ועדות הקבלה: להיות אחד מ-1,000

ביום שלישי השבוע, יום אחרי הסערה והמחלוקות הפוליטיות סביב ביטול עילת הסבירות, זכינו לרגע של עדנה, רגע של הסכמה, ללא מאבק, ללא מחאה, ללא חלוקה ברורה בין ימין לשמאל, ובין דתיים-לאומיים למרכז-שמאל. רגע שחובק את כל חברי הכנסת היהודים-הציונים ובעיקר האשכנזים. הרגע שבו מליאת הכנסת הצביעה בעד תיקון ועדות הקבלה, ובשמו המלא – תיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 12). התיקון קובע שסמכות פעילות ועדות קבלה ביישובים כפריים וקהילתיים תורחב עד שהיישוב יגיע לתקרה של 1,000 משפחות. עד התיקון הורשו ועדות הקבלה לפעול עד תקרה של 400 משפחות ביישוב.

הרבה נכתב על החוק. הוא תואר כעוד ביטוי להתגזענות, לא רק כלפי ערבים, אלא גם כלפי כל מי שלא בא בטוב לוועדת הקבלה, לרבות אנשים עם צרכים מיוחדים, משפחות שאינן נורמטיביות, מזרחים, עניים וכן הלאה. הוא גם תואר ככזה שמאפשר לקומץ בעלי פריבילגיה להחליט על דעת עצמם על חלוקה של רכוש ציבורי – קרקע ותשתיות בבעלות ציבורית למי שבא להם טוב. עוד נטען שפריווילגיות שכאלו אינן ניתנות ליישובים עירוניים: בעיר אין ועדות קבלה, ולאף חבר כנסת לא אכפת מהמרקם הקהילתי של העיר.

אז מה בדיוק קרה שם בכנסת? איך מתוך השוחות מימין ומשמאל יצאו חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, וחתמו על הסכם שלום לעניין שמשוקע בגזענות ופריווילגיות למעטים?

שרת ההתיישבות, אורית סטרוק, סיפקה כחודש וחצי קודם לכן, בעת הדיון במליאת הכנסת על ההצעה הטרומית לחוק, הסבר לשאלות: "הצעת החוק הזו כבר עברה… בתמיכת רוב עצום של חברי הבית דאז, כולל חברי כנסת מיש עתיד, ממפלגת העבודה ואפילו ממרצ… לא מעט מחברי האופוזיציה דהיום, כמו חברי הקואליציה בממשלה הקודמת, האיצו בי לקדם את החוק החשוב… מדינה שאינה מקדמת התיישבות יהודית מועלת בתפקידה כמדינה ציונית… לכן החוק הזה יזכה לתמיכה ציבורית גדולה מאוד, לתמיכה פרלמנטרית גדולה מאוד" (דברי שרת ההתיישבות אורית סטרוק במליאת הכנסת: דברי הכנסת, דיון בהצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות [מספר בתי אב ביישוב קהילתי], התשפ"ג-2023. ישיבה מס' 78, מיום 07/06/2023).

והשרה לא טעתה: בדיונים בהצעת החוק השתתפו נציגי תנועות ההתיישבות על כל גווניהם, ויחד עם חברי כנסת מימין ומשמאל הם ניסחו יחדיו את הצעת החוק.

שיתוף הפעולה בין ימין ושמאל, בין צדדים שבשגרה ניצים על שלל נושאים, נובע מהבנה שוועדות הקבלה הן אחד מסמליה של ההתיישבות ושל הקמת יישובים חדשים, ואלה מהווים מרכיב ייסוד באסטרטגיה הציונית לניכוס הארץ עבור הלאום היהודי. גאולת הארץ היא ייהוד הארץ, והיא גם הזכות ליהנות מהטבות חומריות וסמליות שמתורגמות לנכסי נדל"ן שמחירם מאמיר, הקצאת קרקעות נדיבה, שינוי ייעוד קרקע חקלאית לטובת פעילות מניבה (הרחבות, מרכזי מסחר ושדות סולאריים), והשקעה ציבורית אדירה לשם מימון חיי נוחות לחיים ביישובים מרוחקים, או סתם יכולת להחליט מי יהיו השכנים שלך.

מההטבות הללו נהנים רק בעלי פוטנציאל לעבור ועדות קבלה בהתנחלויות, במצפים וביישובים הקהילתיים, ובהרחבות בקיבוצים ובמושבים. עבורם מוכנים חברי הכנסת מימין ומשמאל להניח בצד מחלוקות פוליטיות ולהרים כוסית משותפת לחיי עוד הישג למי שבלאו הכי כבר יש.

הכותב הוא פרופ׳ למדיניות ציבורית במכללה האקדמית ספיר ופעיל חברתי בנגב