ללא מיגון: מבט מאלבאט אלע'רבי

שבעה מתוך 19 ההרוגים מפגיעת רקטה הם בדואים. באין צופרים ואין מרחבים מוגנים, האזרחים הבדואים המופקרים בנגב נאלצים להתמודד עם טיעונים משפטיים לכאורה למניעת מיגון, ופיקוד העורף דבק במחדליו

בכפר הקטן של משפחת אל-קורעאן שורר שקט מוחלט. בתיו, בתים של אחים למשפחה אחת מורחבת, נושקים למדבר. הדממה חודרת, מורגשת למרחוק. כאילו גם הגמלים מכירים באבל שירד על המשפחה.

הרוגע מסתיר סערה. ליד הכפר, המצוי במרחק מה מכביש 31 המוביל מבאר שבע לערד, נפלה ב-7 באוקטובר רקטה ואורוות הגמלים רוסקה. התושבים המזועזעים התכנסו לטכס עצה באוהל האירוח. כעבור שעה קלה נחתה רקטה שנייה הישר אל בין הנערים שנותרו באוהל.

מהמטח נהרגו מאלק אברהים אל-קורעאן, בן 15, וג'וועד אברהים אל-קורעאן, בן 10. עמם נהרגו גם אמין עקל אל-קורעאן, בן 16 ומחמד דיב אל-קורעאן, בן 11. הנער תאמר, בן 17, נפצע קשה, ועודו מאושפז.

הכפר באבל כבד. הדמעות יבשו ואין נחמה. המבקרים נכנסים לאוהל האירוח, השיג, סופקים כפיים ושותקים. אין מה לומר באמת. מדוע נערים בדמי ימיהם נהרגו כך ללא מגן? מדוע תושבי הכפר, אנשים צנועים העובדים למחייתם מבוקר עד ערב וחיים בשקט וברוגע, לא היו זכאים להגנה? מה מצדיק כזו הפקרה?

יחד עם פעילים אחרים של פורום דו קיום בנגב, הגעתי לכפר לערוך סדנאות לילדים, המיועדות להפגה ולהקלת המתח. פגשתי באקראי את אחת הנשים. שאלתי היכן מקום המפגש, ובקשתי ממנה לשלוח את הילדים לסדנא. לתדהמתי השיבה שאיבדה את שני בניה, והפטירה "זה מאלוהים". נשימתי נעתקה. חיבקתי אותה ומלמלתי שאין מילים שינחמו. היא ענתה שאלו היו ילדיה ואין לה מלבדם.

לא. זה לא ייתכן. כמה כאב יכולה המדינה להסב לאזרחיה?

אחד המשתתפים אמר שמעולם לא הסבירו להם מה צריך לעשות בעת ירי טילים. איש לא בא אליהם והדריך אותם.

ואני נזכרת. כבר בשנת 2014 עתרנו לבג"צ באמצעות האגודה לזכויות האזרח ותבענו להציב מיגון וצופרים בכפרים הבדואים. בפיקוד העורף נקטו גישה בירוקרטית והסבירו בערימות מילים, בהרבה טעמים מקצועיים ומשפטיים מהוקצעים, שאין טעם. במקום להציב מיגוניות וצופרים הציעו לשופטים להסתפק בתוכנית הסברה, בהכשרת צוותי חירום ובחלוקת עלונים.

גליל בטון
גליל בטון שהניחה עמותה בשטח. צילום: חיה נח

קציני הפיקוד קשי העורף הצטיינו בהסברים על אי-הנחיצות של המיגון עבור התושבים, על אי-הלימתו לחוק ההגנה האזרחית, על אי-ההיתכנות בבניית מיגון בהיעדר תכנון כדין והיתר בנייה, על היעדר התועלת במיגוניות בודדות. וכמובן, על סדר העדיפויות: הם התעקשו שלתושבי אשקלון מגיע מיגון קודם, וגם הם זוכים בו בעצלתיים.

לצערנו, העליונים קיבלו את תשובת המדינה בהכנעה, והסכימו להותיר את תושבי הכפרים חסרי אונים לחלוטין מול הטילים. וכך הופקרו גם רבים מתושבי אשקלון, כמו רבים בפריפריה.

וכך, לא הובא כל מיגון לכפר, ולא הותקן צופר. התושבים הופתעו לחלוטין כשנחתה רקטה בכפרם, כרעם ביום בהיר. "כמו בסרט," סיפר אחד מעדי הראייה לכתבים.

בפועל, אפילו המסבירים הפיקודיים המובטחים לא הגיעו. אפילו המעט שהתחייבה המדינה בפני בית המשפט לבצע, לא ממש קרה פה. בהיעדר "הסברה" הולמת התושבים לא ייחסו חשיבות להתגוננות מפני הרקטות.

ברשימה הארוכה של המחדלים שהובילו ל"חרבות ברזל", הנה עוד כמה.

13 בתי ספר ועשרות גנים נפתחו מחדש בכפרים הבלתי מוכרים. הלימודים בהם חודשו בעיצומה של מלחמה אף שאין ברובם מיגון כלשהו (רק לבית הספר אחד ויחיד הוקצו שני מרחבים מוגנים). חלקם נסגרו מיד. במקרים רבים, ההורים סרבו לשלוח למוסד את ילדיהם, האחוזים חרדה.  גם ברהט ובשש העיירות הבדואיות הוותיקות המצב אינו מזהיר: יש מקלטים, אך בכמות הרחוקה מלהספיק. האם ההחלטה לפתוח בלי מיגון סבירה? האם היא תוצר של שיקול ענייני או של היעדר כוח פוליטי?

האם כעת מישהו משומרי הסף יתעורר? האם מבקר המדינה יתבע בנחרצות לשנות את המדיניות? האם ועדת חקירה תתבע מהמדינה אחריות? ואולי שגרת ההפקרה תימשך?

ומה עכשיו? שבעה מתוך 19 ההרוגים מפגיעת רקטה הם בדואים. האם כעת מישהו משומרי הסף יתעורר? האם מבקר המדינה יתבע בנחרצות לשנות את המדיניות? האם ועדת חקירה תשיב את המדינה למסלול של אחריות? ואולי שגרת ההפקרה תימשך? האם נמשיך לעמוד מול מטח טיעונים "משפטיים" למניעת מיגון?

בינתיים פיקוד העורף דבק במחדליו. לכפר הובאה לאחרונה מיגונית "הסקו". מעין מתקן ביצורים צבאי העשוי יריעות פוליאתילן הממולאות בשכבת חול עבה. באופן לא מפתיע, המיגונית סופקה ללא גג, כך שאינה מגוננת על המסתתרים בה מפגיעה ישירה.

באופן עוד פחות מפתיע, הפיקוד התעלם מטענותינו והתעקש להודיע שוב ושוב, שהמיגוניות חולקו "במסגרת תפיסת אחריות מרחיבה", מעין רוחב לב יוצא דופן, שנתגלה, הבליח וזרח לפתע בזוהר של טוב לב. לא, חלילה במסגרת של אחריות פשוטה ומתחייבת לחיי אדם.

התושבים מביטים במיגונית החדשה בחוסר אמון. האם היא יעילה? מדוע לא נבנה לה גג? בהיעדר צופר, איך ידעו מתי להיכנס לתוכה? למה ביישובים אחרים נבנות מיגוניות בטון ולהם מגיעה כזו שכולה חול? אם מיגונית הסקו אכן יעילה- למה לא הוקמו כמוה גם בכל הכפרים האחרים?  ובעיקר: האם זה סתם מס שפתיים וכסת"ח, או ניסיון לשכך את גל הביקורת?

כך או כך, הם יודעים: זה פשוט מעט מדי ובעיקר מאוחר מדי. את ארבעת הנערים, המיגונית לא תשיב.

מיגונית בכפר לא מוכר
מיגונית מסוג "הסקו" בכפר אל-באט, 22.11.2023. צילום: אורן זיו, שיחה מקומית
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.