציתי לדפוק שעון בתחילת היום, לא מצאתי את כרטיס העובדת. הוא לא היה במקום הרגיל. בדקתי אם לבעלי יש כרטיס וראיתי את שלי מונח ליד זה שלו. הפכתי לתמר טננבוים. נכנסתי למשרדי כוח האדם זועמת. תהיתי איך יכול להיות שהם משנים את שמי בלי לשאול אותי. הייתי בת 23 ועוד לא ערה למשמעויות הנלוות לנישואים. התברר לי שהטקס לפני שבוע שינה את שמי לטננבוים ועכשיו כדי לחזור לשמי המקורי אצטרך לבקר במשרד הפנים. ביקרנו שם אני והוא. הוא כדי להפוך לטנא ואני כדי להפוך לזמן מה עד הגירושים להגר טנא. זה שהתחתנתי עם שמואל טננבוים והתגרשתי משמואל טנא יכול להיות חשוד בעיני השלטונות הרומניים. מי אומר ששמואל האחד הוא שמואל האחר. אני מודאגת אבל מנסה לשכוח מה גיליתי כדי לא להחמיץ מידע חשוב.

משרד הפנים מתרוקן כי הסתיימו שעות קבלת הקהל. אני מציינת לעצמי לביקורים עתידיים וגם כעצה לחברים, שכדאי לבוא למשרד הפנים רק ב-11 לא לפני, כי התורים יותר נסבלים. אני מסתכלת שוב בהוראות שאחותי שלחה לי. שימי לב שהשמות זהים למה שכתוב בתעודות הנישואים והגירושים, היא אמרה כמה פעמים. אם לא תצטרכי לחזור שוב לתור.

התור מתקדם מהר יחסית אבל מדי פעם מישהו או מישהי נעצרת מול האשנב לזמן ארוך יותר וצועקת בתסכול. מאחורי הפקידות מופיעה מייד אישה נוספת – המנהלת. היא מסבירה משהו באריכות שלא ברור אם מרצה אותו או אותה ומנפנפת במסמכים. הוא או היא נסוגים נזופים מהתור. הם יצטרכו לחזור עם עוד אישורים או מסמכים. לפניי עומדים שני גברים, זוג כנראה. הוא מושיט לפקידה מסמכים. היא מושיטה לו משהו חזרה. זה שוב לא תוקן הוא אומר, זאת הפעם השלישית שזה לא תוקן. מה את רוצה שאעשה? עשיתי כבר הכל. הבאתי את כל המסמכים, הקול שלו עולה באוקטבה. הבחור שלצידו נוגע בו קלות בכתף. הפקידה מזעיקה שוב את המנהלת שעומדת מאחור ומסבירה משהו. זאת הפעם השלישית, אומר הגבר בתסכול והבן זוג שלו שוב נוגע בו בכתף ואומר נלך. זה מובן עכשיו? שואלת המנהלת לפני שהם מתרחקים מהאשנב. כן, הוא ממלמל בקול עייף ומפנה לי מקום.

מאחורי החלון יושבת אישה עם שביס לבן. איך אוכל לעזור לך? היא שואלת. אני רוצה רישום תמצית מורחבת, אני אומרת, מקווה שאני אמנם אומרת את זה נכון. שם תעודת זהות… האיש שלידי מושיט מסמך לפקידה השנייה ושואל, זה לא מספיק? כדי לשנות את תאריך הלידה של אביך צריך תעודת לידה או תצהיר ממנו, אומרת לו הפקידה. אבל למה לא אמרו לי כשהייתי כאן בפעם הקודמת? למה זה לא מספיק? הוא מדבר בקול רם וכעוס, אבל נראה כמו ילד קטן נזוף. הפקידה שלי מתעסקת במחשב ואני עוקבת אחרי האיש הנואש שמביט שוב ושוב בטופס חסר הערך שבידיו ומקשיב למנהלת, שמופיעה מאחורי הפקידה ומסבירה לו שהוא צריך תעודה ותצהיר. הוא מחייג בסלולרי ומדבר באיטלקית רועמת ובמהירות. אני לא מבינה איטלקית, אבל אפשר לחוש את הכעס ואת חוסר האונים. הוא ספק נוזף ספק מסביר לאביו מה אומרת הפקידה ומה מסבירה המנהלת. אני מסתכלת על הפקידה שלי. היא מתבוננת באיש המתוסכל והזועם בחיוך. איטלקית שפה יפה, היא אומרת.

עמדת שירות
לעמוד בתור זה מתנה. צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק
כנראה שיעניין אותך גם: