• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

כמעיין המתבדל: על הפרדה מגדרית בטבע

האם שעות בטבע לנשים בלבד הן רק כיף טהור? האם ההתנגדות להן היא חוסר התחשבות חילונית? נעה באסל על הסכנה שבהמשך ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי, ועל הפתרון שבהפרטת אתרי הטבע – שמהדהד את מדיניות פורום קהלת
נעה באסל

ה"פיילוט" של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן להפרדה מגדרית באתרי טבע זכה להרבה תגובות, ביניהן פוסט של רעות גזבר ששותף ב"פוליטיקלי קוראת" ודיבר על היתרונות והחסרונות של שעות רחצה נפרדות. הפוסט של גזבר נתפס כפמיניסטי מכיוון שבשורה התחתונה היא מתנגדת להצעה של סילמן. זה באמת מבורך שההתנגדות להצעה הזו מגיעה גם מתוך החברה הדתית לאומית, אבל בתמורה הפוסט מבקש מאיתנו לקבל רעיונות שסותרים את ערך השוויון ולא יכולה להיות עליהם פשרה.

1. "אני לא מצפה שהמרחב הציבורי ישתנה בשבילי, אבל"
ההקדמה לפוסט מבקשת שנשים לב שהמרחב הציבורי בישראל הוא חילוני ולא דתי. זו טענה שקל לקבל, אבל שווה לשאול למה בדיוק הכוונה. המרחב הציבורי העירוני מלא בעיקר בשני דברים: תשתיות ואנשים. מדרכות, עצים ומכוניות הם לא קונספטים דתיים או חילוניים, כולנו משתמשים בהם. לכן התשובה הברורה היא שהמרחב הציבורי הוא חילוני כי מסתובבים בו אנשים חילונים. וכותבת הפוסט בסדר עם זה, היא רגילה לראות אנשים לא כמוה. לפעמים זה מפריע לה, לפעמים פחות, אבל היא לא מבקשת לשנות את זה בשלב זה. אני חושבת שרבים/ות מאיתנו היו רוצים לשאול איך היא הייתה פועלת לשינוי המרחב אם הייתה רוצה לעשות אותו קצת פחות חילוני. התשובה היחידה שאני מצליחה לדמיין היא לגרום לחילונים במרחב להתנהג בצורה קצת פחות חילונית באופן גלוי, אולי לתת להם מתחמים להיות חילוניים בבית, אולי צעדים קצת יותר דרסטיים, מי יודע.

הכותבת נתפסת איכשהו על הפרסומות ושלטי החוצות, אבל היא מתבלבלת – השלטים האלה לא שם בשבילנו. הם תלויים איפה שמפרסמים רוצים אותם, לא במקומות חילוניים במיוחד אלא פשוט במקומות הומים, והם ממש לא הופכים את המרחב לנוח ונעים יותר עבור חילונים. להפך.

הדרישה לקבל את עמדת המוצא שהרחובות שלנו חילוניים במפגיע נושאת איתה איום מרומז, לפיו ייתכן שזה לא כל כך מובן מאליו שכל רחוב יתעצב לפי חיי הקהילה שמנהלים תושביו.

2. "איזה כיף זה יכול להיות"
במעבר חד אנחנו עוברים לדבר על עולם עם הפרדה מגדרית כקונספט שאינו מדיר אלא דווקא מאפשר: הוא מאפשר לנערות דתיות להיכנס למעיינות בבגד ים. אני חושבת שזו היתממות לחשוב שאלה המטרות של המהלך, אבל גם אם נניח שזה המצב, המשמעות היא שבשם הנוחות של קבוצת אוכלוסייה אנו מבקשים להטיל הגבלות על כדור הארץ עצמו. ברור לכולן/ם שאחרי השקת הפיילוט הוא יתרחב למקומות נוספים ועם הזמן יתפוס את רוב מקורות המים בישראל. משפחות וקבוצות חברים שמטיילות יצטרכו לעשות סיבוב פרסה או פשוט להתכונן כמו שצריך לטיול ולברר מתי מותר להיכנס לאן ובאיזה מגדר, כדי שקבוצת אוכלוסייה ספציפית תוכל להתלבש כמו שהיא רוצה. אני לא מכירה שום אדם בעולם שחלק מבחירות הלבוש שלו בבוקר כוללות הגבלות תנועה על אנשים אחרים, והנרמול של קו המחשבה הזה הוא להבנתי המטרה של הפוסט.

הכותבת צודקת בכך שאין שום בעיה בהפרדה מגדרית בקהילה שמעוניינת בכך. אם יש מעיין שרוב הפוקדים אותו דתיים, הרי הם יכולים לסגל לעצמם שעות נפרדות ללא כפייה (תוך הבנה שלעיתים גם יגיעו מבקרים מזדמנים במגדר הלא נכון). אבל בפועל כל מה שאנחנו שומעים עליו זה גברים שפוקדים על נשים לפנות את המרחב הציבורי. כלומר, מה שמדיר היום בפועל נשים ממעיינות זה גברים אלימים, ולא היעדרם של מנגנוני הפרדה.

3. הפתרון שבהפרטה
בסופו של דבר הכותבת בוחרת לוותר על ההסדר המוצע, לא כי היא מבינה שחופש התנועה גובר על הנוחות הבסיסית של כל אדם בכל מגדר, או שהגבלות תנועה אינן בסמכות המשרד להגנת הסביבה, אלא כי היא מעדיפה שאותן מגבלות תנועה יונהגו על ידי חברות פרטיות. בהצעה שנדמה שנלקחה מנייר מדיניות של פורום קהלת, היא מציעה להפריט את מערך ניהול משאבי הטבע של המדינה, לקרוא לו "רשת הטבע והגנים" ולתת "לה ולחברותיה את השעות האלה". כלומר, דווקא החזון האוטופי של הפוסט הוא הכרזת מלחמה על עיקרון בסיסי שאמור להיות משותף גם ליהדות וגם למשטר הדמוקרטי, לפיו הטבע אינו שייך לאף אדם.

4. ואני רוצה להציע גם את הזווית האישית שלי. אין אף מקום בעולם שבו רוב האנשים נראים כמוני, ומעולם לא עלה על דעתי שהאמונות וההעדפות שלי צריכות להשפיע על חופש התנועה של אנשים אחרים. בקהילה הלהט"בית מעולם לא דרשנו שכולם מסביבנו ילבשו ספידו מנומר כדי שנרגיש יותר בנוח, או שיהיו שעות שבהן הומופובים לא יכולים ללכת ברחוב. אנו קוראים לשוויון זכויות אזרחי מלא שבו כולם יכולים ללכת בכל מקום ובכל זמן, להתלבש כראות עיניהם ולחשוב מה שהם רוצים כל עוד הם לא אלימים כלפינו ולא מבקשים לשלול מאיתנו זכויות בסיסיות.

ויותר מזה, ביום האחד בשנה שבו להט"בים מרשים לעצמם לצאת לרחוב כמו שהם – בלי למנוע שום דבר מאף אחד – אנחנו מקבלים ים של ביקורת, ושנה אחרי שנה יש ניסיונות למנוע את קיום המצעד דרך הרשויות. ככה זה כשהמרחב מדיר, ועידית סילמן והקואליציה שהיא משתייכת אליה מנסות לעשות אותו מסוכן, אלים, ומוגבל עוד יותר. אנחנו רואות את זה בנאומים של אבי מעוז בכנסת, בהמצאת ה"אונס הלאומני", בחוק ועדות הקבלה, בביטול תוכניות אקדמיות לחברה הערבית, ובעוד מאות יוזמות והצעות חוק שתכליתן היא העמקת ההפרדה. אנחנו צריכות להילחם בזה במקום לדמיין כמה כיף היה בטבע אם היו בו שעות לנשים בלבד.

מעיינות סלוקייה
מעיינות סלוקייה ברמת הגולן. האם ההפרדה תגיע גם לכאן? צילום: עינת אנקר, לע"מ
כנראה שיעניין אותך גם: