מדורים קבועים
מדורים שונים באתר העוקץ
-
"לנגד עיניים מזרחיות": אופק חדש לישראליות
היסוד החתרני הנישא על גבם של הדימויים הקולנועיים יכול לעודד אותם לדמיין מציאות חלופית המעניקה מקום ליסודות ולמאפיינים הנדחקים לשוליים בסדר החברתי הקיים. יוסי יונה על האסתטי והפוליטי בספרה של מירב אלוש לברון "לנגד עיניים מזרחיות" -
תיאוריה פורצת דרך של אדריכלות ודאגה
ספרה של האדריכלית שלי כהן העוסק בפרויקטים אדריכליים שהוקמו למען קבוצות מוחלשות בישראל ובגדה המערבית הוא טקסט חשוב וביקורתי ועם זאת ידידותי לכל המתעניינים.ות בסביבת חיינו הבנויה, על משמעותה החברתית והפוליטית -
השאלון של העוקץ: בזי גטה
זו השנה השלישית שהוא מביא לתל אביב סרטים מקהיר ועד קייפטאון, במסגרת פסטיבל הקולנוע האפריקאי ״אטסיב!״ השאלון של העוקץ מארח את הבמאי בזי גטה -
המאבק על הזכות לערוך מחקר ארכיוני
המדינה – חרף הצהרותיה השבוע – טרם סיימה את פרק ההסתרה ואת המגמה להכשלת חקר פרשת חטיפת ילדי תימן. עליה לסלק לאלתר כל הגבלה וכל חיסיון שהוטלו על חומרים ארכיוניים -
ארכיאולוגיה של סיפור משפחתי
ברומן החדש של יוסי יונה "תאנים טובות מאוד" מככב גבר אבוד שמבקש לשחזר את הסיפור של הוריו. בהיסטוריה המשפחתית לא טמונה הגאולה המיוחלת אבל הסיפור שלה מספק מפתחות אל העצמי ואל המשפחה -
תקווה ומלנכוליה בסמטאות השכונה
בספר יפה להפליא, רגיש ומכיל, טל שמור מספר על ההיסטוריה של שכונת התקווה ועל הדרך שבה הוא עצמו הלך ונארג אל תוך חיי התושבים. על הרצף שבין תקווה למלנכוליה (אתנית, מגדרית ומרחבית) שמור מגדיר ומחפש את התקווה ואת השכונה שנושאת את שם העצם המופשט הזה -
החטיפה המחודשת של ילדי תימן
מה עומד מאחורי החלטת עורך מוסף "הארץ" להביא לידיעתנו את תקציר מחקרו של יחיאל מ. בר אילן, שממחזר טענות מוכרות ובא לשכנע כי אין כלום ולא היה כלום? ככל שמתרבים הניסיונות להכחיש את חטיפות ילדים, כך מתגברת התחושה שמסתירים מאתנו משהו באמת איום -
על הביורוקרטיה של הרוע וקידושה
סתירה רווחת אצל מכחישי החטיפות של ילדי תימן, מזרח ובלקן מתאפיינת מצד אחד בקידוש המסמכים וקדושת המילה הכתובה ללא כל עוררין ומן הצד השני בהסברים על מחסור בתיעוד מסודר ועל אי הצורך בו. מעיין נהרי מעמידה דברים על דיוקם ביחס להיעלמותה של ציונה צרום לפני 70 שנה -
התפוררות גדולה לצד בריאה גדולה
אי אפשר לאהוב בעלי בתים, אי אפשר לאהוב עסקני נדל"ן, אי אפשר לאהוב את מי שיש לו בעלות חומרית עליך. המשוררת ריטה קוגן קוראת את ספרה החדש של תהל פרוש "יחסי בעלות", ומוצאת בו רגעי חסד