מצוקת החתנים בעזה: מסורת יקרה

המצב הכלכלי בעזה מקשה גם על בחורים צעירים המבקשים להתחתן וכורעים תחת נטל הוצאות החתונה. את המצב באים להציל מוסדות סיוע, אך כשהחתנים לא עומדים בתשלומים הם עשויים למצוא עצמם במאסר
ג'נאת יוסף

כבר שנים פועלים בעזה מוסדות הנקראים "מוסדות סיוע לחתונה". בצל העלויות הגבוהות מאוד של החתונה, שרוב הגברים הצעירים בעזה אינם יכולים לעמוד בהן, מטרתם של ארגונים אלה היא לסייע כספית לצעירים המבקשים להינשא. למרות המצב הכלכלי הגרוע השורר ברצועה והירידה הקבועה במשכורות, החתונה והאירועים המתרחשים לקראתה ממשיכים להתקיים בהתאם למסורת ולמנהג, והם כרוכים בהוצאות גבוהות מאוד. לפי המנהג על החתן למצוא בית לזוג, ולשלם על מסיבת הנישואים ועל כל מה שכרוך בה. נוסף על כך, לפי השריעה האסלאמית, בשעת הנישואים בבית הדין השרעי החתן צריך לשלם לכלה סכום כסף המכונה "מוהר". על כן צעירים רבים שמחליטים להתחתן נקלעים לקשיים, ונאלצים לפנות למוסדות הסיוע שמציעים תמיכה כלכלית לחתן בהוצאות החתונה.

מוסדות הסיוע מתחרים זה בזה ומציעים הצעות שונות ומשונות לצעירים העומדים להתחתן. הסיוע הכספי נע בין אלפיים לכארבעת אלפים דולר, בעוד השירותים המוצעים וכן תשלומי ההחזר החודשיים משתנים לפי הסכום המבוקש. העזרה אינה ניתנת במזומן לחתן, אלא מגיעה כחבילה שבמסגרתה הארגון מציע שירותים הכוללים למשל הזמנת אולם למסיבת הנישואים, שמלת כלה, מעצבת שיער, מאפרת (לעיתים אף חליפה לחתן) והזמנת ארוחת ערב ביום מסיבת הנישואים לקרובי המשפחות של החתן ושל הכלה בהתאם למנהג המקומי. החתן והמוסד מסכימים ביניהם על מספר המנות לפי גובה הסכום ובהתאם לחבילה. לעיתים ההצעה כוללת גם ריהוט לחדר שינה, כמובן לא מפואר – לרוב מדובר ברהיטים העשויים מהעץ הזול ביותר, וכן כמה כלי בית, זולים גם הם אך מספיקים לזוג צעיר בתחילת חייו.

חתן בין הפטיש לסדן

עד כאן זו נראית עסקה מצוינת לבחור העובד עבור שכר שאינו עולה על שלושים שקלים ביום או 1,500 שקלים בחודש במקרה הטוב. אך מה קורה לאחר מכן? בדרך כלל הצעיר מחזיר את הפעימה הראשונה והשנייה של החוב, אבל לאחר מכן כבר אינו מסוגל לעמוד בהמשך התשלומים. כעת מרחף מעל ראשו איום של כלא, שכן רוב המוסדות הללו לא ישבו בשקט אלא יפתחו בהליכי גבייה משפטיים. המוסדות הרי רוצים להמשיך ולהתקיים, וצרותיו של הבחור המסוים פשוט אינן מעניינות אותם. בעלים של מוסד כזה (שמסר רק את כינויו – אבו אמג'ד) מספר שרוב הבחורים מאבדים את מקום העבודה שלהם, או שהם נכנסים לחובות לגורמים רבים נוספים בשל התשלומים שעליהם לשלם למוסדות הסיוע לנישואים. למשל, ייתכן שבחור לווה חלק מסכום המוהר והוא צריך להחזירו. ייתכן גם שלבחור יהיו בעיות זוגיות בחודשי הנישואים הראשונים והוא יתגרש, וגרושתו תדרוש את זכויותיה הכספיות על פי הסכם הנישואים שנערך לפי חוקי השריעה. במצב כזה החתן תקוע בין הפטיש לסדן – הוא צריך להחזיר גם את התשלומים שהתחייב להם וגם את תשלומי הגירושים, מה שמציב אותו במצוקה כספית של ממש שבעטיה הוא עלול למצוא את עצמו בכלא.

היה מדובר במרמה של ממש: אשתו קיבלה שמלת כלה ישנה ומשומשת; המנות של ארוחת הערב בקושי היו ראויות למאכל; הרהיטים נמכרו במחיר הגבוה ממחיר השוק; ומכשירי החשמל נהרסו לאחר שימוש אחד

חסן עבד אל־עזיז, בן 25, מספר על ניסיונו עם אחד מהמוסדות המדוברים. לטענתו, הוא חויב בתשלום חודשי של 150 דולר, שהיה גבוה מכפי יכולתו להחזיר מפני שהכנסתו החודשית מעבודתו כמלצר במסעדת פועלים עמדה על 300 דולר. לאחר ששילם חמישה תשלומים חודשיים, לא היה מסוגל לשלם את שארית הסכום. הוא נאלץ למכור חלק מהרהיטים ומהמכשירים מביתו החדש כדי שיוכל להמשיך לשלם ולהינצל מעונש מאסר. חסן הוסיף בצחוק אירוני שבעלי המוסדות הללו אינם אנשים שאפשר להתלוצץ איתם. הוא ממליץ לבחורים לחכות בסבלנות כמה שנים נוספות לפני החתונה ולחסוך סכום כסף גדול יותר, כדי שלא ייקלעו לחובות שיובילו לאיום במאסר או לבעיות זוגיות. אצל חסן זה בדיוק מה שקרה: מכירת הרהיטים והמכשירים הביתיים יצרה מתיחות בינו לבין אשתו, והם התגרשו חודשים ספורים לאחר שנישאו.

במקרה אחר, סמיר מחמוד מספר שנפל קורבן לרמאות לאחר שהחליט להתחתן בעזרת אחד מהמוסדות הללו. הוא בחר מוסד ספציפי מבין כמה לאחר שהתפעל מהצעותיו, אך לאחר שחתם על המסמכים המחייבים אותו לשלם את התשלומים, התברר שהיה מדובר במרמה של ממש: אשתו קיבלה שמלת כלה ישנה ומשומשת; המנות של ארוחת הערב בקושי היו ראויות למאכל שכן הוכנו מעוף שהוקפא בצורה בלתי־תקינה; הרהיטים שקיבל נמכרו לו במחיר הגבוה ממחיר השוק; ומכשירי החשמל נהרסו לאחר שימוש אחד. עם זאת, הוא הוסיף בצער, אין לו מה לעשות והוא חייב להחזיר את שאר התשלומים – או שיזכה לטלפונים בלתי־פוסקים מעורך הדין של המוסד, ולבסוף גם יינקטו נגדו צעדים משפטיים.

מנהל השיווק של אחד ממוסדות הסיוע לחתונה מסר כי החשדות סביב המוסדות הללו בעזה הם בלתי־מבוססים. הוא ציין שמוסדות אלו החלו לפעול לפני כעשר שנים, והם מסתמכים על מימון עצמי – כלומר הם מממנים את הוצאות החתונה של לקוח אחד באמצעות הכספים שהם מקבלים מהתשלומים של הלקוחות הקודמים. לכן הם חייבים להיות אמינים מבחינה פיננסית, מה שדורש מהם לתבוע את המאחרים בתשלום בפני רשויות החוק באמצעות שטרי חוב מוסדרים מראש. עם זאת, הוא מציין, ישנם מוסדות הפועלים ללא אישור ממשלתי, ולכן ההצעות והשירותים שלהם אינם נתונים לפיקוח והם מרמים את לקוחותיהם. למשל, מוסד אחד שכזה משתמש בנגרייה מיוחדת משלו כדי לייצר רהיטים מעץ באיכות גרועה או אף מקרטון.

למרות הכול ניתן לומר כי הצעירים בעזה אינם יכולים לוותר על מוסדות הסיוע לנישואים במצב הכלכלי הנוכחי, שפתרונו או אף שיפור שלו אינם נראים באופק. זהו כרגע הפתרון הטוב ביותר עבור צעירים שרוצים להתחתן – גם אם סופו בכלא.

ג'נאת יוסף היא עיתונאית וסופרת המתגוררת ברצועת עזה. היא כותבת בשם בדוי בצוות אופק מבית מכון ון ליר והפורום לחשיבה אזורית. תרגם מערבית: אליצור גלוק

חתונה
חתונה היא עסק יקר, ולפעמים גם מסוכן. צילום: Alvin Mahmudov, Unsplash
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.