הממ"ד של האדון: המלחמה והשיח המגדרי

איך מתיישבים סיפורי הגבורה הנשית והקריאה למנהיגות נשית עם ההתעלמות מאזהרות התצפיתניות? איך תשפיע המלחמה, אם בכלל, על השיח המגדרי בישראל?   
 ענבר גינזבורג גובר

השיח המגדרי סביב מלחמת "חרבות ברזל" מביא, לכאורה, משב רוח מרענן ביחס למעמדן, ליכולותיהן ולתרומתן של נשים. האווירה החברתית והתקשורתית רוויית התפעלות מביצועיהן של נשים בכל החזיתות: החיילות החכמות שהתריעו על המלחמה המתקרבת וזכו להתעלמות מיזוגנית ומתנשאת, הגיבורות שנלחמות באוויר, בים וביבשה, הנשים החזקות שחזרו בראש מורם משבי החמאס, ה"סבתות הקיבוצניקיות" שהוכתרו כחומר החזק ביותר בטבע, המילואימניקיות, רחל אדרי מאופקים ועוד אימהות שנלחמו בבתיהן מול מחבלים, הנשים שעומדות בראש מאבק משפחות החטופים, ואלו שמובילות את המאבק מול ארגוני הנשים הבין-לאומיים, שמסרבים להכיר באירועי ה-7 באוקטובר ולגנות אותם.

הנשים וסיפוריהן תופסים מקום נרחב בשיח הציבורי והתקשורתי ביחס למה שהכרנו במלחמות קודמות. נדמה שיותר ויותר נשמעות הקריאה כי הגיעה העת למנהיגות נשית, והאמירה שאם נשים היו מנהלות את העולם הוא היה טוב ובטוח יותר. בראייה אופטימית, אפשר לקוות שאלו אכן ניצנים שהנצו לאחר שנים ארוכות של מאבקים פמיניסטיים, שהכשירו את הקרקע לרעיון המהפכני שלנשים יש יכולות וכישורים וראוי לשמוע אותן ולכלול אותן בכל עשייה ציבורית.

ועם זאת, נדמה שהשיח הנוכחי מאשרר ומקבע את אותם אמות מידה, נורמות וערכים שנוסדו בעולם הישן, עולם שנוצר ומנוהל מתוך שליטה ודומיננטיות גברית ובנוי למידותיו של הגבר הלבן. הלוחמות הגיבורות נכנסו בנעליהם של גברים, לבשו מדים כמוהם, אחזו בנשק כמוהם ותפסו את מקומן בין השורות. הן נשפטות על-פי סטנדרטים גבריים, הן עומדות בכל תנאי גברי שנקבע, וזוכות להתפעלות יתרה על יכולתן זו חרף העובדה שהן נשים. חטופות ששבו מן השבי בראש מורם או נשים מבוגרות, ממקימות הקיבוצים בעוטף, ששמרו על גאוותן מול מחבלי החמאס האכזריים זוכות להערכה ולהתפעלות רבה על יכולתן לעמוד בכבוד ובגאווה אישית ולאומית מול האויב. נוח לנו לצרף אותן לארכיון דמויות המופת של עם ישראל, מכיוון שהן תואמות את הנרטיב שנכתב כאן לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, נרטיב גברי במהותו, המאדיר חוזק, עוצמה וגאווה לאומית.

השיח הנוכחי מאשרר ומקבע אמות מידה, נורמות וערכים שנוסדו בעולם הישן, שבנוי למידותיו של הגבר הלבן. הלוחמות הגיבורות נכנסו בנעליהם של גברים, לבשו מדים, אחזו בנשק כמוהם ותפסו את מקומן בין השורות

אך האם יש מקום בארכיון דמויות המופת שלנו גם למי ששרדה אלימות מינית במלחמה ותספר על כך בפתיחות, בפגיעות ובאומץ? האם גם אישה שתספר כמה פחדה בשבי החמאס, על עצמה ועל ילדיה, ועל הפרקטיקות הקטנות שיצרה כדי לשמור עליהם ולשרוד, תזכה להיכנס להיסטוריה הישראלית כדמות מופת? האם אישה כמו רחל אדרי, שמצאה דרך אלטרנטיבית להפעלת כוח, להתמודד עם איום המחבלים, ו"אירחה" בביתה, במשך שעות ארוכות, מחבלי חמאס שאיימו לרצוח אותה ואת בעלה תוכל להפוך למנהיגה שראוי להקשיב לה או שתמצא את מקומה בכמה פוסטים שמציגים אותה כדמות סטריאוטיפית של סבתא מזרחית? ומה לגבי יפה אדר, שעל אף הפחד, הקפידה להצטלם על הקלנועית בדרכה לשבי בעזה בראש מורם ובחצי חיוך, אך במקום לזכות בכבוד הראוי לה, הוחשדה מיד בדמנטיות? נשים אלו ואחרות כמותן, שהפגינו מנהיגות נשית שונה מהנרטיב המוכר לא מתיישבות בתבנית המגדירה מיהו גיבור ישראלי, תבנית שנוצרה על ידי גברים ותפורה למידותיהם.

מעניין יהיה לראות מי מהנשים העוצמתיות שהכרנו בעת הזו תצליח להגיע גם להנהגת המדינה, לא רק להתראיין באולפן כמנהיגת מחאה חברתית כזו או אחרת, אלא ממש לשבת סביב שולחן מקבלי ההחלטות או בקבינט המצומצם, אם ממש נפליג בתקוות. ואם תגיע אישה לשולחן, האם היא תוכל להשמיע קול שונה מהקול הדומיננטי של חברי הקבינט, יוצאי הצבא, הגברים עטורי הדרגות, או שתיאלץ לאמן את עצמה לדבר בקול נמוך יותר ולהצטרף למקהלת הקול הדומיננטי האחיד?

בשלות למנהיגות נשית משמעה הרצון והיכולת לייצר סדר עדיפויות שונה לחלוטין ולערער על תפיסות והבניות חברתיות. השאלה החשובה תהיה עד כמה החברה הישראלית בשלה כעת

ההצהרה שהגיעה העת למנהיגות נשית, אם תתממש לכדי מעשים, יכולה להוביל לשני כיוונים. הראשון הוא הצבתה של אישה בת דמותם של מנהיגים שהיו שם לפניה, שתעשה "עוד מאותו דבר", כלומר, תאמץ את הקודים הגבריים ותפעל על-פי כללי המשחק המוכרים. הכיוון השני יוביל להצבתה של אישה שמביאה דרך חדשה לחשוב על הדברים, שיכולה לשאת מחשבה מורכבת, לפעול באופן אינטגרטיבי במגוון דרכי פעולה, לבנות אמון ולהביא לעולם אתיקה של דאגה, חמלה ושיתוף פעולה. אגב, הכיוון השני של מנהיגות נשית, לגמרי יכול להתממש גם על ידי מנהיג ממין זכר, שיפעל על-פי קודים וכללי משחק אחרים. הבשלות למנהיגות נשית חדשה משמעה הרצון והיכולת לקבל שינוי בסדרי העולם, לחשוב על העולם בצורה שונה, לייצר סדר עדיפויות שונה לחלוטין ולערער על תפיסות והבניות חברתיות שהכרנו. השאלה החשובה תהיה עד כמה החברה הישראלית בשלה למנהיגות נשית אמיתית, ולא כזו שהיא בעצם גברית במהותה אך נועלת נעלי עקב או לובשת חצאית.

הצעידה המתמשכת של החברה הישראלית באותו הכיוון מובילה שוב ושוב לניסיון העקר לפרק את בית האדון בכליו של האדון, אם להשתמש באמרתה המפורסמת של ההוגה והמשוררת הפמיניסטית אודרי לורד. ספק אם היא תביא לפירוק בית האדון ולבניית בית חדש, המושתת על יסודות שונים, או שתוביל לכך שנתבצר כולנו יחד, נשים וגברים, בביתו של האדון, שלא לומר, בממ"דו, אוחזים בבהלה את ידית הדלת, בהמתנה לגורל ידוע מראש.

לוחמות צה"ל
חיילות בשירות קרבי. המלחמה מבליטה אותן בהערכה, אך האם מיליטריזם הוא השאיפה? צילום מסך "כאן 11"
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ימית כלדיאן

    איזה קול חשוב השמעת פה!
    כל כך מסכימה כי השינוי המיוחל בהנהגה יגיע עם הצטרפותן של הנשים המוכשרות והאמיצות לשורות הפוליטיקאים בכנסת.
    ההנהגה תהיה חייבת להשתנות ואני רוצה להאמין ששמה שהיה הוא לא מה שיהיה, שכן הממשלה שלנו נראית כאויבת הנשים עם ההתנהלות שלה מאז עלייתה.
    אמן שההובלה של הנשים המופלאות הללו תתרחב ותמשיך להיות בתודעה גם מעבר לתקופת המלחמה.