הכל נזיל ועל סף פיצוץ: להיות ועד בית

שבע בבוקר. הפעמון מצלצל בדלת. אני בפיג'מה ועיניים טרוטות מול גבר זר על המפתן. כן? אני שואלת. יש פה מכתב שקשור לנזילת המים בחצר, הוא אומר ומושיט לי מעטפה. את צריכה לחתום פה. ומה אם אני לא רוצה לחתום? אני מאתגרת, מביעה כך את חוסר הנחת שלי על התביעה לחתום ועל השעה. בו בזמן אני כבר יודעת שאחתום כי פתחתי את הדלת וכי השליח נראה יגע, ומורגל בדחייה של אנשים כמוני. זה לא תלוי בי הוא אומר, ומצביע על מקום החתימה. אני משננת לעצמי שוב בלב: לא פותחים דלת לגברים זרים לא בבוקר ולא באף שעה וחותמת. הוא אומר בנימוס תודה והולך להעיר עוד אנשים. אני פותחת את המעטפה. קנס של 750 ש"ח בגלל נזילה שלא טופלה של מי אביבים בחצר. נכתב שם שהפקח של העירייה ביקר לפני יומיים וגילה שלא תיקנו את התקלה למרות ההתראות ושיש לנו רק יום אחד בלבד לבצע את התיקון. אני בוהה בנייר. איזו תקלה? מה פתאום 750 ש"ח?

אני ועד הבית. כוועד הבית אני חשופה לסוגי התעמרות שונים מצד הדיירים ודמויות אחרות. זה מתחיל בהתעלמות הדיירים מהדרישה לשלם מיסי ועד שמסתיימת מדי שנה במיילים זועמים שאני שולחת לבעלי הנכסים. זה כולל משא ומתן עם בעלי מלאכה כדי לתחזק את הבניין בן ה-70 שנה שחלקים בו קורסים דרך קבע. זה נמשך עם תביעות ודרישות של הרשויות לגזום, לתקן, לסלק מפגעים. זה תמיד גם איכשהו כרוך בהתמודדות עם דיירים עצבניים, שלמרות שלא שילמו מיסי ועד תובעים טיפול במשהו שהתקלקל. אלה תמיד פניות אליי ואל השותף שלי לוועד שהתגרש ועזב את הבניין ומגלה רק אכפתיות חלקית לגורלו.

אני לא מיוחדת. כל חברי ועדי הבתים מדווחים על תסכולים דומים באינטראקציה שלהם עם הרשויות, מרכיבי הבניין, בעלי הנכס והדיירים. לכן רוב הבניינים עוברים לטיפולן של חברות ניהול שמנצחות על איסוף מסי ועד הבית ביד רמה. השתלטות של גורם זר כמוהם מעלה מיסים אבל לרוב מועילה. הכסף נאסף והמרחב של הבניין נראה מטופח.

עכשיו באבק המתאבך של בניינים נופלים ושל אחרים שנבנים במקומם במסגרת תהליכי פינוי בינוי מתמשכים, קשה לשמור על ניקיון וטיפוח. מהמרפסת המאובקת שלי אפשר לראות קומות של בטון חשוף וערימות של פסולת בניין. מערבל בטון חונה כל יומיים ברחוב ופולט רעש ובטון שמנוף מרים לקומות הגבוהות. פעם זה היה רחוב שקט וירוק, היום זה יער של מנופים, שלדי בניינים ומשאיות ענק שמבקרות תדיר. משום שהבניין שלנו הוא חלק מהתהליך, אנחנו מתקשים לחשוב על השקעת מאמץ מעבר לתחזוק בסיסי. למה להשקיע כסף וזמן בניסיון סיזיפי לסלק אבק לבן ואפור? מהקומה השלישית אני מתבוננת בייאוש ובהשלמה בקריסה ההדרגתית של הכל. המרצפות בכניסה שוקעות, הקירות של חדר המדרגות שחורים מלכלוך והצמחים בגינה – שפעם הייתה מטופחת בגלל עבודתה המתמשכת והמסורה של השכנה שמתה לפני שנה – התייבשו. זה נראה שאני, הקירות והחצר נערכים לאובדן הצפוי של הבניין, ומוותרים עליו בהדרגה.

מהתפקיד ישחרר רק המוות

התפקיד של ועד הבית ניתן לי בירושה מבן הזוג שלי לשעבר, שמילא אותו במשך שנים. לפניו מילאה אותו אחת מבעלות הבית במשך כמה עשורים עד שלקתה בשיכחון ומתה. נראה שהתפקיד הזה דבק בך וכדי להיפטר ממנו צריך להרחיק גיאוגרפית, ללקות בשיכחון או למות.

כשבן זוגי לשעבר קבל לידיו את הוועד, קיבלנו למשמרת מחברת עבה במיוחד ובה נרשמו בקפדנות שמות וסכומים בכתיבה תמה. המחברת אצרה חלק מההיסטוריה של הבניין ואם היינו טורחים יכולנו ללמוד ממנה מי היו הבעלים של איזו דירה; מי גר כמה זמן ואיפה; בכמה עלו מיסי הוועד ומתי; ואילו סכומים שולמו לשרברב, לגנן, למנקה, לצביעה של הקיר בחדר המדרגות, ולתיקון העמודים כדי שהבית לא יקרוס. מדי פעם אני חושבת שחוקר שקדן יכול היה לאתר את מה שנותר מספרי החשבונות של הבניינים ולבנות היסטוריה אינטימית של מגורים בתל אביב ובמקומות אחרים. זה יהיה אוסף חלקי כי רוב המחברות נזרקו זה מכבר לפח כשהחשבונות והדוחות הפכו לאקסלים במחשב.

אני בוהה בדלת שנסגרה אחרי השליח וחושבת שצריך לטפל בנזילה. איזו נזילה? אין לי מושג על מה מדובר, לא לי ולא לשותף שלי שמחפש את הנזילה המסתורית מאז שהדוחות והקנסות התחילו להגיע לפני כמה שבועות. גם בעלי הדירות שביקרו בנכס אחרי שקבלו התראות ואיומים לא גילו נזילה. לפני שבועיים שלושה הייתה שלולית של מים עומדים עכורים ליד בור הביוב של הבית השכן, על גבול הבית שלנו. ביובית הופיעה לבסוף ושאבה את המים והשלולית והסירחון נעלמו. האם ייתכן שמי אביבים או העירייה טעו לחשוב שזאת הייתה נזילה בבית שלנו? מי עשה את הטעות הזאת? איך? האם מי שטעו היו מי אביבים או העירייה?

השכנה מהדירה בקומה למטה כותבת לי ווטסאפ תובעני ודורשת שאסביר מדוע שוב הדייר שלה קיבל הודעת קנס של 750 ש"ח בשבע בבוקר. היא דורשת גם שאתקן את הנזילה לאלתר ומבקשת לדעת מה עשיתי ביחס לכך? כלום, אני עונה לה בווטסאפ ומוסיפה סימן קריאה, שתבין שאני כועסת. היא יודעת כמו כל הדיירים שאין פה נזילה ושכל מה שהיה זאת בעיית ביוב בבית השכן. אבל יש קנס, זועק הווטסאפ שלה. מה אומרים בעירייה? אני לא עונה מייד אלא הולכת להכין קפה. מדוע אני צריכה להתמודד עם העירייה ואיתה? מה עשיתי רע? נמאס לי מהגבייה של המיסים שלא נגמרת ומהתובענות של כולם. אני חוזרת לטלפון עם כוס קפה. אולי תפני את לעירייה ותשאלי? אני כותבת לה. ותוך כדי הקלדה מופיע לי על הצג עוד ווטסאפ זועם מהדירה למעלה ועוד אחד שמתעניין בנזילה בחצר.

לא הייתה נזילה מעולם

מה עושים? השותף שלי מתקשר למי אביבים. הם לא יודעים ולא שמעו על שום נזילה. הנציגה שלהם בודקת בשעונים ואומרת בפסקנות שהכל כשורה. בכל מקרה, היא מבהירה, אם הייתה נזילה, הם היו פונים אלינו ישירות ודורשים שנתקן ולא היו מערבים את העירייה ואת פקחיה. מה פתאום מכתב של העירייה מציג את דרישתם לתיקון? הם סוכנות עצמאית, אין להם שום צורך בתיווך. אבל לא, היא מצטערת לאכזב אותנו, הם לא יכולים לכתוב מכתב לעירייה שמציין שלא הייתה נזילה. הם אמנם לא רואים דבר במחשבים שלהם, אבל הם גם לא היו מעורבים בשום שלב במתרחש ולכן לא יכולים לשלול כלום.

טלפון לעירייה מבהיר ששם טוענים את ההפך. מי אביבים דיווחו להם על נזילה ודרשו שיזהירו את הדיירים שאם לא יטפלו ישלמו קנס. לדברי הנציג, פקח של העירייה הגיע לבניין וראה שלמרות האיומים הנזילה לא תוקנה. הוא כתב תלונה. כשהשותף שלי לוועד תובע מהמנהל של הפקחים לשלוח לו את התלונה של הפקח על הנזילה, הוא נענה שאי אפשר. לא מעבירים את התלונות האלה לכל דורש. הן נוצרות על ידי עובדי עירייה והן רכושם הבלעדי ולכן הן נשארות בחזקתם. רק אחרי טלפון נוסף וצעקות מתברר שבעצם אין ולא הייתה מעולם תלונה כזאת.

וגם אין ולא הייתה מעולם נזילה, צועק השותף שלי בטלפון. משום שלא הייתה נזילה, היא גם לא תוקנה, הוא קובע, מקווה שהנקודה הובהרה סוף סוף. הייתה הצפה של ביוב בבית השכן, הוא מסביר בפעם העשירית וזה תוקן על ידי הבית השכן. אבל אף פעם אף פעם לא הייתה אצלנו נזילה. הוא אומר את זה בפסקנות, ער לכך שהוא נסחף משום שבטוח היו לא מעט נזילות במשך 70 שנות הבניין. טוב, אומר רב הפקחים, אז כדי לבטל את דרישת הקנס בעלי הדירות חייבים לדרוש את זה באתר העירייה ולהבהיר את הסיבות.

אבל למה לכתוב דרישות לביטול באתר? אני שואלת את השותף שלי כשהוא מסיים לדווח לי בטלפון על תוצאות הבירור. למה הרב פקח לא מבטל את הדוחות ואת הקנס בעצמו? אחרי הכל גם למי אביבים וגם לעירייה ברור עכשיו שזאת האשמה מוטעית ושלא חטאנו בכלום לא בנזילה ולא באי התיקון שלה. אני לא יודע, הוא עונה ואני שומעת הד של חוסר אונים. אם נגיע למשפט, אני אומרת, אילו הוכחות יהיו לנו על כך שמשהו לא קרה? אין לי מושג, הוא ממלמל בצד השני של הטלפון, ולקולו מתגנב ייאוש.

בערב בישיבת ועד הבית בסלון הבית שלי על קפה ועוגיות אנחנו מדווחים את תוצאות השיחות עם מי אביבים והעירייה. אני והשותף שלי לוועד מנצלים את ההזדמנות ומבהירים שהאינטראקציות עם הדיירים והרשויות שאנחנו מנהלים כבר כמה שנים, מעייפות, שלא נרצה לחכות עד שנלקה בשיכחון או נמות כדי לפנות את כיסא הוועד לחברים חדשים; מישהו חייב להתנדב במקומנו. כולם מנידים ראש בהסכמה אמפטית. מחוזקים מהתמיכה וההבנה של הנוכחים, אנחנו מעבירים את המסר שקבלנו מרב הפקחים, שחובה על כל אחד מאיתנו לדרוש באתר העירייה ביטול של הדוחות והקנסות על הנזילה שלא הייתה. כולם מבטיחים שיכתבו דרישת ביטול. אבל אף אחד לא מתנדב להיות בוועד הבית במקומנו. כל אחד מהנוכחים מסביר בהרחבה שיש לו או לה חיים עמוסים.

כמה ימים אחר כך אחת השכנות כותבת לי בווטסאפ: מה קורה עם התיקון של הנזילה? אין נזילה אני עונה, מקווה שהתשובה הלקונית לא חושפת את חוסר הסבלנות שלי. כתבת דרישת ביטול? אני מבררת איתה. כמובן, היא עונה. הם ענו לי שהם לא מבטלים דוחות וקנסות כל זמן שלא נתקן את הצנרת ונפסיק את הנזילה.