מערכת המשפט בישראל לא מזדרזת להכיר במזרחים כקטגוריה משפטית, ולא פעם עוולות קולקטיביות למזרחים מובנות בזירה המשפטית כמקרים פרטיים ונטולי הקשר. כנס ראשון מסוגו שהתקיים החודש בהרווארד הפגיש חוקרים וכותבים מזירות שונות תחת המטריה הרעיונית של המזרחיות
לאה צמל של היום לא שונה מלאה צמל של שנות התשעים, העיניים הירוקות שלה עדיין קולטות פרטים שלמדנו לא לראות והיא עדיין מאמינה בסתר לבה שהשיטה יכולה לזכות את עצמה. אבל ההצלחה של הסרט התיעודי עליה מעוררת תקווה קטנה שבכל זאת משהו השתנה. זכרונותיה של מתמחה לשעבר
תביעתה של רקפת רוסק-עמינח להימנע ממתן עדות במשפט "באים לבנקאים" נועדה לשמר את השליטה של אליטת ההון בגבולות הדיבור ובמעמדם של אזרחים. מחר (א') היא תמצא את עצמה מול יריב שקול, המבקש לשים גבול לברבריות של החוק
במרווח של שבוע החליטו שופטים בישראל לאשר התנחלות על אדמות פלסטיניות ואת הריסת חאן אל-אחמר. האם זהו קו פרשת המים שלאחריו אין יותר טעם שפלסטינים יכתתו רגליים ל"היכל הצדק"?
עוד יומיים יינתן גזר הדין במשפטה של המשוררת דארין טאטור, שהורשעה ב"הסתה לאלימות" במשפט שכולו מופת של כשל לשוני. יואב חיפאווי חזר לפסק הדין ולאולם הדיונים בנצרת כדי לנסות להבין מה בעצם קרה פה
כל מי שמבינים שלא ניתן לכונן מדינה דמוקרטית-ליברלית ראויה בלא מאבק חסר פשרות כנגד מעשי אונס, חשו השבוע צביטה כפולה בלב: האנס משה קצב שוחרר לביתו, הקורבן יונתן היילו לא זכה לחנינה מידי הנשיא. אך האם אנחנו צריכים לדבר על שני המקרים בנשימה אחת?
הייתי ממש רגוע, ישבתי רגל על רגל והייתי בטוח שאחרי שאתרגם לשוטר את הסטטוס הוא יגיד לי ״לך לשלום וכל הכבוד״. את השתלשלות הדברים המפחידה אחר כך, אנס אבודעבס ממש לא צפה. ראיון
ברחובות של נוה שאנן מתרחשים תדיר אחד מהפשעים החמורים נגד האנושות, וזה לא סוד גדול. אז לפני שמדברים על הצעת החוק המצוינת להפללת צרכני המין, אולי כדאי לשאול מדוע בעצם אין אכיפה של החוק הקיים נגד סרסרות • יום הכיפורים תשע״ז
מינויין הטרי של שופטות יוצאות אתיופיה מדגים את התעוררותו של שיח ביורוקרטי חדש המבטא לכאורה שינוי, אלא שלמעשה זו אותה הגברת בשינוי אדרת. הביורוקרטיה משמרת את יחסיה עם שכבה דקה של אתיופים המשרתים בה, אך חותרת למיצוב מחדש כתגובה לגל הביקורת הנחוש של צעירים יוצאי אתיופיה
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
