• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

התנגדות אל מול ההצפה של הזוועה

האם ההצפה של תצלומי ההלם ברשתות החברתיות מאז שבעה באוקטובר מסכלת את האפשרות להמשיג את האסון? איך דווקא הישירות הפוצעת שלהם מזמנת תמרון פוליטי? על מנגנוני הייצור של הדימוי החזותי ועל האפקט של התפרקותם • 20 שנה ל"חזות מזרחית/שפת אם" – פרויקט מיוחד
סיון רג'ואן שטאנג

חוקרת מיניות מגדר וגזע בתרבות חזותית, מרצה בשנקר ובמכללת ספיר

2004. חזות מזרחית. "מה משמעות לשיבה אל הערבית בשפה ובמוזיקה בזמן שבו משכללת תרבות היד החזקה את תהליכי הטיהור והשיטור הקשים ביותר כלפי פלסטינים שלא עזבו מעולם את שפתם? עד כמה אפשרית היא האפשרות של המזרחי לחזור אל הערבית, בבחינת שיבה סמלית אל ההיסטוריה, שעה שהערבי אינו יכול לחזור אל ביתו, כלומר, אינו יכול לסבול את ההווה שלו?" (יגאל נזרי, חזות מזרחית: הווה הנע בסבך עברו הערבי, עמ׳ 15).

מנגנוני ייצור

2017. תרבות חזותית בישראל. בפתח דבר של אסופת המאמרים בעריכתנו, כתבנו נועה חזן ואנכי: "מאז כינונה של מדינת ישראל הייתה משימת ההמצאה, הייצור וההפצה של התרבות החזותית הציונית החדשה בתחום האחריות והפיקוח של המדינה ומוסדות ההסברה שלה (…) שתיפקדו כערוצים הבלעדיים (…) לאישור סמכותה הפוליטית והצדקתה המוסרית". הוספנו כי אף שבשנת 2017 התרופפה שליטת המדינה בתרבות החזותית, וזאת נוכח התפשטות טכנולוגיה דיגיטלית, מאמרי הספר מתמקדים בעיקר בבחינת מנגנונים חזותיים מדינתיים מסורתיים. (תרבות חזותית בישראל, 2017, עמ' 8-10).

מאי 2024. עשרים שנה לאחר חזות מזרחית, שבע שנים לאחר תרבות חזותית בישראל, דומה שהטכנולוגיות והפלטפורמות הדיגיטליות החדשות מוטטו את הריכוזיות התקשורתית שנשלטה על ידי המדינה, מלמעלה למטה, וקידמו את פוטנציאל הדמוקרטיזציה של התרבות החזותית. מספרי המשתמשים.ות ברשת האינטרנט בישראל זינקו מ-22.7% לכ-90%. הצפה של אפליקציות ופלטפורמות דיגיטליות, שהמסרים החזותיים בהן כבר אינם מונחתים על הציבור דרך מנגנוני התיווך של השלטון, אלא מגיעים מכיוונים שונים, סותרים, חוצי גבולות, יבשות, זמנים ומרחבים.

השערורייה של הזוועה

אוקטובר 2023. פייסבוק, אינסטגרם, טלגרם, וואטסאפ, טיק טוק. בן רגע, הרקיע שיעור הלחיצות על מקשי מצלמות הטלפונים החכמים. הפשעים המחרידים שבוצעו ב-7.10 תווכו לכולנו באמצעות נהר של צילומי הלם, כפי שכינה אותם רולאן בארת, אשר החל לפרוץ מכל פתח אפשרי במרחב החזותי הדיגיטלי. נראה כי זמינותם של מצלמות הטלפונים הסלולריים, קרבתם המתמדת לגוף וליד (של כולם – חיילים, אזרחים) יצרה אפקט מועצם של התפיסה הפופולרית שלפיה "תמונה אחת שווה אלף מילים", כאמת שאין בלתה. הפער בין התצלום למושאו כמו בוטל, והפעם באופן סופי.

תרבות חזותית בישראל
תרבות חזותית בישראל,
סיון רג'ואן שטאנג, נועה חזן (עורכות), 2017, הקיבוץ המאוחד

האפקט הפוליטי של מסת הסרטונים, הצפת המרחב הציבורי בהם, ותמונות ההלם הרבות, היה איחודו של הציבור הישראלי תחת רגשות הזעם, הפלצות, האימה והבעתה, שנותבו ומותגו במהרה על ידי השלטון תחת המסמן "יחד ננצח". מכאן הוסרו החסמים והוכשרה הדרך לתרגום הסיסמה לכדי פתרון צבאי בדמות התקפה חסרת תקדים על רצועת עזה, מלווה בהצהרות "מים ומזון לא ייכנסו לעזה", "נכבה שנייה" ועוד.

איפה אני נמצאת

אוקטובר-מאי 2024. אני מנסה לסתום את כל הערוצים שמציפים אותי בגרפיקה של זוועה. כל יום חושבת על המספרים. חטופות וחטופים, חיילים צעירים, עשרות האלפים שנמחצו, נקברו תחת הריסות, אלפי ילדים וילדות. כאן אני נתקעת, נחנקת. לא מצליחה להמשיך לכתוב. זה המצב שבו אני נמצאת רוב החודשים האלה. האלגוריתם של פייסבוק קלט אותי. אני נכנסת לפיד, מתחילה לגלול – פרסומות של בתי מלון, מטה החטופים, מבצע "גשם, בונים את ישראל", אליס מונרו נפטרה, תמונה של אישה פלסטינית ובידיה חבילה קטנה בתכריכים לבנים – ואני סוגרת את החלון.

מאי 2024. השיתוק והאלם המתמשך שאני מצויה בהם נמשכים עד לרגע שבו קצב הצלילים של אחד הצ'אטים בוואטסאפ מתחיל להגביר הילוך. נועה חזן ושירלי בכר הקפיצו את הצ'ט הקבוצתי לראש הרשימה; במייל התחילו להתעבות שרשורים עם הכותבות הנוספות, כולן חלקו מחשבות ותחושות. עשרים שנה לחזות מזרחית – מה ואיך לכתוב, בעת הזאת.

ינואר 2024. במסגרת התביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין לצדק בהאג, אמר התובע פרופ' מקס דה פלסי (Prof. Max du Plessis):

"בנאומים לבית משפט זה היום, דרום אפריקה בחרה להימנע מהצגת סרטונים ותמונות גרפיים. היא החליטה שלא להפוך את בית המשפט הזה לתיאטרון של חזיונות (spectacles). דרום אפריקה מכירה, כמו גם כבוד בית המשפט, את הפיתוי של שני הצדדים בסכסוך להציג תמונות כדי לזעזע. אך הבקשה של דרום אפריקה לבית משפט זה היום בנויה על יסוד של זכויות משפטיות ברורות, ולא על תמונות". (דקה 1:37)

התובע, חשבתי, כמו קרא את חיבורו של רולאן בארת "צילומי הלם" שפורסם ב-Les Lettres nouvelles באמצע שנות החמישים. בארת מצביע על האפקט הפוליטי של צילומי ההלם: הקריאות המושלמת שלהם, העמידות האופטית, היקבעות המבט אל המשטחים של החיזיון, וההיטהרות הריגושית שהם מזמנים, מובילים "אל השערורייה של הזוועה, לא אל הזוועה עצמה. איננו יכולים עוד להמציא את אופן התגובה שלנו לאותו מזון סינתטי", כתב בארת, "שכבר עוכל בשלמותו על ידי יוצריו".

לפי בארת, כמו גם לפי התובע הדרום אפריקאי, תצלומי ההלם מסכלים את האפשרות להמשיג את האסון ולהתמודד איתו בצורה מושכלת. הישירות שלהם מגישה לנו על מגש של כסף את האמת, בכבודה ובעצמה. כך, האפקט הרגשי המועצם שהם מזמנים נתון לתמרון פוליטי. אם היו שאלות שראוי לשאול (מה הרקע לשבעה באוקטובר? כיצד נכון להגיב לזוועות?) צילומי ההלם הוסבו בצורה אגרסיבית כדי לסתום עליהם את הגולל.

  1. למשוך חוטים ממארג ההיסטוריה: פמיניזם מזרחי והתנגדות

דבריו של ניזרי, שלעיל, מתקשרים ישירות אל המסורת הפוליטית של הפמיניזם המזרחי, אשר מזה עשורים מציע דרכים להתמודד עם ההוויה האלימה שבה אנו חיות.

"ב-1989", כתבה אלה שוחט, "ערכנו את המפגש הראשון שנועד במיוחד לספרדים/מזרחים ופלסטינים, ושהתקיים במקום טעון בסמליות: טולדו שבספרד". מפגש טולדו ערער "על דוקטרינת 'אין דיאלוג עם האויב' (הצבעה רשמית בכנסת: 6 באוגוסט 1986), וסתר את הסטריאוטיפ המזרחי, שקודם בהרחבה על ידי שלום עכשיו, של פאנטים 'שונאי ערבים' המציבים מכשול לשלום". בנאומה במפגש טולדו, לחלום את העתיד, תקוה לוי ז"ל ניבאה את הבאות: "אני טוענת שהאינתיפאדה התחילה תהליך בלתי הפיך, שיוביל בסופו של דבר למדינה פלסטינית. אני רוצה גם לטעון, שהשלבים שמניתי הנם שלבים הכרחיים. הדינמיקה הזאת הכרחית, כיוון שכל אפשרות אחרת תוביל לאסון". ויקי שירן ז"ל, קראה לפעולה, "בעקבות האינתיפאדה שפרצה באוקטובר 2000, התברר שגם הפמיניזם בישראל – כמניפסט שחרור, כהגות וכפעולה – אינו יכול להתעלם עוד מהדיכוי של הערבים הפלשתינאים בישראל ובשטחים. התברר, אם כן, שכל מחשבה פמיניסטית שניתן לברוא חברה חדשה בד בבד עם שליטה בעם אחר היא נואלת ונידונה לכישלון חרוץ". (לפענח את הכוח, לברוא עולם חדש, פנים: תרבות חברה וחינוך, גיליון מס' 2, 2002).

 

ד"ר סיון רג'ואן שטאנג, חוקרת אמנות עכשווית ותרבות חזותית, עמיתת מחקר במכון הדסה ברנדייס, ומרצה במכללות שנקר וספיר. ערכה עם ד"ר נועה חזן את האסופה "תרבות חזותית בישראל” (הקיבוץ המאוחד,2017, עברית). מפרסמת מאמרים בכתבי עת בינלאומיים. בימים אלה כותבת מונוגרפיה בנושא אמנות פמיניסטית מזרחית

אלה שוחט ותקוה לוי
אלה שוחט ותקוה לוי בכנס הפמיניסטי המזרחי הראשון, 1996. נדלה מאתר "המזרחיון"
כנראה שיעניין אותך גם: