• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

הבדואים בנגב: סכנת גל פיטורים

הבדואים בנגב נפגעו בטבח ב-7 באוקטובר, השתתפו בחילוצים ובסיוע ואף באירוח מפונים, וכעת נתונים בסכנת קריסה כלכלית. קיפאון בענפי הבנייה, החקלאות והתיירות משאיר את האוכלוסייה הענייה, שגם בשגרה סובלת מחסמי תעסוקה, בפני משבר חמור

בעוד מצלמות הטלוויזיה מכוונות בעיקר לעוטף עזה וליישובים כאשקלון ואופקים, הן עלולות להתעלם מקהילות אחרות בנגב, ששילמו מחיר גבוה במהלך המלחמה. אחת מהן היא הקהילה הבדואית. לא מדובר רק ב-19 ההרוגים הבדואים שנורו בעוטף או נפלו קורבן לרקטות מעזה, ואף לא בפצועים ובנפגעי החרדה הרבים בכפרים שאינם ממוגנים. הדברים אמורים לא רק בששת החטופים הבדואים ששמותיהם אינם מככבים בכותרות אבל משפחותיהם חיות בחרדה נוראה לגורלם.

הנפגעים הלא מסוקרים הם העובדים הבדואים נפגעי המשבר הכלכלי, המשפיע באופן דרמטי על קהילה שרובה חי בעוני. מידע שהצטבר במרכז הידע והמחקר של החברה הבדואית בנגב, מיסודו של הפורום לדו-קיום בנגב, מלמד כי עם פרוץ המלחמה אלפי בדואיות ובדואים נפלטו ממעגל התעסוקה, עקב פגיעה בענפים שבהם עבדו.

הפועלות מסרבות לשוב לשדות

בולטת במיוחד הפגיעה בפועלות רבות שהועסקו בחקלאות בעוטף עזה ואינן יכולות לשוב לשדות. רבות מהן חוו טראומה קשה, ואינן מוכנות לחזור לעבודה בשדות שגואלו בדם. הן חשו זעזוע בעקבות רציחתה של חברתן ע'אליה אבו מדירם ז"ל, תושבת רהט, בעת עבודה בגוש צוחר, כמו גם בעקבות רציחתה של פאטמה טלאקאת תושבת ערערה בצומת מעון, כשנסעה לעבודה בעוטף. בנוסף נרצח אוסמה אבו מדירם מרהט שעה שעבד בשדות ליד מבטחים. הזעזוע גבר כשנודעה חטיפתם של ארבעה בני משפחת זיאדנה מרהט, האב יוסף, שני בניו ובתו, מהרפת בקיבוץ חולית. כן נחטפו סאמר אלטלאלקה במדגרה בקיבוץ ניר עם, ופארחאן אלקאדי בבית אריזה בקיבוץ מגן.

בנגב, מוכרנים בדואים פוטרו או הוצאו לחל"ת. מורות סייעות ומדריכות במערכת החינוך שבתו ממלאכה, וכמותן מטפלות במעונות. בדואים רבים בענף התיירות חדלו לעבוד, ולחנויות ולמסעדות ברהט רבים מהלקוחות הפסיקו להגיע

פועלות אחרות פוטרו כי מקומות העבודה הושבתו או שותקו עקב פגיעות המלחמה ונזקיה, לרבות משקים ומפעלים מרכזיים. גם נהגי המיניבוס שהסיעו פועלות לעבודה איבדו כעת את פרנסתם. פרויקטים גדולים של בנייה הושבתו, ומורגשת האטה בענף. קבלן העוסק בבנייה בעוטף עזה העיד שנאלץ להוציא לחל"ת שמונה מתוך תריסר עובדים, בשל עיכוב או הקפאה של פרויקטים, ונקלע לקשיים כספית התחייבויות כספיות קודמות, בהיעדר הכנסות חודשיות. בחלק מהפרויקטים ביקשו מהעובדים הערבים אזרחי ישראל לא להגיע, ואחר כך "התפשרו" ובקשו שלא יקימו רעש ולא ידברו בערבית בקול רם. חבריו לענף סיפרו לו על פיטורים בפרויקטים באשדוד, אשקלון וראשון לציון[i].

ברחבי הנגב, מוכרנים בדואים המועסקים ביישובים היהודיים פוטרו או הוצאו לחל"ת. מורות סייעות ומדריכות במערכת החינוך שבתו ממלאכה, וכמותן מטפלות במעונות ומשפחתונים. בדואים רבים העובדים בענף התיירות חדלו לעבוד, למשל בעלי אוהלי האירוח בהר הנגב[ii]. בעלי חנויות ומסעדות ברהט מתלוננים שרבים מהלקוחות הפסיקו להגיע, והכנסותיהם פחתו מאוד. בעל מסעדה העיד: "יש ירידה ב-80% בלקוחות היהודים, ובאופן כללי אנחנו כמעט ולא עובדים"[iii].

בדואים גיבורים, בדואים חשודים

באירועי 7 באוקטובר, ובסיקור התקשורתי שאחריהם, בלטו בדואים שהצילו חיים. יוסוף אלזיאדנה, נהג מיניבוס נועז תושב רהט, חילץ והציל חיי כ-30 צעירים ממסיבת הטבע ברעים תוך שהוא מסכן את חייו שוב ושוב. אסמאעיל אלקרינאווי מרהט נסע עם שלושה מקרוביו בתוך האש והציל כ-30 מהצעירים הנמלטים מהמסיבה. קרוב משפחתו, הישאם אלקרינאווי, תושב רהט שעבד בבארי, הסתתר עם בת הקיבוץ איה מידן וסייע בהצלתה. מסעד ארמילאת אסף פצועים וסייע להם להתבצר בחנות הנוחות "אלונית" שבה עבד, בתחנת דלק סמוך לשדרות. חמיד אבו עראר הציל קבוצת חיילים ומנע את מותם במתקפת החמאס. ד"ר טארק אבו עראר נורה ונפצע וכמעט שנרצח בידי אנשי חמאס בצומת ספיר בנסותו להגיש טיפול רפואי מציל חיים. רבים מאנשי שבט עזאזמה בהר הנגב נטלו חלק בחילוץ משטחי העוטף תוך סיכון חייהם. וכמובן, חיילים בדואים משתתפים בלחימה.

היו גם בדואים ששילמו בחייהם על מאמץ ההצלה. עבד אלרחמאן אלנסאסרה ז"ל מכסיפה נהרג כשניסה לחלץ מבלים מהמסיבה בשעת הטבח. עאמר אבו סבילה ז"ל, תושב אבו תלול, נהרג בניסיון לחלץ תחת אש אם ובנותיה בשדרות. בצד כל אלו, בלטה התנדבות של בדואים רבים, לרבות בחיפוש נעדרים ברחבי העוטף, באירוח חינם של מפונים, ובקטיף.

אך למרות כל זאת, לא אחת האזרחים הבדואים נתפשים בעיני שכניהם היהודים כ"חשודים". בימים אלו, עקב תיוג מכליל ובעקבות המלחמה, הם לא אחת הראשונים להיות מפוטרים ממקומות עבודה ביישובים היהודיים. (נעיר בזהירות, שיש גם מעסיקים שפתחו שערים לעובדים בדואים דווקא בתקופה זאת, בפרט בענפי החקלאות המשוועים לידיים עובדות).

בד-בבד, ביישובים היהודיים נוצרה בעקבות זוועות המלחמה תבהלה, ותושבים מודאגים דרשו את הפסקת עבודות הבניין שבהן הועסקו בעבר פלסטינים מתושבי השטחים. חלק מראשי הערים נעתרו, ואסרו על הבנייה בעירם, בניגוד לחוק. בשל כך פוטרו גם פועלי בניין בדואים רבים, אזרחי ישראל, על לא עוול בכפם.

כל העובדים בישראל נפגעו בעקבות המלחמה, בעיקר בדרום ובצפון. באוקטובר זינק מספר דורשי העבודה בכ-54 אלף. לא במפתיע, הפגיעה בנשים חמורה במיוחד. בקרב הבדואים הפגיעה אקוטית, בעיקר כי זו הקהילה הענייה בישראל

במקרים אחרים, בדואים המועסקים בשגרה ביישובים יהודיים, חשו בלתי רצויים. אחת ממכרותיי הבדואיות סיפרה שמבטים מוזרים ננעצו בה באוטובוס, כשהגיעה בלבושה המסורתי לעבודה בבאר שבע. בעקבות זאת, החליטה לעבוד מעתה מביתה בלקיה. ידיד אחר סיפר, שנתקל במחסום ובו מאבטחים מזויינים בכניסה ליישוב יהודי שבו הוא עובד. הוא נדרש לתדהמתו להציג תעודות ולהסביר מדוע ברצונו להגיע למקום עבודתו. עובד בחברה הפועלת ביישוב יהודי העיד שלראשונה הוא חושש לדבר בערבית עם עמיתיו הערבים. כפי שהעיד אחד ממנהלי הארגונים החברתיים, "להיות ערבי שמסתובב בערים יהודיות זה לא פשוט בימים האלה".

אפילו במקומות עבודה שבהם שותפות יהודית ערבית היא שגרת יומיום, הסתמנו מתחים. במרכז הרפואי סורוקה העניקו רופאים יהודים וערבים טיפול רפואי מסור לאזרחים וחיילים יומם ולילה. אחת העובדות פרסמה פוסט בפייסבוק, שבו קראה להוקיע עובדים "תומכי טרור". העובדים הערבים במוסד מחו, והנהלתו החליטה בצעד אמיץ להשעותה.

בשולי שוק העבודה, במצוקה כלכלית קשה

המשבר שחוללה המלחמה בנגב פוגש קהילה המצויה במעמד שולי בשוק העבודה. שיעור התעסוקה של הקהילה הערבית בנגב הוא מהנמוכים במשק. לפי נתוני למ"ס לשנת 2021, בתום שנת הקורונה רק 25% מהנשים הבדואיות בגיל העבודה הוגדרו כמועסקות, ורק 54% מהגברים מוגדרים כמועסקים[iv].

חשוב להעיר: כל העובדים בישראל, יהודים וערבים כאחת, נפגעו בעקבות המלחמה, ובפרט אלו היושבים בסמוך למוקדי העימות בדרום ובצפון. באוקטובר זינק מספר דורשי העבודה בכ-54 אלף, ומספר התובעים דמי אבטלה זינק בכ-57 אלף. מספר העובדים שהוצאו לחל"ת זינק בתלילות ממאות בודדות לכ-41,600[v]. בעיבוד פרסום עדכני של הלמ"ס, המתייחס גם למוצאים לחל"ת, מסתמן שיעור אבטלה גבוה של 9.6%[vi]. שלא במפתיע, הפגיעה בנשים חמורה במיוחד[vii]. יש להדגיש: בקרב הבדואים הפגיעה היא אקוטית, בעיקר כי זו הקהילה הענייה בישראל. כל היישובים הבדואים ממוקמים בעשירון הסוציו-אקונומי התחתון. לפי דו"ח ממדי העוני לשנת 2021, כ-45% מתושבי רהט סבלו מעוני, לעומת כ-18% בבאר שבע. ביישוב הבדואי ביר הדאג', שיאן המצוקה הארצי, סבלו מעוני 83% מהתושבים[viii].

המצוקה הכלכלית קשורה קשר הדוק לרמת השכר. השכר הממוצע ברהט היה בשנת 2019 רק 60% מהשכר הממוצע בבאר שבע. שיעור השכירים הבדואים המשתכרים ברמה שמתחת לשכר מינימום היה גבוה מאוד: ברהט  כ-57%, לעומת כ-38% בבאר שבע[ix].

בחינה של משבר התעסוקה הקודם, שגרמה מגפת הקורונה, מלמדת על הצפוי. עובדים בני הקהילה הבדואית נפגעו פגיעה קשה, ורבים פוטרו או הוצאו לחל"ת לתקופה ארוכה. בעסקים רבים בקהילות יהודיות, היו העובדים הבדואים המפוטרים הראשונים בעת הסגרים, והאחרונים לחזור לעבודה. לפי נתוני שירות התעסוקה, רבים מהם התקשו להתאושש מהפגיעה ואיחרו להשתלב מחדש בעבודה. רבים בחרו לתבוע דמי אבטלה, יותר מאשר בקבוצות אחרות[x]. לא מעטים עמדו בסיכון לגלישה לאבטלה כרונית ולתלות בקצבאות הבטחת הכנסה[xi]. רבים מאוד דיווחו על החמרה במצבם הכלכלי[xii]. תושבים עניים רבים איבדו כך את מעט חסכונותיהם ונעשו תלויים באופן מלא בהכנסה החודשית.

במהלך המלחמה, בשל היעדר שכר משך יותר מחודש, עובדים בדואים רבים הגיעו לכדי מצוקה כלכלית קשה. עקב כך, החמ"ל הבדואי בחורה והחמ"ל היהודי-ערבי ברהט מדווחים על ביקוש רב לתרומות מזון, בפרט בכפרים הבלתי מוכרים.

האזרחים הבדואים נתקלים בשורה ארוכה של חסמים בדרך לתעסוקה הולמת[xiii]. תוכניות החומש לחברה הבדואית נועדו לתת מענה, אולם עד כה הישגיהן דלים ואיכות הכלים המופעלים מוטלת בספק[xiv]. שיעור ההשתתפות בשוק העבודה אינו ממריא. לנוכח השלכות המלחמה, דרושה בדחיפות השקעה נוספת ניכרת בפיתוח מקורות תעסוקה לבדואים, אולם למרבה הצער הממשלה הנוכחית אינה רואה צורך זה כחיוני.

עובדת בבית אריזה בנגב
עובדת בבית אריזה בנגב, 2021. המשבר הכלכלי בחברה הבדואית מחריף. צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק

 

[i] עדות עלי אבו שחיטה בשיחה עם שמוליק דוד משתיל, 20/11/2023.

[ii] עזרי קדר, מנכ"ל עמותת הקשת במצפה רמון, בשיחה עם שמוליק דוד, 20/11/2023.

[iii] סולטאן אבו ג'רבוע, מנהל מסעדת מנסף אל-סולטאן ברהט, בשיחה עם שמוליק דוד, 20/11/2023.

[iv] חברת נאס למחקר וייעוץ. שילוב החברה הבדואית בהייטק, חוברת נתונים. נובמבר 2022.

[v] שירות התעסוקה. דופק שוק העבודה, פרסום חודשי, אוקטובר 2023. פורסם 2/11/2023.

[vi] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הודעה לתקשורת, נתונים מסקר כוח אדם לחודש 2023
(נתונים עיקריים), 20/11/2023. 

[vii] נוגה דגן-בוזגלו. הפגיעה בתעסוקה- יותר נשים נפגעות. אתר מרכז אדווה, 19/11/2023.

[viii] מירי אנדבלד ואחרים, דו"ח ממדי העוני והאי-שוויון בהכנסות (לפי נתונים מנהליים). ירושלים,
המוסד לביטוח לאומי, 2022. ר' נספח, לוח 9.

[ix] מרק רוזנברג, שכר והכנסה מעבודה לפי יישוב ומשתנים כלכליים שונים 2019. ירושלים, המוסד
לביטוח לאומי, 2021. ר' לוח 1, עמ' 27-36.

[x] עופרי יחיאל, הנרשמים החדשים בשירות התעסוקה במשבר הקורונה: השוואה בין האוכלוסייה הערבית
והיהודית. שירות התעסוקה, יחידת מחקר ומדיניות, 15/5/2023.

[xi] ניסן אברהם. התמודדות האוכלוסייה הערבית עם משבר הקורונה בשוק התעסוקה. שירות התעסוקה,
יחידת מחקר ומדיניות, 27/6/2021.

[xii] דליה בן-רבי, דפנה הרן ויונתן אייל. השפעות משבר הקורונה על האוכלוסייה הבדואית בנגב. ירושלים,
מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, 2021. ר' עמ' 6.

[xiii] אורן תירוש ואח'. דפוסי תעסוקה וחסמים לתעסוקה באוכלוסייה הבדואית בנגב. מחקר הערכה מסכמת.
מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. אפריל 2023.

[xiv] למשל, ר' ניתוח האפקטיביות של מרכזי ריאן בקרב צעירים חסרי מעש. "הטיפול הממשלתי בחוסר מעש
בקרב צעירים בחברה הערבית. מבקר המדינה. דו"ח שנתי, מאי 2023. עמ' 224-228.

 

כנראה שיעניין אותך גם: