ש"ס היא גדולת מכחישי האתניות המזרחית

בשבוע שעבר פרסמה אינס אליאס טור בישראל היום העוסק בש"ס ומעלה על נס את תרומת המפלגה לשיח המעמד והאתניות בישראל. יש למאמר חשיבות בכך שהוא מדבר על ש"ס כעל מפלגה עם מצע כלכלי חברתי במקום להתפייט על מקומה על הספקטרום הדתי בחברה היהודית. במובן זה יש לברך את אליאס על ההזמנה לחשוב על ש"ס כעל מפלגה עם משמעות כלכלית במקום להרהר כל הזמן ביופייה של ה"מתינות הספרדית" הנשקפת ממנה. אבל בזה מסתיימת תרומת המאמר, שלטעמי, צריך להצטער עליו צער רב. ראשיתו במסגור לא נכון בעליל של מהותה של ש"ס וסופו ברטוריקה חלולה. להלן הטענות העיקריות של המאמר כפי שהובאו בו עם תגובות שלי.

האשמת ש"ס בהנצחת העוני אינה ביקורת, אלא עוול כפול. מדובר בספין מתמשך, שהסיח ושמסיח את הדעת מאחריותו של הממסד לציבור המזרחי בכללותו.

תגובה: נכון חלקית. אולי אם המאשימים הם מבני האליטה של ההון. אבל למזרחים ביקורתיים לא רק שיש זכות להאשים את ש"ס בהנצחת העוני אלא יש עליהם חובה לעשות את זה. מזרחים רואים יומיום את הנזק שגורמת ש"ס לשכונות שבהן הם גרים. מזרחים גם יודעים היטב שדורות של ילדים מזרחים, שנשלחים לתלמודי תורה בסגנון ליטאי ויוצאים בלי יכולת לפרנס את עצמם (בניגוד מוחלט למסורת הספרדית), הם אבדה גדולה למאבק המזרחי. בנוסף, אזכיר שש"ס נאבקה מאבק מר על זכותם של מוסדות אשכנזיים חרדים להפלות נשים מזרחיות. מעבר לכך, ש"ס תומכת בפועל במגמות של הדרת נשים שיוזמות המפלגות החרדיות האשכנזיות. עובדה פשוטה: אין ולא תהיה בש"ס חברת כנסת אישה.

חלפו יותר מעשרים שנה מאז שהתראיין הרב עובדיה יוסף זצוק"ל לערוץ הראשון ופרס את תפיסת העולם היהודית הספרדית הפונה אל החלש, העני, חסר הישע. באותה התקופה, אחרי קיצוץ של שר האוצר דאז, נתניהו, בקצבאות הילדים, ש"ס פרשה מהקואליציה ובמקומה נכנסה מפלגת שינוי, בראשות טומי לפיד.

תגובה: נכון. אבל חסר כאן ההקשר הרחב. ש"ס אמנם פרשה מאותה ממשלה שישב בה שר האוצר נתניהו רק כדי לשוב אליה ולחזק את אחיזתו של זה בשלטון (למעשה, היא לא ממש פרשה, אלא שרון סילק את המפלגות החרדיות מן הממשלה שהקים. ש"ס תמיד רצתה להיות חלק מן הממשלה. בכל מצב). מעבר לכך, בזמן שנשא הרב עובדיה את הנאום הזה ש"ס כבר סגרה כמעט עשרים שנה בממשלות ישראל – תקופה שבה הואצו ההפרטה וחיסול מדינת הרווחה. ש"ס הייתה שותפה מלאה לפשעים אלה כל עוד ניתנה לה אוטונומיה מלאה להקים את רשתות החינוך והכשרות שלה. למרות נאומיו של הרב יוסף. ש"ס שיתפה פעולה באופן מלא עם הניאו־ליברליזציה של הכלכלה הישראלית.

שינוי כבר לא קיימת, אך שני הכוחות האידיאולוגיים הללו עדיין דומיננטיים בשדה הפוליטי. התפיסות שהציע לפיד האב משגשגות, ומשרטטות גם כעת את סדר היום בגוש השינוי: חילוניות ניאו־ליברלית, ניכור לדת ושנאת מיעוטים (בעיקר חרדים ומזרחים). מול זה, השיח של ש"ס, העוסק במעמד ובאתניות, הופך לכלי הכרחי בניתוח המציאות הפוליטית.

תגובה: למרות הרצון הטוב, ש"ס אינה "עוסקת במעמד". לא מדובר במפלגה מרקסיסטית. המילה "מעמד" לא מופיעה בשיח של ש"ס בכלל. במקום מעמד יש מילים חלולות כמו "שקופים", "חלשים" או "רעבים". מילים שהן אולי שירה. אבל לא פוליטיקה. גם הדיבור של ש"ס על "אתניות" הוא דיבור חלול. ש"ס מדברת על ה"ספרדים" אבל מקפידה על עמימות בכל מה שקשור למונח הזה. האם מדובר על מזרחים? על בני המעמדות העובדים? הנמוכים? מי שעוקב אחרי ש"ס לאורך השנים לא יכול להימנע מן המסקנה שש"ס נשארה למעשה תקועה בקטגוריה "ספרדים" כקטגוריה הלכתית, בוודאי לא אתנית. במובן הזה, ש"ס היא גדולת מכחישי האתניות המזרחית בישראל.

תפיסת העולם של ש"ס מטרידה את מפלגות האופוזיציה לא פחות מהברית עם נתניהו, משום שהן כבר לא מציעות אידיאולוגיה. עם השנים, חיי היומיום של הסוציאליסט התרחקו שנות אור מהרעיונות שקידם בלהט. הפער בין התיאוריה (הסוציאליסטית) למעשה (הלא־סוציאליסטי) הלך והעמיק, ובסופו של דבר הקריס את התיאוריה.

תגובה: נכון שתפיסת העולם של ש"ס מטרידה את המפלגות האשכנזיות-בורגניות שנמצאות באופוזיציה, אבל זה עדיין לא אומר שהיא מפלגה סוציאליסטית. מעבר לכך, המאמר עוסק בש"ס, לא בתהליך הארוך של נטישת השמאל הציוני את הסוציאליזם הלאומי שעמד בבסיסו משנות העשרים עד, אולי, שנות השבעים המוקדמות. אסתכן ואומר שאליאס לא מבינה ככל הנראה את ההיסטוריה של הסוציאליזם והציונות. הניסיון המובלע לטעון כאילו ש"ס היא מפלגה סוציאליסטית במקום השמאל הציוני הוא במקרה הטוב מצחיק. במקרה הרע טראגי.

הרב עובדיה הציע חזון בר־קיימא, שלפיו אם נחתור להשקיע בכל האזרחים במידה שווה, אולי לא נפספס את הגאון הבא. כאן כדאי להזכיר את הקושי לקבל ילדות ונשים למדניות או גאונות בעולם החרדי. בתו של הרב סיפרה לאחרונה, בכנס של המכון למדיניות העם היהודי, שאביה ראה את ש"ס כמפלגה מסורתית ולא חרדית, בין היתר בשל הנושא המגדרי. ואכן, השינוי הזה במפלגה מתבקש. בינתיים אפשר לראות כיצד השפיעה ש"ס על החרדיות האשכנזית, שחוזרת ומדגישה את מחויבותה למסורתיים.

תגובה: מצטער. אבל מדובר בהמצאות. לרב יוסף לא היה מעולם "חזון בר קיימא" כלכלי חברתי שהוא פרש בפני מישהו. מפעלו העיקרי היה ונותר הלכתי. ש"ס לא השפיעה בדבר על העולם החרדי האשכנזי. בפעם האחרונה שבדקתי האברכים של ש"ס נראים כמו אצילים פולנים מן המאה ה-16. טרם נראה חרדי אשכנזי שמתלבש כמו הרמב"ם. לעניין הנשים: מה שאמרה עדינה בר-שלום על אביה הרב עובדיה יוסף אולי נכון, אבל מעולם לא תורגם למדיניות שש"ס קידמה. מעבר לזה, בר שלום נזרקה מש"ס ומתנגדת לש"ס. להביא אותה כאן כעדות או כדוגמה זה עלבון לאינטליגנציה.

אם נחזור לתפיסתו של הרב עובדיה, כל אחד יכול להיות מאור ישראל, אפילו הילד העני ביותר, אבל לשם כך יש לספק את צרכיו הבסיסיים. התפיסה הזאת לא מניחה הכל בידי שמים, אלא מחייבת מדיניות סדורה ופעולה קונקרטית. הרב מדבר על החובה לפעול מול עוול, אפליה וחוסר שוויון.

תגובה: יפה מאוד ואין ספק שמרן זצ"ל צודק: כל אחד יכול להיות מאור גדול. אבל זה מעורר כמה שאלות: גם ילד ערבי? גם ילד של מהגרי עבודה? ולגבי "מאור גדול": מאור גדול במדע? או רק בתורה? מעבר לכך, סיפוק צרכיו של כל ילד הוא חובה חברתית. לא ראינו את ש"ס עושה את זה. ועוד: ש"ס שולטת במשרד הפנים עשרות שנים. היא לא עשתה דבר כדי לשנות את אי השוויון הבסיסי במועצות האזוריות (נושא שחוקרים כמו הני זובידה ובני נוריאלי ודוד בן שבת כותבים עליו כבר שנים).

זו התפיסה המובילה את אנשי ש"ס בפעילותם עד היום. כך בגישה השוויונית לרווחה שמוביל יעקב מרגי, וביוזמות של דרעי לחלוקת הכנסות ולשינוי גבולות במועצות האזוריות. דוגמה נוספת היא הטיפול התקדימי של ש"ס ב"פריפריה החברתית", כלומר – "השכונות". שכונות בלי תשתיות, גנים או מגרשי משחקים, ועם מבנים רעועים והזנחה פושעת. ברור מי גרים בשכונות האלה, שנמצאות בערים אמידות רבות במרכז הארץ ושמעידות על אי־שוויון קיצוני – אתני, לאומי ומעמדי. עבור הציבור המזרחי, מדובר בהכרה היסטורית. לא פחות.

תגובה: "הכרה היסטורית"??? לא פחות? זה פשוט שקר. אי אמת. טעות. דבר לא נכון. ראשית דבר, מי שהניע את ההכרה ההיסטורית בעובדת קיומו של אי שוויון בסיסי בישראל בין מזרחים לאשכנזים היו פעילים ופעילות מזרחים חילונים בערי ישראל הגדולות (קראו להם הפנתרים השחורים). רק אחרי – ובעקבות – הפנתרים, ממשלות ישראל החלו לקדם מדיניות שנתנה יחס כלשהו לשכונות כיוון שחששו מהתפרצות נוספת. תנועות מזרחיות חילוניות אחרות שבאו אחרי הפנתרים גם הן תרמו לתהליך ההכרה, שמעולם לא תורגם למדיניות ממשית אמיתית.

גם ב־2023, ש"ס היא המפלגה היחידה שמתייחסת באופן מפורש לציבור המזרחי או הספרדי. אפשר לנסות לבטל את נחיצותה, לבקר את דרכי ההתמודדות שלה עם האי־שוויון, אבל היא הייתה שם לאורך כל הדרך, אחרי שהחינוך החילוני דחק מזרחים החוצה והשכונות התמלאו בילדים נושרים, בסמים ובעבריינות. לכן, האשמתה של ש"ס בהנצחת העוני אינה ביקורת, אלא עוול כפול. מדובר בספין מתמשך, שהסיח ושמסיח את הדעת מאחריותו של הממסד לציבור המזרחי בכללותו.

לא נכון. כל המפלגות בקואליציה, חוץ מיהדות התורה, "מתייחסות" למזרחים ומתיימרות לייצג אותם. וכולן ממשיכות את המדיניות הניאו־ליברלית של נתניהו מ-2003 שנגדה, במשתמע, יוצאת אליאס. מעבר לזה, ש"ס היא המפלגה המזרחית "היחידה" כי היא חנקה כל יוזמה מזרחית אחרת. לא בכדי נעלמו כל התנועות המזרחיות הגדולות מאז הקמת ש"ס. ש"ס לקחה את הגייסות וחנקה כל התארגנות. ב-1997, כאשר הצענו לשתף פעולה, אמר לנו בניזרי, שר העבודה והרווחה שהורשע לימים בשחיתות ובשותפות עם קבלני עובדים זרים: "אין על מה לדבר. קודם כל תחזרו בתשובה".

בתקופה האחרונה, הסוגיה של חוסר השוויון מוצפת בציבוריות הישראלית, ונדמה שהיא נולדה יש מאין. אך למעשה היא מונחת בבסיס היחסים החברתיים במדינה מאז היווסדה, וש"ס הביאה אותה אל קדמת הבמה הפוליטית. ש"ס היא תמונת המראה של כישלון השמאל הסוציאליסטי. במידה רבה, היא נותרה העוגן היחיד (והיהודי) מול הקפיטליזם המוקצן והפערים הבלתי נתפסים.

מה לומר? שקר! הבל. רעות רוח. סלוגניזם וזריית חול בעיניים. מזרחים מציפים את סוגיית חוסר השוויון כל הזמן, מאז 1949. נמנה כאן רק את הגורמים העוסקים בכך בשלושים השנים האחרונות: על מרכז אדווה שמעת? על ארגון הלה? על צ"ח שמעת? על קדמה שמעת? על הקולקטיב המזרחי-אזרחי שמעת? הטענה למעלה מתעלמת מן הגופים האלה כאשר אליאס מדברת על ש"ס (גוף שלטוני). ואני טוען כאן שלא מדובר בהיתממות סתם. זו היתממות פושעת. העיקר להיכנס באשכנזים. לגבי הרטוריקה האנטי קפיטליסטית? ספרו את זה למשפחת טייקוני הנדל"ן של דרעי. רק בשבוע שעבר נחשף עוד טפח במפעלות ה"צדקה" הנדל"נית של המשפחה הזו. הפעם, למרבה האירוניה, באזורים מזרחיים בתל אביב. לא רחוק מן המקום שבו נכתב שיר ההלל למפלגה.

התפיסה החברתית היהודית של ש"ס חלחלה ונתנה לגיטימציה לשיח חברתי מעמיק בתוך מפלגת הליכוד. כך, היא אפשרה יצירה של "בלוק חברתי" בקואליציה. אך יותר מזה, ש"ס, ואריה דרעי בראשה, הם הקטר המוביל את השתלבות החרדים בחברה בישראל. ש"ס מציעה מודל לקבלת אחריות גם כקולקטיב, והמפלגות החרדיות האשכנזיות הולכות היום בעקבותיה. זהו עידן חדש.

תגובה: מילים ריקות. חלולות. היה בליכוד שיח חברתי כלשהוא מקדמת דנא אבל לא ש"ס "גרמה" לו ("חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי). מפלגת הליכוד גם ניסתה בתקופת בגין לשלם לכך מס שפתיים (בעיקר בגלל אימת הפנתרים) ביוזמות כמו שיקום שכונות שהיא נטשה מהר. והליכוד של נתניהו רחוקה מכך אלפי שנות אור. איפה ה"בלוק החברתי"? איפה הקשרים בין "השיח החברתי המעמיק" שבליכוד (אם יש כזה בכלל)? ואיך אפשר לקשור בין ש"ס לשיח "המעמיק" הזה? ש"ס לא מקבלת שום אחריות קולקטיבית על מי שאינו חרדי ספרדי.

***

אין חיה כזו, כמו ש"ס שמתוארת במאמר של אליאס. המילים "קטר מוביל" ו"עידן חדש" מזכירות לי שירי הלל לסטאלין. אני שואל את עצמי מה מאפשר מאמר כזה מופרך. אין מנוס מלהגיע למסקנה שיותר משהוא מונע ממחשבה ובירור עובדות, הוא מונע מן העיקרון של "רטוריקה אנטי אשכנזית בכל מקום ובכל מצב זה טוב".

ועדיין, צריך לברך על המאמר הזה, כי צריך לדבר על ש"ס בשנת הארבעים להיווסדה. צריך לקיים דיון אם היא הסבה נזק או הביאה תועלת למזרחים.