ארי שביט שובר שתיקה בעוד מחווה לעצמו

(יוסי דהאן)

ארי שביט שובר שתיקה. בטור נוסף של מחווה לעצמו, הוא מסביר מהי שבירת שתיקה מוסרית ומדגים זאת באמצעות אירועים מחייו. שביט מתאר כיצד כחייל סדיר במבצע צבאי בדרום לבנון התריע על מעשי ביזה של חייליים, ובפעם האחרת כחייל מילואים במתקן כליאה בחוף עזה היה עד למראות קשים וקולות מצמררים שעליהם דיווח לאחר מכן, ככתב "הארץ" בעיתון – טקסט שבעקבותיו זומן לפגישה עם שר המשפטים. אני מניח שלא רבים משוברי השתיקה מוזמנים לפגישה עם השר. בשני המקרים שונו הנוהלים.

"אף על פי שהייתי צעיר תמים למדי", כותב שביט, "היו לי עקרונות ברורים בשני המקרים שבהם שברתי שתיקה". שביט מפרט שלשה עקרונות הכרחיים לשבירת שתיקה מוסרית. ראשית, אל תלשין, אל תפרט שמות, תתריע רק על התופעה. כך למשל על פי העקרוןן השביטי הזה, אם חזית בהיעלמות שבויי מלחמה, תופעה ששביט מדווח שהוא היה עד לה כחייל סדיר, ואתה יודע גם מי האנשים שהיו אחראים לכך, עליך להימנע מלדווח על האחראים לרצח, עליך להסתפק אך ורק בדיווח "במבצע בו השתתפתי הייתי עד להיעלמות שבויים, ואיני יכול להוסיף דבר" ולקוות שהנוהלים ישונו. העקרון השני, מבחין בין עבירות הנעשות בלהט הקרב כשחיי החיילים בסכנה לבין עבירות המתבצעות בשגרה היומיומית של הכיבוש, שביט לא מפרט מה ההשלכות של הבחנה זו לשבירת שתיקה. ועקרון שלישי, "אל תכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ".

שביט כותב שאת השראתו לעמידתו המוסרית ההירואית שאב מכתביהים של נתן אלתרמן וס. יזהר, שגם הם כמוהו, "לא שברו שתיקה בפני מוסדות בינלאומיים הנגועים באנטישמיות והעוינים את ישראל.. הם שברו שתיקה בכאב גדול ובאהבה גדולה ובמסירות אין קץ למפעל הציוני". דבר המלאך המוסרי, שכבר שנים, גם כשהוא כותב בעברית, אינו כותב לקהל קוראי "הארץ", אלא מכוון לקהל קוראי ה"ניו יורק טיימס".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אסף

    אפשר להתווכח על העיקרון הראשון, והנימה העוקצנית לא במקום. מותר לטעון שחייל קרבי לא צריך לבגוד באחיו-לנשק אפילו אם הם פושעים, כפי שאי-אפשר באמת להלין על אדם שלא מזדרז להסגיר את אחיו הרוצח למשטרה. מה לעשות שבני-אדם הם לא רובוטים של מוסר. העמדה של שביט לגיטימית בעיני.

  2. נפתלי אורנר

    לפנינו דוגמא אופיינית של מי שהכיבוש, על כל פגיעותיו באוכלוסיה הכבושה, אינו מפריע לו והוא יחיה איתו בשלום, כל עוד הוא לא ילווה במעשים אכזריים ובלתי מוסריים במובהק. "שוברים שתיקה" רוצים שהציבור בישראל יהא מודע למחיר אותו משלמים הפלשתינאים והישראלים לתחזוקת הכיבוש

  3. אלון לקח

    אריה שביט הוא תולע מגוחך, המתפוצץ מחשיבות עצמית, והמצטיין בתובנות יומרניות, פלצניות, וחסרות שחר. כל התייחסות אליו מיותרת.

  4. פריץ היקה הצפונבוני

    שביט הוא מתפאר מתינותו ב,,מרכזיותו׳׳ ומייצג ה,,קונסנסוס. ו,,מרכזי בניגוד ל לכל ההזוים האלה מסוגי. רק ששכח ש,,מרכז׳׳ זה לא מושג אוביקטיבי אלא הוא מוגדר על פי הקצוות. לפני הקטסטרופה של 6.67 הייתי ,אמנם בצד השמאלי, ב,,קונסנסוס׳׳ הוה אומרבעד שלום עם הפלסטינים בתנאי שיכיר בקו הירוק כגבול המוכר של ישראל. לוא קיבלנו אז מהעולם הערבי הצעה לסיום הסכסוך שהיציעו לנו לפני כעשור ( וישראל מתעלמת) היינו משפשפים עינינו בתמהון וחושביםם שהמשיח בא. היום באותה עמדה ,אני נחשב סמולן הזוי . ב1936 היה המשטר הנאצי ,,בקונסנסוס׳׳ וכל המדינות באו לאולימפיאדה בברלין. עזבו אותי משביט.