על דמיון ושוני בין פקיסטן לישראל

הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן, הגובלת בהודו, קמה כמדינה עצמאית באוגוסט 1947. שובל דמים איום ונורא בעיקר בין הינדים, מוסלמים ואף סיקים קדם להקמתה, וגבה את חייהם של כשני מיליון איש. יותר מעשרים מיליון איש עברו מהודו לפקיסטן ולהפך. פקיסטן העכשווית קמה בזמנו כמערב פקיסטן, והחלק שנקרא אז מזרח פקיסטן הפך בהמשך, בשנת 1971, למדינה מוסלמית נוספת בשם בנגלדש.

לפי הסופר, הבמאי וההיסטוריון טאריק עלי, מייסד פקיסטן מוחמד עלי ג'ינה היה אדם חילוני ולא שאף להקים מדינה מוסלמית המתבססת על ההלכה האסלאמית, ה"שריעה". ג'ינה גייס את דת האסלאם לשם פרויקט לאומי פוליטי בדומה למה שעשתה הנהגת היישוב בא"י-פלסטין עם היהדות.

ד"ר מסעוד ראג'ה, לשעבר מרצה באוניברסיטת טקסס על ספרות פוסט-קולוניאלית, פרסם ספר מרתק ששמו Constructing Pakistan: Foundational Texts and the Rise of Muslim National Identity 1857-1949. ראג'ה מנתח מספר טקסטים פרי עטם של מוסלמים בתת היבשת ההודית, שדרכם ניתן את האומה המוסלמית הפקיסטנית המודרנית. ניתוח הטקסטים מתאר את התהוות האומה הנפרדת המוסלמית (Muslim nationhood) תחת השלטון הבריטי בהודו. זהו לא ספר היסטורי קלאסי אלא יותר ניתוח ספרותי פוסט-קולוניאלי דרך תפישת "העולמיות" ("Worldliness") של פרופ' אדוארד סעיד המנוח. תפישה זו מדגישה ביתר שאת את הזמן והמקום סביב הטקסט ואת זו של מבקר הטקסט. הטקסטים שמנתח ד"ר ראג'ה נכתבו ע"י אישים מוסלמים מן המעמד הגבוה יחסית באותה העת, ותפישת האומה המוסלמית הייתה אמורפית והתפתחה בעיקר בשנות השלושים של המאה ה-20.

אחרי המרד ההודי הגדול

בשנת 1857 פרץ מרד הודי נגד הבריטים. המרד דוכא באכזריות וגבה את חייהם של מאות אלפי הודים ובריטים. אחרי המרד נוצר ואקום מנהיגותי ותרבותי וכאן למעשה מתחילה כתיבת הטקסטים שבהם עוסק הספר. מרבית הטקסטים נכתבו בשפת האורדו, השפה הרשמית של פקיסטן המודרנית, וחלקם בשפה הפרסית.

המשורר גאליב שנמנה עם האליטה המוסלמית בדלהי כתב יומן פרו-בריטי לאחר המרד (Dastanbuuy: A Diary of the Indian Revolt of 1857, דסטנבאיי: יומן המרד ההודי 1857), ובו מתח ביקורת על החיילים ההודים שמרדו בבריטים וטען שהודים מוסלמים נפלו קורבן לאנרכיה שהשתוללה בדלהי. גאליב רצה להתוות זהות מוסלמית מקומית, שתהיה נאמנה לבריטים בסדר הפוליטי החדש שישרור לאחר המרד. גאליב ניכס את הייחודיות המוסלמית בתת היבשת ההודית לכל מוסלמי, יהיה אורח חייו אשר יהיה, ואף הוסיף וטען על עצמו שהוא חצי מוסלמי לאור הרגלי שתיית היין שלו.

הפילוסוף סייד אחמד חאן כתב על הסיבות למרד ההודי בחוברת שהיא ציון דרך חשוב ביותר בפיתוח נרטיב האומה המוסלמית בהודו (The Causes of the Indian Mutiny – הסיבות למרד ההודי). באותם ימים, פרסום החוברת היה מהפכני מכיוון שהיא נועדה גם לקהל הבריטי ולכן נכתבה באורדו ותורגמה לאנגלית. חאן טען שהמרד נבע מתקשורת לקויה בין האדמיניסטרציה הבריטית בהודו לבין המיעוט המוסלמי, מהיעדר ייצוג של מוסלמים במנגנון השלטון הבריטי ועקב מיסיונרים נוצרים שהטיפו בציבור. חאן דרש מהבריטים להעניק לאליטה המוסלמית מרחב ספציפי כמתווכים עבור המוסלמים בהודו, והחוברת שפרסם אף נידונה בפרלמנט הבריטי. חאן למעשה הפריך את הנטייה המערבית שגורסת הנכבש מתחקה אחר דפוסי הכובש במסגרת המאבק הלאומי.

ספרות בשפת האורדו

המשוררים אלטף חוסיין האלי ומוחמד חוסיין אזאד רתמו את השירה בשפת האורדו ופישטו אותה על מנת להנגישה לכלל הציבור המוסלמי בהודו. לדידם האסלאם ירד מגדולתו כי אמונת המוסלמים והפרקטיקות השונות כבר לא בראש מעייניהם. כתביהם קראו למוסלמים להתחבר לתפישה האקס טריטוריאלית של האומה המוסלמית הגלובלית: אֻמָה (أمـّة) – כלל המוסלמים בעולם. האלי השתמש במושג קוום (قوم) שמשמעותו כלל המוסלמים בהודו. האלי קשר בין האֻמָה לקוום (בהערת אגב, הפאן ערבים משתמשים במושג קוומיה (القومية) לתיאור הקולקטיב הלאומי הכלל ערבי).

הנובלות באורדו של הסופר נזיר אחמד עוסקות בחייהם של מוסלמים המקיימים אינטראקציה עם מוסדות הכיבוש הבריטי. נובלות אלו יותר תחומות לזמן ולמקום בהשוואה לנובלות הקודמות בשפת האורדו ונעות בציר המקשר בין ההמון המוסלמי בהודו למנהל הבריטי, כדי ליצור חוזה חדש בין הצדדים לאחר המרד ההודי בשנת 1857.

פאן אסלאמיות

הסופר וחכם הדת שיבלי נומאני היה בעל תפיסה פאן אסלאמית ונחשב לאבי ההיסטוריוגרפיה המוסלמית באורדו. נומאני הספיק לכתוב חלק מהביוגרפיה של הנביא מוחמד, הדגיש טעויות של היסטוריונים אירופים ויצק משמעות לתחיית האֻמָה המוסלמית באותה עת. עבודתו של נומאני, בצירוף כתביהם של האלי, אזאד, ואחמד יצרו תשתית ספרותית מוסלמית משובחת בשפת האורדו, שבהמשך תהפוך לחלק מרכזי בקאנון הפקיסטני הלאומי.

האינטלקטואל ד"ר מוחמד איקבאל רכש השכלה מערבית ואף התרשם לטובה מהמרקסיזם האנטי מעמדי אם כי סלד מאופיו חסר הרוחנית. מבחינתו הזהות המוסלמית היא טרנס-היסטורית וטרנס-לאומית, והמודל המערבי של מדינת לאום היה בעיניו כוח המפלג את האֻמָה המוסלמית. כתיבתו של איקבאל פעלה לפירוק ביתו הרעיוני של השליט הבריטי בתת היבשת ההודית. בשנת 1932 היה איקבאל לפוליטיקאי המוסלמי הראשון שהכריז על מדינה מוסלמית עתידית בהודו במונחים גיאוגרפיים. לדידו האסלאם היא דת פוליטית באופייה שלא יכולה להישאר בד' אמות ביתו של מאן דהוא מכיוון שההוויה המוסלמית קיימת בכל תחומי החיים.

חכם הדת המפורסם ביותר, מאדודי, דוגל במדינה אסלאמית המבוססת על ריבונות שמיימית. אסלאם איננה אידיאולוגיה מגייסת המונים אלא המטרה, כלומר לא רק דת מונותאיסטית שיש בה מצוות עשה ואל תעשה עם חזון אוניברסלי, אלא מערכת טוטאלית הנוגעת לכל תחומי החיים. יש לציין כי מאדודי הקים בשנת 1941 את המפלגה "גַ'מַעאת-א-אסלאמי" (אגודת האסלאם, جماعتِ اسلامی) הפופולרית עד היום בפקיסטן. כתביו מצוטטים עד היום בקרב ארגונים אסלמיסטיים ברחבי העולם.

פקיסטן כיום

הליגה המוסלמית בהנהגת מוחמד עלי ג'ינה והמפלגות עם האוריינטציה היותר חילונית בפקיסטן תופסות את האסלאם כגורם מסמן טריטוריאלי ואילו המפלגות הדתיות בפקיסטן רואות באסלאם את המילה הראשונה והאחרונה. הבדל זה קיים עד היום בפקיסטן. מעבר לזה, חרף היותה של פקיסטן מדינה הומוגנית מבחינה דתית (מעל 95% מוסלמים) היא מדינה מאוד מגוונת מבחינה אתנית. מעבר לסכסוך עם הודו על חבל קשמיר מתמודדת פקיסטן עם בדלנים בלוצ'ים (בדומה לאיראן) הרוצים להקים מדינה עצמאית במחוז בלוצ'יסטן.

ניתן לראות שהייחודיות המוסלמית בעיניים פקיסטניות לא ניתנת לניתוק מירידת כוחו הצבאי והמדעי של העולם המוסלמי בהשוואה לעולם המערבי. פקיסטן הוקמה כמדינה למיעוט המוסלמי מחשש שיבולע לו מול הרוב ההינדי ("תאוריית שתי המדינות"). העניין הוא שאסלאם היא בראש ובראשונה דת כמו גם היהדות ולכן היומרה להקים מדינה מוסלמית/יהודית בעלת מודל חילוני ככל הנראה נידון לכישלון ידוע מראש. המתח בין הדתיים בישראל ובפקיסטן מול החילונים נובע קודם כל מסמנטיקה: מהו אסלאם ו/או מדינה מוסלמית במישור הפוליטי המודרני? כנ"ל היהדות. מוחמד עלי ג'ינה כמו מנהיגי היישוב בא"י-פלסטין מייצג את המודל החילוני ואיקבאל ומאדודי את המודל הדתי האסלמיסטי. במרוצת השנים פקיסטן עברה משברים פוליטיים חריפים ביותר, גם בשל כוחו המוגזם של הצבא המתערב בענייני המדינה וגם בשל קיצוניות דתית.

לסיכום, ניתוח הטקסטים בספר מספק התהוות ליניארית לכאורה של האומה המוסלמית הפקיסטנית החל מסיום המרד ההודי בשנת 1857 ועד שנות הארבעים של המאה הקודמת. חשוב לזכור שלאחר מלחמת העולם הראשונה התפרקה סופית האימפריה המוסלמית הגדולה בכל הזמנים (האימפריה העות'מאנית) ומודל המדינה המודרנית הפך לברירת מחדל עד עצם היום הזה. הספר "Constructing Pakistan" מציע ניתוח פנטסטי של אותם טקסטים מכוננים, והוא אמנם מתמקד יותר בהיבט הספרותי-ביקורתי (ופחות בהיבט ההיסטורי) אבל תורם להבנת התהוות הלאומיות המוסלמית בדמות פקיסטן בתת היבשת ההודית. היומרה לזקק ממושג דתי ("יהודית" או "מוסלמית") דמוקרטיה ליברלית המצדדת בהפרדה בין דת ומדינה ממחישה את הדמיון בין פקיסטן לישראל.

תום יפרח הוא מורה ואיש חינוך