ספרו של יובל עברי "השיבה לאנדלוס – מחלוקות על תרבות וזהות יהודית-ספרדית בין ערביות לעבריות" מציע קריאה חדשה בגינאלוגיה של הספרדיות דרך קולם של אינטלקטואלים יהודים במפנה המאה העשרים. הנה חלקה הראשון של ההקדמה מתוך הספר
אם אושוויץ התרחש ב"פלנטה אחרת", מה ניתן לומר עליו בהתייחס לחיינו? דווקא כאן עולה מעמדו של העד כמי שיכול לגלם בעדותו ובגופו את הקו בין ההיסטוריון לבין הסופר, בין חברת הזוכרים לאירוע מעורר האימה
הפופולריות העצומה של ספריו מעידה על העניין הרב של הציבור בהיסטוריה. אנשים מעוניינים להבין את הסיפור הגדול, כזה שיעשה סדר בכרונולוגיה ויסביר איך הגענו לאן שהגענו. ומה רע בכך בעצם?
מדינת ישראל פועלת בצורה אקטיבית ומשוכללת בכדי לעצב תפיסות עולם דרך צנזורה, מחיקה, שכתוב והטיה של חומרים היסטוריים. עלינו להמשיך להתחקות אחר החומרים הגנוזים בארכיונים ולהיאבק למען חשיפתם לעין הציבור
אנשי ממסד רבים בשנות החמישים פירשו את התנהגותם של העולים ההודים כפסיבית. אך למעשה הם מחו בדרכם הלא אלימה, כתבו לגורמים ממשלתיים ובינלאומיים והפעילו תקשורת מקומית ועולמית. כעת צאצאיהם כותבים על המחאה שהובילה לחזרתם של "בני ישראל" להודו
היסטוריה שבעל-פה מקשיבה לקולותיהם של נשים וגברים, אנשים רגילים, ומאפשרת לחוויות שלהם, למחשבותיהם, לאכזבותיהם, להיות חלק מהזיכרון החברתי הרחב. זהו קטע מתוך פרויקט מחקר יחיד מסוגו על דימונה, שיוצג השבוע לראשונה
