מאז שהכריז שהוא מתמודד על ראשות מרצ, מרגיש אבי בוסקילה מותקף מכל הכיוונים. בראיון נרחב הוא סוגר חשבון עם המבקרים, אומר איך לא יקרא לעולם לאלאור אזריה, וקובע שמרצ איבדה את אמון הציבור
חורבנה הזוחל של הדמוקרטיה בישראל כרוך בהכפפתה ליהדות הלאומית (המתנשאת, היהירה, הגזענית והמתנחלת), כך שהיא נעשית אתנית באופן מוחלט. המבוי ייסתם לגמרי כשהפלסטינים אזרחי ישראל יגורשו אל מחוץ למשחק הפוליטי, ולא יורשו להשתתף בבחירות לכנסת
מעבר לחישוב הפוליטי התועלתני, אין זה מקרי שנתניהו מגלה יחס סובלני כל כך כלפי ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, והקמפיין האנטישמי שלו. השניים שותפים לחזון הדמוקרטיה האנטי־ליברלית שאורבן ומפלגתו מיישמים מזה כמה שנים בהונגריה
התקשורת שותה בקשית את השיח של הימין, ובימים האחרונים התגייסה להפיץ ידיעות מסולפות על התנהלותו של ח״כ באסל גטאס לאור האישומים נגדו – כאשר העובדות לא מעניינות איש. ובסופו של דבר, לא שמענו מלה אחת על מצבם של האסירים הפוליטיים
התנהלותו של השופט יוסף שפירא בפרשת בל"ד מדגימה כיצד מי שתפקידו לבקר את התנהלות המדינה ולדאוג לאינטרס הציבור ובמיוחד לנרדפים על ידי השלטונות, הופך לכלי בידו של המשטר ומנצל את תפקידו הציבורי על מנת לפגוע באופוזיציה ובתפקודה
זוהיר בהלול חשב שיוכל לפעול במפלגה ציונית למען הציבור הערבי. הפניית העורף של חברי מפלגתו נגדו בימים האחרונים מעידה שהוא סטה מהמסלול שהכתיבו לו, ועל כן נענש
הקבינט נסמך הבוקר על התקנות לשעת חירום כדי להוציא את התנועה האיסלאמית הצפונית אל מחוץ לחוק – החלטה פוליטית המתעלמת מהעובדה שהתנועה מספקת שירותים ציבוריים בסיסיים לחברה הערבית, כאלו שהמדינה מונעת מהם. ההקצנה הפאשיסטית של הימין והשתיקה של השמאל מול רדיפה זו יובילו למשבר קשה
הצעת החוק להזנה בכפייה, שעולה להצבעה השבוע, מראה איזה מין מדינת חוק היא ישראל: כשהחוק עובד לטובת המחוקק, הוא ממהר לאכוף אותו. כשבג״צ מתערב – סותמים לו את הפה, ובוראים חוק חדש
