בתקשורת הישראלית מכנים את מחנה הפליטים ג'נין "קן צרעות", אבל לא מתעכבים על נסיבות הקמתו ב-1953: מתן מענה זמני לפליטי הנכבה מחיפא ומצפון פלסטין שגורשו או נאלצו לעזוב בימי הקמת מדינת ישראל
בספרו "הצנעאנים" מייצר מנשה ענזי היסטוריה חברתית מדויקת שיש בה עומק סוציולוגי ואנתרופולוגי, ובונה עבורנו, פיסה אחר פיסה, את הפאזל של הזהות היהודית הצנעאנית ואופני היווצרותה
הביקורת על התערוכה במכון הערבי בפריז מדגימה כיצד שוב נכפה אלם היסטורי, עכשווי ועתידי על מזרחים בישראל. הדיון שהתפתח מעלה תהיה לגבי האופנים שבהם, אם בכלל, השתנו התנאים לדיאלוג מזרחי-פלסטיני מאז הכישלון של המפגש ההיסטורי בטולדו בשנת 1989
כשם שדחינו את התפקיד ההיסטורי של "קורבנות הערבים" שהועידה לנו הציונות, כך אנו מסרבים להתיישר לפי קווי המתאר של "קורבנות הציונות" • קול מזרחי עצמאי בתגובה למסמך האינטלקטואלים הערבים על יהודי ערב, בעקבות התערוכה המוצגת בימים אלה במכון העולם הערבי בפריז
ספרו של יובל עברי "השיבה לאנדלוס – מחלוקות על תרבות וזהות יהודית-ספרדית בין ערביות לעבריות" מציע קריאה חדשה בגינאלוגיה של הספרדיות דרך קולם של אינטלקטואלים יהודים במפנה המאה העשרים. הנה חלקה הראשון של ההקדמה מתוך הספר
אם אושוויץ התרחש ב"פלנטה אחרת", מה ניתן לומר עליו בהתייחס לחיינו? דווקא כאן עולה מעמדו של העד כמי שיכול לגלם בעדותו ובגופו את הקו בין ההיסטוריון לבין הסופר, בין חברת הזוכרים לאירוע מעורר האימה
הפופולריות העצומה של ספריו מעידה על העניין הרב של הציבור בהיסטוריה. אנשים מעוניינים להבין את הסיפור הגדול, כזה שיעשה סדר בכרונולוגיה ויסביר איך הגענו לאן שהגענו. ומה רע בכך בעצם?
מדינת ישראל פועלת בצורה אקטיבית ומשוכללת בכדי לעצב תפיסות עולם דרך צנזורה, מחיקה, שכתוב והטיה של חומרים היסטוריים. עלינו להמשיך להתחקות אחר החומרים הגנוזים בארכיונים ולהיאבק למען חשיפתם לעין הציבור
אנשי ממסד רבים בשנות החמישים פירשו את התנהגותם של העולים ההודים כפסיבית. אך למעשה הם מחו בדרכם הלא אלימה, כתבו לגורמים ממשלתיים ובינלאומיים והפעילו תקשורת מקומית ועולמית. כעת צאצאיהם כותבים על המחאה שהובילה לחזרתם של "בני ישראל" להודו
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
