אין ״פרס ביטון״, רק ״פרס ברנשטיין״

(תמי ריקליס)

מתה על כל מיני שומרי סף, שברגע שלא מישהו מקרבם זוכה במנעמים (אפשר לחשוב, גם כן כסף גדול), הם פתאום מחליטים עבורו שהוא בעצם אמור לוותר על הכסף בשם החתרנות והאידיאולוגיה, למות על מזבח האמנות הטהורה שניזונה מהאוויר. אני לא מציעה להפסיק לחשוב על הרעיון של הפרדה בין אמנות לבין המוסדות והגופים שמחזיקים בכסף שמקיים אותה, או לפחות לשמור על מודעות לאופן שבו ממסד בולע לתוכו עמדות אופוזיציוניות ומשתמש בהן, אבל צריך לזכור שהרבה פעמים זו עמדה השמורה למי שיש להם פריווילגיה לעשות אמנות ״עצמאית״ עם כסף מהבית, וכן רצון לשמר שיח נפרד ושקרי שמאפשר לאמנות ולאמנים להחריג את עצמם ולחמוק מה״פוליטי״ וה״ממסדי״ – שתי המלים שכל כך מביך אותם להתלכלך איתן כי הם כאלה מורמים מעם.

הדבר שחשוב לזכור זה שכרגע אין ״פרס ביטון״ אלא רק ״פרס ברנשטיין״. מהפכה תרבותית אמיתית וחלוקת משאבים הוגנת תתרחש כשיהיה פה אחד כזה, וזה בהחלט מתחיל בזה שלא רק אשכנזים יזכו בכספים, מלגות, תקנים וכו׳. לזכות בפרס זה כלום לעומת היכולת לשלוט בנתיבים של הכסף הגדול. המאבק המזרחי לפחות כמו שאני רואה אותו, לא אמור להישאר לנצח בעמדת האנדרדוג כדי לא להזדהם ולקחת כסף מהפריץ – להפך, אנחנו רוצים חלק מהתקציבים, אנחנו רוצים לשבת בוועדות. זה לא הופך אמירות אנטי-הגמוניות לחלשות יותר, אלא פותח דלתות לשינוי האמיתי שיגיע אם וכאשר תהיה חלוקה הוגנת באמת למזרחים, לפלסטינים וכיו״ב. להישאר בחוץ בשם איזה טוהר מדומיין זו בדיוק הפנטזיה של הממסד, שצריך שיהיה שם בחוץ איזה מורד תמידי ורעב – מדי פעם לזרוק לו איזה עצם בהתאם לרוח הזמן על מנת שתיחשף נאורותו, אבל לא לתת לו דריסת רגל במוסדותיו.

בכלל, אני מציעה להתייחס לפרסים כאל כספומט. יצא כסף – קח. כנראה שפשוט הגיע לך לפי מצב החשבון והאקלים התרבותי. איו צורך בכיבודים מיותרים והשתחוויות מיותרות מצדך. כי זה ממש לא אומר שבפעם הבאה ייצא משם משהו.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עודד אסף

    הסיפא של המאמר היא המשמעותית ביותר, לדעתי. אכן, כל הפרסים הרשמיים-ממלכתיים וגם ה"בינלאומיים" ( זאת אומרת, גם פרס ישראל או פרס נובל) הם כספומטים. זה הכל. אין להם אחיזה אמיתית ביצירת האמנות או במחקר המדעי, וגם לא במידת נוכחותם של אלה בתרבות , לטווח ארוך. נכון, כשמדען או אמן מקבלים לידם סכום כסף לא -רע, זה בסדר גמור. אבל בדיוק משום כך , [א] אני חושב שאמן המכבד את עצמו באמת, ונושא עימו עמדה מוסרית רצינית – כל אמן, בלי קשר למוצאו ולאמונותיו – היה אמור להגיד : אני לא מעוניין להיות מועמד לפרס כזה, לא מעוניין להיות מתחנן/מתחרה ואח"כ להיות מתוקשר בטקס חסר טעם ולהתחכך בעסקנים. תודה, לא! ואם כבר קיבלתי משהו מהכספומט – לא אתייחס לכך כאל "הכרה נעלה באמנותי" אלא,פשוט, כאל שטר כסף שנתגלגל לידי. מרבית האמנים, כידוע, אינם מסוגלים לגבש לעצמם עמדה כזאת, והדבר מעיד על עמוד שדרה רופף בהחלט;[ב] אין "פרס ביטון" וכיו"ב משום שהכספומטים הגדולים – אני מתכוון לגדולים, המהווים חלק בלתי נפרד מהממשל – של הציבור המגדיר עצמו כ"מזרחי" אינם מתעניינים או מעוניינים במשוררים ובסופרים, בציירים, באנשי תיאטרון או קולנוע. הכספומטים האלה מתמלאים שוב ושוב כסף גדול שיופנה לתעשיית הרבנות והבג"צים הספרדיים, לרשת הולכת ותופחת של בתי ספר וכוללים חרדיים, ופה ושם – למנעמי החיים של כך-וכך חברי כנסת , שרים וסגני שרים. אחדים מן הכספומטים ה"אשכנזיים" החליטו שהקצאה מסוימת ל"תרבות" – כמה טיפות של מתן-ראווה-שאינו-בסתר – יאדירו את נאורותם-כביכול. אבל יוצרים "מזרחיים" בישראל ( שכמה וכמה מהם נאחזים משום מה בש"ס) לא ארגנו, ככל שידוע לי, שום לחץ משמעותי על נציגי העדות שלהם בממסד ההון-שלטון, כדי שיואילו בטובם לפתוח כספומטים חלופיים, "לא-אשכנזיים", ויורידו, לשם כך, משהו מהכסף הגדול השמור לתעשיית הדת ולמנעמי המפלגה והשלטון. ובכן, אין "פרס ביטון", ודי משונה הציפייה (הפסיבית) מעסקני הכסף בצד הלא-"מזרחי" של המתרס שישנו את שמו הרשמי של הכספומט שלהם ואת יעדיו. הטרוניות כלפיהם, שאינן נקיות מתחושת קורבניות ( הגיע הזמן להשתחרר מהן ולעבור לשלב אחר לגמרי, אם רק אפשר!) – לא-פחות מוזרות.