חלק משמעותי בפגיעה המקיפה בנשים מאז הוטל הסגר הראשון בישראל כרוך בהתעלמות מחשיבותו של הידע הפמיניסטי על הכלכלה שנותר בשוליים ולא צובר נוכחות מספקת בשיחים הציבוריים כמו גם בדיוני האוצר ובנק ישראל על עיצוב המדיניות
מוסדות הרווחה קרסו, תקציבים הוקפאו, ניהול משבר הקורונה הופקד בידי גברים, ובינתיים נשים נרצחות, מעגלי האלימות והעוני הולכים ומתרחבים וסיפורי מי-טו נחשפים מכל עבר. לרגל יום האשה ומשבר פוליטי מתמשך, שוחחנו עם ארבע פעילות חברתיות על על הצלחות קטנות וגדולות, על ההתעוררות של הציבור ועל תקווה לימים אחרים
העידוד להתחסן צועד בימים אלה על קיבת ההמונים. העיריות מחלקות צ'ולנט, פיצה או כנאפה ופותחות מתחמי ריקודים והזרקות, בעוד המתח בין המתחסנים למסרבים להתחסן עולה בהתמדה. שוחחנו עם סוציולוגית, פילוסוף, רופא אפידמיולוג ומומחה למשפט וזכויות אדם
מהתחקיר המדובר של "עובדה" על התפטרות צמרת האוצר בחודשים האחרונים ניתן היה ללמוד כיצד נערי האוצר שומרים לחבריהם על הכסף. על הכורעים תחת הנטל הכלכלי שמשיתים עלינו משרתי האליטות לדורותיהם לא עושים תחקירים. גג – כתבה על מקררים ריקים
לא מספיק שנצעק הכי חזק "רק לא ביבי". צריך לדבר קודם כל על בריאות, פרנסה ותקווה – על הבעיות האמיתיות שמעסיקות את מי שחיים כאן: במרכז ובפריפריות, יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים. לתרגם את הרוב המתוסכל לרוב פוליטי שמעוניין להחליף את נתניהו, וחשוב מכך – את המדיניות שהוא מוביל
הפופוליזם הוא במידה רבה פרוצדורה של קבלת החלטות ומשילות – ההמון יחליט, ההמון ישלוט, ואל לפקידים ולשופטים להפריע לו. מול ההבטחה הקורצת הזו מה יכול להציע המחנה הפרוגרסיבי במישור הפרוצדורלי? יריב מוהר מציע לשמאל לשקול יציאה מהמלכוד שבין פופוליזם לאליטיזם בעזרת עקרונות של הוגנות רולסיאנית