• logo-1
    מוות שקוף
    החברה הערבית ביפו מופקרת לגורלה
  • logo-1
    שמם הטוב
    מדוע הגנה על שמו הטוב של גבר אלים עדיין רלוונטית?

להסביר ציד ארנבות לאמן גרמני מת

האמן היהודי יוסף ששון צמח משוחח עם מתי שמואלוף על עמדתו הביקורתית ביחס ליוזף בויס, ענק האמנות הגרמנית שלאחר מלחמת העולם השנייה, שהשנה יצויין בגרמניה יום הולדתו ה-100
מתי שמואלוף

סופר ומשורר. ספר המאמרים שלו "ממזרח יתפרץ הר געש" ראה אור בהוצאת עיתון 77. הבלוג של מתי שמואלוף: matityaho.com

השנה תצוין בגרמניה שנת ה-100 להולדתו של יוזף בויס, אחד האמנים המשפיעים ביותר של המאה ה-20. בויס נחשב למרפא ולשמאן של גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה. יוסף ששון צמח, אמן יהודי הפועל באמסטרדם, לא הוזמן לחגיגות המאה לבויס – על אף הדיאלוג האמנותי העשיר שלו עם יצירתו של בויס.

צמח, נכדו של הרב הראשי האחרון של בגדד, שהיגר לישראל ומשם להולנד, מאמין שאפילו אילו ביקש להשתתף בחגיגות המאה להולדתו של בויס, בקשתו היתה נדחית. תחת זאת, הוא החליט להפיק שורה של אירועים אמנותיים חליפיים במספר מוסדות גרמניים והולנדיים.

ב-26 בנובמבר 1965 קיים בויס מיצג בגלריה, כשהוא מחזיק ארנבת מתה בזרועותיו. הוא כינה את המיצג "כיצד להסביר תמונות לארנבת מתה". בויס הלך לעולמו ב-23 בינואר 1986. חודש לאחר מכן, ב-24 בפברואר של אותה שנה (יום הולדתו של צמח), צמח יצר את התשובה האמנותית שלו לבויס עם המיצג "כיצד להסביר ציד ארנבות לאמן גרמני מת".

בשיחתנו מציין צמח: "טוב, הם הרי לא הולכים למתוח עליו ביקורת בזמן שהם חוגגים את שנת המאה להולדתו. זו הסיבה שדיברנו עם אריה הרטוג, מנהל מוזיאון גרהארד מרקס האוס בֶּבְּרֵמֶן (גרמניה) החלטנו להגיב עם פרויקט אמנותי שיוצג במוזיאון זה, וגם באוניברסיטת אמסטרדם, במוזיאון היהודי של אמסטרדם ובמכון גתה באמסטרדם. באירוע יועלו נקודות ביקורתיות שונות, בעיקר מנקודת מבטי כאמן ששאב השראה מעבודתו. אני מתכוון להרחיב על חווייתי האישית והביקורתית כיהודי על עבודתו של בויס".

"ציד ארנבות" היה כינוי מכובס לרצח יהודים בידי הגסטאפו במהלך השואה. המיצג שלך ב-1986 היה חלק מתערוכה בגרהארד מרקס האוס בברמן, השוכן במבנה שפעם שימש כמפקדת הגסטאפו.

"בויס הלך לעולמו ב-23 בינואר ויום הולדתי חל כחודש לאחר מותו. עכשיו, מכיוון שהוא מת, יכולתי להעביר את הכותרת 'כיצד להסביר תמונות לארנבת מתה' לכותרת של המיצג שלי, שהיא 'כיצד להסביר ציד ארנבות לאמן גרמני מת'. גרמניה לא היתה הגרמניה של היום. בויס היה עסוק בבנייה מחדש של 'גרמאניה' המטאפיזית והחזיק אותנו, היהודים, כארנבת מתה בידו. השאלה צריכה להיות אחרת. לדעתי, בויס התעניין רק בפצעיו-הוא".

יוסף ששון צמח. צילום: לינדה באוס

האמן יוסף ששון צמח נולד בקהילה יהודית בבגדד, בירת עיראק. יחד עם הוריו עקר לישראל בשנת 1950. באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת, לאחר מלחמת יום כיפור, החליט צמח לעזוב את ישראל. הוא התגורר ופעל בלונדון, בברלין, בפריז ולבסוף השתקע באמסטרדם. והוא רואה בעצמו "אורח" בעולם המערבי. יצירתו כוללת איורים, ציורים, פסלים, מיצגים, הופעות חיות וטקסטים. לאחרונה פורסם ספר אמן רחב יריעה על יצירתו "אודות חברות/ (הרס אקראי) הגלות השלישית; בגדד ירושלים אמסטרדם".

ביצעת הודאה פומבית במיצג אמנותי באמסטרדם, על פעולותיך כחייל ישראלי. בויס מעולם לא התוודה במרחב הציבורי על עברו הנאצי. למה לדעתך הוא לא עשה זאת?

דרך יצירתו האמנותית בויס הפך את עצמו ממקרבן לקורבן. אני לא באמת בוטח בסדר החברתי הזה שהוא יצר.

"הפתיע אותי שבויס לא התוודה על מעורבותו בצבא הנאצי. רציתי למתוח על כך ביקורת. ב-1936, בויס היה חבר בהיטלר יוגנד, תנועת הנוער הנאצית. אני יודע שזו היתה חובה. אבל למעשה מאוחר יותר, ב-1941, בויס התנדב ללופטוואפה (חיל האוויר הנאצי). ב-1942 הוצב בויס בחצי האי קרים והיה חבר בטייסת קרב. הוא ממש התנדב. איש לא דרש זאת ממנו. הוא הטיל פצצות על אנשים חפים מפשע. בדרכו המבריקה, המיר בויס את הסובייקטיביות שלו לסבלו של החייל הגרמני במלחמת העולם השנייה."

אחד הציטוטים המפורסמים ביותר של בויס הוא "כל אדם הוא אמן". בויס היה חבר בבית הספר לאמנות של דיסלדורף, שם דרש שהמוסד יפתח את שעריו לכל אדם החפץ להיות אמן. בית הספר לאמנות סילק אותו בשל דרישתו הרדיקלית הנ"ל. תוכל להרחיב על המענה האמנותי שלך לבויס?

"יצרתי סביבה דומה בהופעה שלי באמסטרדם. ישבתי על גבי ארון מגירות מאלומיניום (הנמצא בכל גלריה) על כיסא שהיה שייך לחדר המתנה של הגסטאפו בברלין. העמדתי לי כוס יין אדום על החלון, מנורת ניאון דלקה מתחת לכיסא שעליו ישבתי. בין שני לוחות נחושת הנחתי טלית, ובידי החזקתי פסל של ארנבת שיצקתי בברונזה במיוחד למיצג זה. אחד ממונחי הקוד של הוורמאכט (הצבא הנאצי) היה "יאגט דן האסן" ("ציד הארנבות"). מאחורי קוד היופמיזם הנאצי הסתתר המושג: אנחנו הולכים לצוד את היהודים. בויס היה יכול לבחור בכל חיה אחרת, אולם כמובן שהוא בחר בארנבת. הוא צעד לתוך הגלריה עם הארנבת המתה, שם ערך את הפרפורמנס שלו והסביר לה את התמונות שצייר בדם שלה, בשפה שאיש לא הבין. הגעתי למסקנה שהוא ניסה לדבר אל הארנבת בעברית. הפרפורמנס של בויס ערך שלוש שעות בדיוק וכך גם טוענים שנמשכה הצליבה של ישו."

בויס

האוצר והיסטוריון האמנות גדעון עפרת כתב שייהדת את בויס. ביד אחת החזקת את הארנבת וידך השנייה הונחה על המצח שלך, כדי לסמל כאב ובו-בזמן מחשבה עמוקה. בזמן מסוים במיצג השענת מנורת ניאון על הקיר, לסמל את אורו הנצחי של אלוהים בתשובה לצלב שהיה מתחת לכיסא ולכוס היין – סמל לצליבתו של ישוע הנוצרי. האם פגשת את בויס?

"פגשתי אותו פעמיים. פעם אחת בברלין, בגלריה הלאומית. הוא היה אדם אדיב. הוא הזמין אותי לביתו, אבל לא הלכתי. נפגשנו שוב, גם כן בברלין, ממש לפני שעזבתי את העיר לטובת אמסטרדם בתחילת שנות ה-80' של המאה הקודמת, ושוחחנו כחצי שעה. כן, הוא היה מודע ליצירתי. אבל הוא היה הַפָּנִים הנקיות והטהורות של גרמניה שאחרי המלחמה – ואני הייתי בסך הכול אמן צעיר."

נשמע כאילו יש לך אתו יחסי אהבה-שנאה. מצד אחד, רבות כל-כך מיצירות האמנות שלך הן דיאלוג עם האמנות שלו. מצד שני, אתה לא יכול לסבול את העמדה שבה נקט כמקרבן באמנות הגרמנית והאירופית. לכן אני חייב לשאול – מדוע לא הלכת לביתו?

"אולי הוא לא באמת העסיק אותי בזמנו. אולי לא באמת התמקדתי בגרמניה שאחרי המלחמה. בסביבות 1982 עזבתי את ברלין והיה לי קל יותר לעבוד באמסטרדם. באותה שנה כתבתי מכתב לאלברכט דירר [צייר גרמני, 1471-1582] והסברתי לו את מחשבותיי הביקורתיות על מרטין לותר ועל יוזף בויס."

אילו היה בויס בחיים, איך אתה מדמיין את תגובתו למיצג שלך, "כיצד להסביר ציד ארנבות לאמן גרמני מת" (1986)?

"הוא היה דוחה אותי בדרכו האירונית. הוא כבר עשה זאת עם הארנבת – בהחזיקו אותי בידיו כיהודי מת."

"אני יהודי בבלי ואני מסרב להיכנע להבניית השתיקה סביב בויס"

הנס פטר רייגל, אחד הביוגרפים הביקורתיים ביותר של בויס, ציין שרבים מהפטרונים והחברים של בויס היו נאצים לשעבר או אף הסתירו את עברם. מן התקרית של בויס בלופטוואפה, בה הופל מטוסו, יצר בויס את האגדה לפיה הוא ניצל בידי בני שבט טטרי נוודי, שעטפו את גופו השבור בשומן מן החי ובלבד וסעדו אותו עד ששב לאיתנו. על פי הגרסה שלו, הם אמרו לו "נייה נמייקי, דו טטר" – "אתה לא גרמני, אתה טטרי". אולם התיעוד הרשמי מוכיח שבויס היה בהכרה, שהוא חולץ בידי צוות חיפוש והצלה של הקומנדו הגרמני ושלא היו כלל טטרים באיזור ההוא. אולם אנשים ממשיכים להאמין בגרסה שלו ובכך שבויס היה מסוגל לשנות את החברה הגרמנית. האם אתה מאמין בכוח השינוי של בויס?

"בויס היה חייל ששב מן המלחמה והחל ליצור דרך כאבו האישי. הוא הפך את עצמו ממקרבן לקורבן. אני לא באמת בוטח בסדר החברתי הזה שהוא יצר. לבויס היתה השפעה עצומה על האמנות הישראלית בשנות ה-70' של המאה הקודמת בכל הנוגע להחלמה – בעיקר כשמדובר ביצירות נבחרות של תמר גטר, דוד גינתון, משה מזרחי ואחרים. ב-1973 נסע דוד גינתון לביתו של יוזף בויס בדיסלדורף. לאחר שלא מצא אותו באקדמיה, הוא כרע בפני בית האמן משל היה משכנו של אל.

כשגינתון כרע בפני ביתו של בויס, זה היה כל-כך עצוב בעיניי. נראה לי שזה היה צריך להיות הפוך. ואתה יכול לראות מה כוחם של סמלים. אני לא יודע למה הוא עשה את זה. גינתון היה חייל ישראלי שטייל בגרמניה. אולי קסם החיילים חיבר ביניהם."

מתוך ספר האמן של יוסף ששון צמח

מדוע נקודת המבט שלך שונה מזו של אמנים ישראלים ממוצא אירופי? האם אתה מקשר זאת למוצא הבגדדי שלך? האם כניסת האידיאולוגיה הנאצית לעיראק קשורה בבסיסו של דבר לביקורת שלך על יצירתו של בויס? נולדת בבגדד בשנת 1948. סבך, חכם ששון כדורי, היה הרב הראשי של יהדות בגדד עד פטירתו ב-1971, אפילו אחרי שכולם היגרו ארצה.

"כמובן. זה לא קשור רק לגרמנים. זה קשור לאידיאולוגיה המערבית. וזה משפיע על עולם התרבות כולו, כולל יצירתו של בויס. וכמובן שבעקיפין זה משפיע על חיי היהודים שנעקרו מהעולם הערבי. את המלה "אנטישמיות" אי אפשר לקחת ברצינות בארצות ערב, משום שגם הם שֵמים. ובכן, אני יהודי בבלי ואני לא נכנע לכל הבניית השתיקה סביב בויס. אני משוחרר מזה. אני יכול לקרוא את יצירתו באופן חדש לחלוטין."

התערוכה של יוסף ששון צמח בקונסטמוזיאום בהאג מוצגת עד ה-19.9.2021

תרגם מגרמנית: רחביה ברמן

שיחה זו פורסמה לראשונה ב-8 בינואר בעיתון ברלינר צייטונג והיא כפופה לרישיון קריאייטיב קומונס (CC BY-NC-ND 4.0). הציבור הרחב רשאי לעשות בו שימוש חוזר באופן חופשי שלא למטרות רווח בתנאי שלא יבוצע בו כל שינוי ושיינתן קרדיט למחבר ולברלינר צייטונג.

מימין: פרט מתוך עבודתו של יוסף ששון צמח. משמאל: עבודתו של יוזף בויס
מימין: עבודתו של יוסף ששון צמח. משמאל: עבודתו של יוזף בויס
בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דן פלד

    אני חייב להגיד שאני לא כל כך מבין את הביקורת.
    כל עבודותיו של בויס לאורך כל השנים מתייחסות למעמד שלו הן כחייל הלום קרב וכמוקצה מחמת מיאוס בגרמניה הפוסט מלחמתית והן כתוקפן שלקח חלק בפשעים נגד האנושות ובעיקר נגד היהודים.
    כבר העבודה הראשונה שהציג באופן רישמי נקראה ׳מצגת אושוויץ׳ והוא הותקף פיזית כשהציג אותה. כבר בעבודה הזו הוא מקשר בין השומן לבין המשרפות.
    יש לי לא מעט ביקורת על בויס ובעיקר על עדר המעריצים שלו שמכחיש כל קשר בין עברו הנאצי לבין פועלו האמנותי. כי באמת שאי אפשר להבין את העבודות של בויס או את כל הרעיון של ״להיוולד מחדש״ בלי לקבל את העובדה שבויס היה נאצי.
    כן, ברור שהוא דיבר ליהודי המת על הברכיים שלו. זה בדיוק הרעיון של להכות על חטא.
    זה כמו להגיד לאמן ישראלי הלום קרב שהוא לא מתייחס לנקודת המבט הפלסטינאית. הוא לא יכול כי זאת לא נקודת המבט שלו.
    ואם הוא כן היה מנסה זה היה מעשה של ניכוס ולא של הזדהות.

  2. Joseph Sassoon Semah

    Shalom
    dear
    דן פלד:
    can you send me your e-mail adress –
    I would like to send you some extra information!
    Bivrachah Joseph Sassoon Semah
    http://www.josephsemah.nl