בית מטבחיים 6 - חוויית מיתה אחרת

מלא דם. כל השנה נרצחים גברים, נשים ולאחרונה גם טף. זו השגרה החדשה והיא כאן כדי להישאר. הבעיה לא בנרצחים, במספרם התלת ספרתי, גם לא באכזריות שבה הדבר נעשה, ואם נשים בצד סיבות טובות לגריעת אדם ממאגר החיים, הרי עיקר הבעיה היא הפרעת הרצח לשאר, שעודם בחיים.

רצח מלווה לא פעם בתופעות לוואי פחות חיוביות. כך סתם מתלכלכים להם חלונות ראווה על בגדיהם האופנתיים, רכבים חדשים (בבעלות הבנקים) ועוד דברי ערך אחרים. במקרה של זירה מרובת נפגעים, או אז הלכלוך פוגע בכל הנקרה בדרכו והמרחב הציבורי שרובו בכלל פרטי ("אצלנו אין אדמות מדינה") נצבע באדום. היבט נוסף וחשוב לא פחות הוא הפרעה לשגרת היום. כך שרצח פשוט ושגרתי סוגר רחוב שלם למספר שעות במקרה הטוב. זה יכול לקרות בכל יום. בלחץ של יום חמישי או בחגיגות לפסחא או בעיד כלשהו. פעם הרוצחים פעלו בלילות אז פחות הפריע, היום זה יכול לקרות בכל שעה. ככה זה.

גם המשטרה לא מסייעת. להם חשוב לערוך את הטקס במלואו: כך עם כל מקרה רצח, חוקרים מיומנים סוגרים את הזירה ומקשטים אותה בסרטים אדומים. הידיעה הברורה שלא ישימו יד על הרוצח שככל הנראה בדרכו לעבר הבא בתור, אינה משנה להם. נכון, טקס זה ודמי קבורה הם חלק מחבילת ההטבות שהמדינה מציעה למנוח (צדק לא ברשימה) ככה זה. הצגה חסרת תכלית זו לא מתחשבת בשאר משתמשי הדרך ומעדיפה באורח אבסורדי את האינטרס הצר של אללה ירחמו על אלה שעדיין בתוקף. רק בשבוע שעבר היו כאן פקקי ענק ואפילו סגרו את חומוסיית אבו אימו, רק בגלל שירו בבנו של הבעלים, כך שהוא הצטרף לאביו בעל העקרונות "שלא משלם פרוטקשן". שעה ששניהם בעולם שכולו טוב, נסגר למענם עורק מרכזי בעיר ונפגעו אנושות חייהם הקצובים של השאר.

לצורך מציאת פתרון-כמעט-סופי לבעיה, התכנסו נכבדי הכפר השחור בביתו של אבו מכבוד. מטרת הפגישה להיות פרקטיים ולהזרים את התנועה. עברו להן שישים סיגריות ו-120 כוסות קפה, ואז נמצא הפתרון. אבו מכבוד הגדיר זאת "פתרון המאה", שיכול להסדיר סוף סוף את הענף הפרוץ, ולשים קץ להתעללות המתים הטריים בחיים.

לפי אבו מכבוד הפתרון הוא להקים בתי מטבחיים ייעודיים בכל מחוז משטרתי, אשר יספקו את מכסת הגופות השנתית (בתוספת אינפלציה ותשואה שנתית בגובה 300%). בית המטבחיים ינוהל בידי ארגון פשיעה מוביל במחוז עם השתתפות סמלית של נכבדי הכפר. לבתי מטבחיים אלו יובאו הקורבנות בעונת הקציר (החודש הראשון בשנה) והם יוצאו להורג בתוך חודש ימים. כך שעם עמידה ביעד המחוז השנתי, כל שאר תושבי המחוז יזכו לשקט וניקיון בשאר חודשי השנה. בחירת המתים תבוצע לפי הגרלה בפיקוח משרד רו"ח אבו חשבשבת מנוחתו עדן, ובה יירשמו כל הערבים בישראל ללא אפליה מגדרית. כך ייבחרו 50 גברים שיעברו סדנת הכרה מזורזת עם המשטרה ("זו היא סיבת המוות העיקרית אצלנו"). אחר כך נעבור לבחירת 20 נשים, והבחירה תיעשה ממאגר המתלוננות על אלימות במשטרה בשל נגישותו. משם נעבור ללקט 10 עם נטיות מיניות על טבעיות וכאלו שמסכנות את יציבותם של השמים בכפר. כדי לא לפגוע בערך השוויון 30 המקומות האחרונים יוקדשו לילדים – מבטן אמם עד גיל 18 – "אנחנו אוכלוסייה צעירה בסך הכל".

בשונה מההוצאה להורג ברחוב, בבית המטבחיים הכל יבוצע בידי מומחים שעברו הכשרה מיוחדת, והכל תחת עינם הבוחנת של מבקרים מוסמכים. חדרי הרצח ערוכים עם מערכת ניקוז כזו שתמנע כל לכלוך או אי נעימות כלשהי. סטרילי לגמרי. הציפייה היא שנעמוד בעוד חמש שנים בעזרת השם על כ-1,000 נרצחים סטריליים בכל מחוז. הגופות יימסרו למשפחות כשהן נקיות ומוכנות לשלב הבא, וזאת רק לאחר הוצאת הודעת רקע והסבר סוציולוגי מאת דוברות משטרת ישראל. ככה זה.

"אנו מציעים יציאה מכובדת, הדומה לזו של חולה סופני, כזו המאפשרת פרידה מהמשפחה והשארת הרחובות שלנו נקיים וזורמים". אמר אבו מכבוד והוסיף: "בעידן ה-AI נוכל להציע חוויית מיתה אחרת. הטכנולוגיה תאפשר הנפקת תעודת פטירה בעוד המנוח בחיים והוא אף יורשה לבחור אם להקליט הודעה לשארי בשרו. הכל בהתאם לשריעה. מיתת AI תתחיל כפיילוט במחוז דרום אך בעתיד אופציה זו תהיה זמינה לכל המועמדים למיתה. אינשאללה".

בכיר המעורה בהליך עמד על הבעיה שתיווצר ככל שאנשים קטנים וחסרי השתייכות לאומית יתנגדו לרעיון שהם ויקיריהם יוקרבו לצורך המטרה הנעלה של שמירת המרחב הציבורי נקי ומסודר. הוא מסר כי "יש לנו פתרונות גם לכך. משפחה שתתנגד תובא כולה לטבח. כך שאחרי 3 משפחות כאלו (בשנה) כולם ישתפו פעולה. הרתעה. ככה זה.

לשאלת כתבנו לעניין דרך ההמתה השיב אבו מכבוד כי בשלב זה, ובהינתן אילוצי תקציב, ההמתה תבוצע ביריות. הוא גם הסביר כי ירי בבית מטבחים ייעשה בדרך הומנית תוך צמצום הכאב והרעש למינימום. כך שכולם יצאו נשכרים. המיזם מתחשב גם ברוצחים, אשר יעברו הכשרה ייעודית (ע"י ארגון פשיעה מוסמך). בנוסף יתאפשר לבעל לרצוח את אשתו כשילדיו בקהל ואם ירצה לרצוח גם אותם – זו רק החלטה שלו. ככה זה.

אבו מכבוד שם דגש על חוויית המשתמש ואמר כי "הכל ידמה חוויה אמיתית למדי. למיטב רוצחנו מגיע קצת אקשן ואצלנו הם יקבלו אותו. אחרי קצת הכנות לא יהיה אפשר להבחין בין בית המטבחיים לבין רחובות הכפר".

המשטרה בינתיים מגלה קצת שמרנות בעניין, אך ניתן לראות שהפערים אינם כה גדולים. אבו מכבוד טוען כי "התחייבנו בפניהם כי אנו נסגיר חצי רוצח על כל 20 רציחות. כמו היום. כך על כל 40 רציחות, ייכלא הרוצח ל-8 שנים. קליטתו בחזרה מובטחת". ככה זה.

אבו מכבוד לא חוסך ביקורת על החברה היהודית. הוא מאוכזב מהחשש של אליהוד להיכנס ליישובים הערביים על אף הידיעה כי כבר בשלב ההנקה הפושע העתידי לומד לא לפגוע ביהודים, בסמלי שלטון ולא לנסוע ביום כיפור. הוא מבטיח: "הציבור היהודי לא ירגיש בהבדל. היום הוא נחשף לאלימות דרך כתב חדשות הנשלח לזירה, אבל משום מה בוחר לדווח מקיבוץ סמוך. בבית המטבחיים יהיה תא כתבים, ואנחנו בתום ההליך נשגר הודעה עם תמונת המנוח מהרשתות החברתיות. עכשיו הכל יהיה סטרילי מאחורי הקלעים והדבר ייטיב עם כולם. הוא מבקש רק שלא להפריע למיזם ולא לתת לקומץ לא מייצג לגנות תכנית מעולה זו "אצלנו לידה היא הגורם מספר אחד למוות".

אבו מכבוד ער למצוקת הסייענים שתתעורר אצל השב"כ. רבים מהפושעים מפתחים (בדרך כלל לאחר המעצר הראשון), קריירה מקבילה עם שירותי הביטחון. כך בתמורה לכרטיס Jail Free (מינוי מתחדש), הוא הופך למדווח. הוא מציע לגייס סייענים בדרכים המסורתיות כך שאפשר להתנות טיסה לחו"ל, ניתוח מציל חיים וסתם היתר לעבודה בשיתוף פעולה. "זה עובד יופי בגדה ובעזה אז למה לא כאן?"

אבו מכבוד ושאר המכובדים ששתו קפה ועישנו כאילו הם הבאים בתור לבית המטבחיים, אמרו כי הם ערים לחבלי הלידה ומבקשים מכולם להיעזר בסבלנות ולאפשר למיזם זה להמריא. הצלחתו גם תוסיף מקומות תעסוקה ובעתיד יאפשרו צפייה ברצח בזמן אמת, כך שאפשר גם לסמן V על התרבות. גם הספורט לא נזנח ובעתיד ייתכנו תחרויות בין כנופיות רוצחים. להעלאת המורל.

לבסוף ביקש אבו מכבוד לפנות לכל האלמנות והיתומים ואמר: "המיזם יאפשר להפיק הלוויה וסוכת אבלים ברמה גבוהה. כל נרצחי בתי המטבחיים יזכו לחבילת פרמיום שכוללת ביקורי מכובדים ועוד הפעלות. הכל לפי המסורת. וחכו חכו, בעוד חמש שנים הביקוש יהיה כה רב, ואנשים יעמדו בתור למותם. הרחובות שלנו נקיים וחייהם של הנותרים יהיו שלווים כאילו הפשיעה אינה. בדיוק כמו לפני 20 שנה. דמיינו איך זה ללכת בטייבה ולהרגיש כפר סבא".