סוף העולם פינת הבורקס של סלאח

הסרט סוף העולם שמאלה קיבל בימים אלה גרסת מחזמר, ורמי קמחי עומד על מאפייני הבורקס בסרט המקורי וגם במחזמר החדש. המסקנה: לא סוף העולם, אבל לא שמחה גדולה
רמי קמחי

עם חזרתה האיטית של פעילות התרבות עלה על הבמות בכל רחבי הארץ מחזמר חדש על פי סרטו הפופולרי של אבי נשר "סוף העולם שמאלה" (ישראל 2004). העתקת יצירה למדיום אחר היא אחת הדרכים הבדוקות לצרף אותה לקנון. ל"סלאח שבתי" (ישראל 1964) זה קרה פעמים מספר ובאופן שגורם לסרט להמשיך ולהדהד בתרבות הישראלית כבר שישים שנה, עכשיו זה קורה ל"סוף העולם שמאלה" לראשונה. אז מה בעצם הבעיה?

אבי נשר במאי חשוב ויש לו סרטים הראויים לקנוניזציה, למשל "פעם הייתי" (ישראל 2010), אבל זה לא המקרה של "סוף העולם שמאלה". מדובר בניאו בורקס. כלומר בסרט המשחזר את התבניות ומאפייני התיאור של סרטי הבורקס, תוך התאמתם למקום התרחשותו וזמן הפקתו. תבניתו של סרט הבורקס קשיחה. היא נמשכת מתיאוריית המודרניזציה – תיאוריה סוציולוגית ששימשה עורף אקדמי לאפלייתם של המזרחים בישראל של שנות החמישים והשישים. באופן התואם את יסודות התיאוריה ההיא, סרט הבורקס מבוסס על קונפליקט בין מזרחים המתוארים כפרה מודרניים, לבין אשכנזים המופיעים בסרט כאולטרה מודרניים.

מול הנחשלות של ההודים והמרוקאים מעמיד הסרט את המורה האשכנזי מתל אביב. הוא שולט באופן מושלם בתרבות העברית המודרנית ואין פלא שהוא ותל אביב, שאותה הוא מייצג, נראים לגיבורה כדרך האפשרית היחידה לגאולתה

סרטי הניאו בורקס בוראים מחדש את הדיכוטומיה הזאת. כך למשל ב"בלתי רשמיים" (ישראל 2018) בעוד המזרחים המופיעים בסרט כבורים שאינם יודעים כיצד עובד טלפון קווי פשוט וחסרים כלי רכב ומזגנים, האשכנזים – אף כי מדובר בחרדים, הקבוצה הפרה מודרנית ביותר בחברה הישראלית – נוסעים במכוניות מפוארות ומדברים ללא סוף על המזגנים שלהם. ב"סוף העולם שמאלה" התבנית עברה תמורה קלה. מאחר שפרה מודרניות מזוהה עם תרבויות של עולם שלישי שהיו נתונות לשלטון קולוניאליסטי, ואילו מודרניות מזוהה עם תרבות אירופית מערבית שהיא תרבותם של השליטים הקולוניאליסטים בעבר, האוקסימורון פרה מודרני-אולטרה מודרני ניתן להמרה באוקסימורון שווה ערך: נתין קולוניאלי–שליט קולוניאלי. הנתינים הקולוניאליים בעבר מייצגים פרה מודרניות, בעוד השליטים הקולוניאליים הם המודרניים.

חוקרים פוסט קולוניאליים מדברים על כך שבסיטואציה של שליטה קולוניאלית מתפתחת אצל הנתינים הקולוניאליים פרקטיקה של חיקוי שליטיהם, שגורמת להם להיראות נלעגים. ב"סוף העולם שמאלה" מופיעות שתי קבוצות של מזרחים, המגיעות ממדינות שהיו נתונות לשלטון קולוניאלי אירופי: הודים ומרוקאים. הסרט מציג את שתיהן דרך תופעת החיקוי הקולוניאלי, כקבוצות של נתינים קולוניאליים המבצעות חיקוי עילג לשליטיהן לשעבר, כלומר כקבוצות כפרה מודרניות ומגוחכות. ההודים השחומים, שעדיין מאמינים בכישוף ומדברים אנגלית במבטא כבד, נלעגים באמונתם כי הם התגלמות התרבות הבריטית. ואילו המרוקאים החמולתיים, הבטלנים והיהודים מאוד, מגוחכים בטענתם כי הם נציגי התרבות הצרפתית עלי אדמות.

אבל איפה האשכנזים כאולטרה-מודרניים בסיפור הזה? מול הנחשלות הקולוניאלית של ההודים והמרוקאים מעמיד הסרט את אסף (נתי רביץ), המורה האשכנזי מתל אביב. כמורה לספרות עברית הוא שולט באופן מושלם בתרבות העברית המודרנית, כלומר, הוא אולטרה מודרני. אין פלא איפוא שהוא ותל אביב, שאותה הוא מייצג, נראים לגיבורה כדרך האפשרית היחידה לגאולתה.

מה ראו מפיקי המחזמר להלביש צורה חדשה לנרטיב האנכרוניסטי והגזעני הזה? התשובה האוטומטית תהיה כמובן חישוב כלכלי, אבל לאור מהלכים שביצעו חברות מסחריות בזמן המאבק נגד הרפורמה המשפטית, אני נוטה לפקפק בכך שזאת הסיבה היחידה, או אפילו החשובה. מהלכים הפסדיים שביצעו באותה תקופה ראשי חברות מסחריות מתנגדי רפורמה – ראה המהלך של שטראוס – הוכיחו כי עבור בני האליטות האשכנזיות הנדסת התודעה חשובה מכסף. נראה, אם כך, כי האליטות עדיין לא נלאו ממהלכים שמטרתם לנכס לעצמן את האירופיות והמודרניות ולהדיר מהן את המזרחים, וזהו הרקע שעליו ניתן להבין את צירופו הנוכחי של הסרט לקנון הישראלי. לאור האירועים בארץ בחודשים האחרונים, זה אולי לא סוף העולם, אבל בהחלט גם לא סיבה לשמחה גדולה.

רמי קמחי הוא פרופסור לתקשורת. ספרו Israeli Bourekas Films: their Origins and Legacy פורסם לאחרונה בהוצאת Indiana University Press

בורקס סמי תל אביב
מסעדת בורקס סמי ובניו ברחוב איבן גבירול בתל אביב, 1979. צילום: משה מילנר, לע"מ
בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.