• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בתחתית הסולם: בריאות הנשים בעזה

בתוך המצוקה הקשה של כלל האזרחים, נשים בעזה ממשיכות לקבל מחזור, להיכנס להיריון וללדת. בעיתונות בערבית מתארים את המציאות הייחודית לנשים באסון ההומניטרי שלא מסוקר בתקשורת הישראלית
נטע איפרגן

גם בעת מלחמה נמשכים חלק מאירועי החיים: חתונות ולידות, מצבים בריאותיים קודמים עדיין מצריכים אותו טיפול (אם לא החריפו), ילדים עדיין גדלים ואנשים עדיין מתים מסיבות שאינן קשורות ישירות למלחמה. כל זה נכון עבור אזרחי ישראל, ונכון באופן אחר עבור תושבי רצועת עזה. האוכלוסייה בעזה מורעבת, מופצצת ומבודדת מן העולם. כמו בכל מקום, מעט יותר ממחצית מהאוכלוסייה היא נשים: בעזה חיות כמיליון נשים ונערות, שהצרכים הבריאותיים וההיגייניים שלהן אינם נענים. מתוך אותן נשים, ישנן כ־690 אלף נשים ונערות בגיל הווסת, וכ־5,500 נשים הרות שצפויות ללדת עד סוף החודש. בכל יום מתרחשות כ־180 לידות. רוב הילדים, וכך גם אימהותיהם, סובלים מתת־תזונה, המונעת מחלק מהנשים להיניק את ילדיהן.

תמונות קשות מעזה אינן מפסיקות לזרום. לאחרונה תפס את תשומת הלב סרטון של אם הנושאת את תינוקה ומנסה להאכיל אותו בחתיכות תמרים משום שגופה אינו מסוגל לייצר חלב, וכמובן אי אפשר לקנות תחליף. שני מאמרים שהתפרסמו לאחרונה עוסקים בסוגיות בריאות הציבור, היגיינה וטיפול רפואי בקרב נשים בעזה מאז תחילת המלחמה. המאמר הראשון, שכתבה העיתונאית הפלסטינית אסראא' אל־אעראג', פורסם במגזין האינטרנט הלבנוני דרג', ועוסק בהתמודדות של נשים עם מחסור במוצרי היגיינה למחזור החודשי ועם היעדר טיפול רפואי הולם. המאמר השני מאת רחמה חוסין פורסם בעיתון חיבר ומביא את סיפורה של אישה הרה בעזה בזמן המלחמה. בסקירה זו יובאו עיקרי שני המאמרים.

אל־אעראג' מתארת את המחסור שנוצר ברצועת עזה לאחר יותר מארבעה חודשי מלחמה במוצרי היגיינה לווסת וכן במשככי כאבים ובציוד רפואי אחר. לדבריה, הבעיה אינה מדוברת משום שהיא בעיה של נשים. סובלות במיוחד הנשים הרבות שפונו מבתיהן, ועבורן הקושי להכניס סיוע לרצועה הופך את הבעיה לאקוטית. ברשתות החברתיות ניתן למצוא פוסטים של נשים מעזה שעוסקים בהיעדר תחבושות היגייניות – לא מדובר במותרות, אלא במצרך בסיסי. חלק מהנשים משתמשות בתרופות שמעכבות את הווסת שיש להן תופעות לוואי קשות כמו כאבים בחזה, נפיחות בגוף ולעיתים התעלפויות. כל האפשרויות שעומדות בפניהן, הכותבת מסכמת, גרועות.

 אם מאכילה את בנה בתמרים, מכיוון שגופה המיובש אינו מייצר חלב

גם מצבן של נשים בהיריון בכי רע. מרים, בת 32, סיפרה לעיתון חיבר שביום השישי של המלחמה התעוררה בבוקר למשמע קול נפץ גדול של חלונות ביתה. עד אז התעקשה להישאר בדירתה, אף שמרבית שכניה עזבו את בית לאהיא בצפון רצועת עזה כבר ביום הראשון למלחמה. היא לא עזבה כי חששה למצבה הבריאותי בהיותה בחודש השישי להריונה. לאחר חמישה ימים מבעיתים, לקחה מרים את בנה (8) ואת בתה (6) ועברה איתם לשכונה מרוחקת יותר בבית לאהיא, ולאחר מכן אל מחוץ לעיר. בעלה נשאר כמתנדב בתור אח בבית החולים האינדונזי, עבודה של 24 שעות ביממה ללא שכר. כשמרים עזבה למקלט בח'אן יונס, לא היה באפשרותה אפילו להודיע לבעלה, שכן לא הייתה תקשורת פעילה. עוד לפני המלחמה סבלה מרים מהיריון קשה, שנחשב להיריון בסיכון, ונזקקה לטיפול רפואי. לאחר פרוץ המלחמה לא היו לה אפילו בגדים או שמיכות, שלא לדבר על נגישות לרופאים. היא סבלה מכאבים ומדימומים, ומייד כשהדבר התאפשר חזרה לבית דודתה בעיר עזה. גם שם המשיכו ההפצצות, והיא נאלצה להאכיל את ילדיה בלחם עבש עקב המחסור והרעב.

התנאים הקשים גורמים זיהומים פטרייתיים ואלרגיות בעור לנשים ולנערות. חלקן מנסות להשיג בדרכים לא דרכים כדורים שיעכבו את הגעת הווסת, לעיתים במחיר נזקים אחרים לבריאות

בתחילת נובמבר גברו ההפצצות באזור, וכשמרים ראתה גופות ברחוב שאיש לא מגיע לטפל בהן, החליטה להציל את ילדיה ולברוח בחזרה לדרום. היא שילמה מחיר מופקע כדי לשכור מכונית שתיקח אותה למחסום של צה"ל, שדרכו מותר היה לעבור רק באופן רגלי, מה שהיה קשה בשבילה בהיותה בהיריון מתקדם. מרים מתארת את הצפיפות הנוראה ששררה במחסום, "עד כדי כך שאימהות רבות איבדו את ילדיהן בהמון". לאחר שעתיים הם הצליחו לעבור את המחסום. בדבריה של מרים לעיתון, היא ציינה: "הכי פחדתי ממנו למות ולהשאיר את הילדים שלי לבד".

בריאות האישה בעדיפות אחרונה

ארגון הבריאות העולמי מזהיר מפני השלכות שליליות של המלחמה על נשים, בעיקר לנוכח העובדה שקרבות מתרחשים גם בבתי חולים, מה שמותיר רבים ללא גישה לטיפול רפואי. מאז תחילת המלחמה, נפגעו נשים וילדים רבים בהפצצות חיל האוויר הישראלי בעזה, ורבים לא קיבלו טיפול רפואי הולם. סוגיית בריאות האישה נדחקת עוד יותר לתחתית סדר העדיפויות. "יש נשים שרצו לא לקבל מחזור במהלך המלחמה כדי להימנע ממבוכה", תיארה זאהיה פרחאת (בת 33) מעזה לעיתון דרג' את סבלן של נשות עזה, שבעת המחזור החודשי זקוקות לגישה מתמדת לשירותים, גישה הנמנעת מנשים רבות עקב צפיפות שבה הן חיות. היעדר גישה לשירותים עשוי לעכב החלפת תחבושות היגייניות בתדירות מספקת, מה שעלול להגביר את שכיחות הזיהומים. עצם השגת התחבושות ההיגייניות בעת המלחמה אינה דבר מובן מאליו: מחירן הכפיל את עצמו ויותר. נוסף על כך, במקומות מסוימים סוגי התחבושות שמוצעים בשוק דלים וגרועים, חלקם עד כדי אי־שמישות. לנוכח זאת, נשים מנסות להשתמש כמה שפחות בתחבושות ההיגייניות, מה שמשפיע לרעה על מצבן הבריאותי וגם הנפשי.

היא חיג'אזי, רופאת נשים שהתראיינה לדרג', מעידה כי התנאים הקשים גורמים זיהומים פטרייתיים ואלרגיות בעור לנשים ולנערות. חלקן מנסות להשיג בדרכים לא דרכים כדורים שיעכבו את הגעת הווסת, לעיתים במחיר נזקים אחרים לבריאות. נשים הסובלות ממצבים גניקולוגיים פתולוגיים אינן מקבלות כמעט מענה בבתי החולים, שקרסו לחלוטין. נשים שזוכות ללדת בבית חולים נחשבות לבנות־מזל.

בדו"ח שפרסם ארגון Human Rights Watch המובא במאמרה של אל־אעראג', נכתב כי "גישה למים נקיים ולמתקני תברואה חיונית לנשים ולנערות כדי לשמור על היגיינה בעת הווסת. אי־מתן מענה לצרכים אלה עלול להוביל לזיהומים חמורים. נשים ונערות במקלטים ובמחנות הפליטים מתמודדות עם קושי מיוחד בגישה לאספקת מים, וחוסר מודעות לבריאות האישה, במיוחד בקרב גברים ונערים, עלול להחמיר את הקשיים העומדים בפניהן".

במחנה הפליטים שאליו הגיעה מרים, הייתה בעיה של ממש בנגישות לשירותים. כדי להשתמש בהם, העידה, היה צריך להמתין בתור ארוך מאוד. לעיתים הייתה אפשרות לנשים בהיריון או במצבים מיוחדים לבקש להשתמש בשירותים נוספים, שהיו שייכים לעובדי המחנה, אך הדבר היה תלוי בטוב ליבו של הפקיד באותה עת. חלק מהנשים החליטו להקים שירותים מאולתרים משלהן לצד האוהל, כדי שלא יצטרכו בכל פעם ללכת רחוק ולהמתין. ב־28 בדצמבר נאלצה מרים לעזוב את המקום שבו שהתה עקב התגברות ההפצצות, ויצאה עם ילדיה ללא בעלה לאזור רפיח כדי שתוכל להגיע מהר יותר לבית חולים השדה האמירותי, אם תצטרך ללדת.

בתי חולים ליולדות מותקפים שוב ושוב, ומסכנים את חיי הנשים היולדות וחיי הצוותים הרפואיים. הסיכוי של נשים ללדת בבתי חולים הוא בפועל קטן מאוד, ולכן הן יולדות באוהלים, במכוניות ובבתים

בשל המחסור בכוח אדם בבתי החולים במרכז ובצפון, כלים לביצוע ניתוחים קיסריים כמעט אינם זמינים. הרופא מוראד עאבד מעיד ששיבוש שירותי המעקב במהלך ההיריון, חוסר יכולתן של נשים לתקשר עם הרופאים שעוקבים אחר ההריונות שלהן והיעדר רוב התרופות שנשים זקוקות להן מחמירים את המצב. לדבריו, גם אם נשים מצליחות להגיע למרכז בריאות או לבית חולים, הן מתקבלות רק כשהתנאים מאפשרים זאת. העיתונאית ופאא' אל־עארורי, שראיינה עשרות נשים הרות בעזה מתחילת המלחמה, העידה לעיתון חיבר כי נשים רבות עזבו את בתיהן במזג אוויר חם, וכעת אין ברשותן בגדים חמים להן ולילדיהן. אין בנמצא בגדי חורף לקנייה, ואם כן הם במחירים גבוהים מאוד. מאז תחילת המלחמה, בתי חולים ליולדות מותקפים שוב ושוב, ומסכנים את חיי הנשים במחלקות יולדות וחיי הצוותים הרפואיים. הסיכוי של נשים ללדת בבתי חולים הוא בפועל קטן מאוד, ולכן הן יולדות באוהלים, במכוניות ובבתים, תוך סכנה להן ולילדיהן. אחת הנשים שרואיינו איבדה את תינוקה שילדה בשירותים של אחד ממחנות הפליטים לאחר שלא נמצא מקום בשבילה בבית החולים ברפיח.

בבוקר 15 בינואר ירדו למרים המים. מכיוון שידעה שבתי החולים עמוסים, היא המתינה כ־10 שעות עד שלא יכלה לשאת יותר את הצירים, ורק אז נסעה לבית החולים במכונית של עובד אונר"א. בבית החולים היא נאלצה לחכות, ולא הייתה מיטה פנויה בשבילה. לאחר כאבים קשים ומעט מאוד טיפול, היא ילדה בשלום בת בריאה בשם רזאן, לידה שהיא הגדירה כ"נס". על פי אמאל עוודאללה, מנכ"לית האגודה הפלסטינית להגנת המשפחה, גם נשים שהתמזל מזלן ללדת בבטחה נותרות חשופות לסכנות לאחר הלידה, וכך גם תינוקותיהן. הן עלולות להידבק בזיהומים חמורים, מכיוון שאין להן ברירה אלא להישאר במחסה צפוף, ללא טיפול לאחר הלידה וללא אפשרות למעקב אחריהן ואחר התינוק. המחסור במים ובמזון מונע מחלק מהנשים לייצר חלב עבור תינוקותיהן, ואפילו השגת בגדים וחיתולים היא משימה קשה.

רופאים חוששים מהסיבוכים הבריאותיים שצפויים לנשים הסובלות מאיבוד דם וממחסור בוויטמינים, ומציינים כי בשלושת חודשי המלחמה הראשונים עלה שיעור ההפלות ב־300%. המחסור במזון פוגע כמובן בכולם, אך קריטי במיוחד לנשים הרות. לפי דוח יוניסף, נראה כי המגוון התזונתי של נשים הרות, נשים מיניקות ותינוקות נמוך מאז החודש הראשון למלחמה. מרים מציינת שרוב מזונה הוא שימורים ומוצרים מיובשים, מה שמקשה עליה להיניק. היא והאימהות הטריות האחרות הצליחו למצוא פורמולה מסוג אחד, שלא ברור מה מרכיביה התזונתיים, שזמינה בשוק ואצל רוכלי רחוב במחיר סביר. חיתולים התקשתה להשיג. מרים מעידה שמרכזי אונר"א סיפקו את המוצרים האלה בתחילת המלחמה, אולם כעת אינם מספקים אותם כלל.

מרים, האם הטרייה, חווה מתח, חרדה ותחושת חוסר אונים כלפי ילדיה. למרות זאת, היא מנסה ככל יכולתה לדאוג להם ולספק את צורכיהם. היא הודתה שלעיתים היא מייחלת שלא הייתה יולדת ילדים שיחיו בתנאים הקשים הללו, אך היא מנסה ככל יכולתה להישאר כמה שיותר קרובה אליהם, "כדי שאם יקרה משהו, כולנו נלך יחד והם לא יצטרכו להמשיך להתמודד עם החיים לבד".

 

נטע איפרגן כותבת בפרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית.

אישה מאכילה תינוק בעזה 2010
אישה מאכילה תינוק ברצועת עזה, 2010. צילום: World Bank Photo Collection, CC BY-NC-ND 2.0
כנראה שיעניין אותך גם: