מחיאות שקטות, מחאה רועמת

המחאות בקפלן ובמוקדים אחרים בכל רחבי הארץ מתקיימות כבר חודשים ארוכים, והצלחתן נמדדת במספר המפגינים. מאז ימי המחאה הראשונים ניטשו ויכוחים במהדורות החדשות סביב שיטות המדידה ועל המספרים שמסרו המארגנים מול אלה שמסרה משטרת ישראל. תומכי הרפורמה ביקשו לצמצם את ההערכות, והמתנגדים לה ביקשו להוכיח את עוצמתה במספרים גבוהים. אבל יש מי שדווקא ההמון, הרעש והצפיפות מונעים מהם ומהן להפגין ולהביע התנגדות להפיכה שתביא ללא ספק פגיעה חמורה גם בזכויות שלהם.

"זה כמה חודשים מתקיימת במתחם מוזאון תל אביב לאומנות מחאה שקטה כאלטרנטיבה להפגנות ההמוניות בקפלן ובשאר מוקדי המחאה", מספר אלישע אלכסנדר, פעיל במחאה השקטה. "אנחנו מאמינות שדמוקרטיה היא לא דמוקרטיה אם לא כולםן יכולים.ות להשתתף בה. לי אישית חשוב לשמור על גיוון בנואמות ובנואמים על הבמה, ובהיידפארק כל אחד ואחת מוזמנת לדבר. מתחם המוזאון נגיש לכיסאות גלגלים, יש שירותים נגישים בספריית בית אריאלה הסמוכה (וגם בית קפה), ויש שמירה על מרחב אישי". 

המחאה היא יוזמה של "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה"  ו"החלוקים הלבנים", לטובת פעילים.ות אוטיסטים.ות, מתמודדים עם פוסט-טראומה, ועוד א.נשים עם ובלי מוגבלות שעד כה לא לקחו חלק. קהל המוחות והמוחים מניפים דגלים ושלטים ומוותרים על מגפונים, זמבורות וכלים מרעישים אחרים. הקהל מתבקש גם להימנע ממחיאת כפיים קולנית, ומוזמן להשתמש ב"מחיאות שקטות".  וכך כותבות.ים משתתפות המחאה השקטה: 

אוטיסטים.ות-פרנדלי | יאנה קמפבל

"אז בתור מי שלא מסוגלת להתמודד עם ההפגנות העמוסות והרועשות (ואני אחת שתסבול ותלך בכל זאת, אבל פה באמת שפשוט פיזית לא מצליחה), אבל כן מאוד חשוב לה לקחת חלק, מאוד מאוד שמחתי לגלות על המחאה השקטה. נסעתי לשם די בלחץ ולא ידעתי כמה נגישה ואוטיזם-פרנדלי היא באמת תהיה.

אז שמעו, לגמרי פרנדלי. גם כמות האנשים, גם המיקום עם הרחבה הענקית ומלא מקום, וגם השקט שבאמת לא ציפיתי לו (כי בכל זאת, מחאה, כמה כבר שקט יכול להיות שם?)

היינו מחוץ לספרייה אבל זה קצת הרגיש כאילו אנחנו בפנים מרוב שהיה שקט מופתי. גם הנאומים, אגב, המיקרופון עצמו לא היה בווליום גבוה מאוד שזה גם נחמד. בקיצור, באמת ממליצה מאוד למי שרוצה להפגין ומתקשה. ואני יודעת מה התוכניות שלי למוצ"שים הקרובים, אז אם תהיו שם ותזהו אותי, בואו להגיד היי".

מורכב, ועדיין | דין

"מורכבת לי המחאה. כמובן שאני מסכימ.ה עם העמדה המוצהרת שלה. ואני חייב.ת להכיר בכך שהיא עוזרת. שזה מדהים. 

במקביל, אני מאוד לא מסכימ.ה עם עמדות לא מוצהרות של המחאה. היו בעיות מוסריות, חוקיות וממשליות במדינה תמיד. לא רק עכשיו שזה התחיל להלחיץ אנשים עם פריבילגיות. המחאה היא ציונית, אשכנזית, סטרייטית, של לא נכים, של יהודים, של רזים, גברית, סיסג'נדרית… אפילו את רשימת הבעיות אני צריכ.ה לתרגם, כי מי יבין ולמי יהיה אכפת עם אכתוב שהמחאה אלורומנטית לדוגמה. בנוסף, ברור לי בלי שום ספק שהליברלים שהתגייסו להפגין, ירמסו וינצלו כל קבוצה מוחלשת שהם לא חלק ממנה ברגע שהם יירגעו. או קודם. לא מעניין אותם צדק ולא מעניין אותם מוסר. 

אחד מהמוני סימנים לכך הוא האופן שבו המחאה מתייחסת אל נכים. הרעש, העמידה והצעדה, עשן הסיגריות, בחירה לחסום תחנות רכבת נגישות כשאין חלופה, ועוד מגוון בחירות – הופכות את המחאה לאייבליסטית. 

וכאן שוב נהיה לי מורכב, בגלל קיום המחאה השקטה. המחאה השקטה באה בלי רעש, בלי תופים, זמבורות, מחיאות כפיים וצעקות. המטרה היא לאפשר לאוטיסטיות.ים, למי שחווה פוסט טראומה, או קושי בוויסות חושי, למשל, להשתתף במחאה. להישמע. להשמיע קולות עם קצת פחות פריבילגיה – מה שמבחינתי נותן להם ערך גבוה יותר. 

אין לי שורה תחתונה, מסקנה מבריקה. המחאה השקטה חשובה לדעתי, בסערה המבולבלת והנוראית הנוכחית. חשוב שלפחות חלק ממי שהזכויות והקיום שלהןם בסכנה, יוכלו להשמיע קול במרחב יותר נגיש. בשביל הרבה מאיתנו זה ההבדל בין יכולת להשמיע קול וחוסר יכולת להשמיע קול. לדעתי חשוב גם שבעלי ברית יבחרו לבוא דווקא למחאה השקטה, לשמוע אותנו ולהפגין בדרך שלנו. אולי גם זה יפתיע אותי וישפיע לטובה!"

"מחאה שקטה רועמת" מדי מוצ"ש ב-19:15 מתחם מוזאון ת"א לאומנות. ניתן לעקוב אחר מחאה שקטה ברשתות החברתיות.