בין האג'נדה המזרחית והפלסטינית – איך אפשר לשלב מבלי לשים אחת מהן בסוגריים?

(תום פסח)

דברי הפתיחה לפאנל ״בין מזרחים ופלסטינים – המתח בין הדרה ואחריות״, במסגרת ״איך אומרים עַוְּדָה בעברית? – הכנס הבינלאומי השלישי לשיבת הפליטים הפלסטינים״, כנס מטעם עמותת "זוכרות" שהתקיים במרץ האחרון

לאחרונה נערך עימות חשוב בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" (דקה 27, פה) בין נציגיהן של שתי תנועות מזרחיות חדשות – אורלי נוי מ"מזרחית משותפת" ואופיר טובול מ"תור הזהב – עכשיו תורנו". בתמצית, נוי ייצגה עמדה הקוראת לשותפות מזרחית-פלסטינית, כאשר במניפסט שפרסמה התנועה מדובר על סדר יום משותף, הכולל "הרחבת גבולות השיפוט של עיירות הפיתוח והערים הערביות, מאבק בכליאת היתר של מזרחים ופלסטינים, מאבק במערכת החינוך המסלילה והמפלה, מאבק במחיקת התרבות וההיסטוריה שלנו, מאבק באלימות המשטרה ובגזענות, השותפות בלשון הערבית ובתרבות הערבית״ ועוד.

במניפסט מוזכרת במפורש גם את "זכות השיבה של הפליטות והפליטים בנות ובני העם הפלסטיני והכרה באחריות הישראלית לגירוש הפליטים, וזאת מבלי לייצר עקורים חדשים, בהתאם לתפיסה לפיה אין לתקן עוול בעוול נוסף".

לעומת עמדות אלו של שיתוף מזרחי-פלסטיני, טובול ציין ש"בכל פעם שבאו המזרחים ודרשו, אמרו להם – מה עם הפלסטינים, מה עם הכיבוש, מה עם משהו אחר? כאילו כדי להגיד 'אחר כך אתם.' אז אנחנו באים להגיד 'לא, עכשיו תורנו.' לפני שמדברים על הפלסטינים בואו קודם כל נפתור את הבעיה הזאת."

אני כמובן הזדהיתי יותר עם אורלי, אבל אי אפשר להתכחש למה שאופיר אומר – באופן מסורתי האג'נדה של ארגוני שמאל בהחלט כן שימשה בידי אשכנזים להכחשה ולהשתקה של הדיכוי שחווים מזרחים. "זוכרות" לא היתה יוצאת דופן מן הבחינה הזו. בשנה שעברה הגישה השתנתה, וקמה קבוצת לימוד בנושא "המאבק המזרחי וההכרה בנכבה." השאלה העולה כאן למעשה היא היחס בין האג'נדה המזרחית והפלסטינית – איך אפשר לשלב אותן מבלי לשים אחת מהן בסוגריים?

חברות הפאנל הנוכחי ענו כולן על השאלה הזו באופן לא מהותני, כלומר, הן נמנעו מלהתייחס לאיזו מהות תרבותית משותפת שמקרבת מאליה מזרחים ופלסטינים מעל צלחת החומוס המשותפת. במקום מהות תרבותית, כל אחת מהדוברות התייחסה בעצם להיסטוריה. אבל כפי שתראו, כל אחת מספרת אחרת את ההיסטוריה. כל אחת ענתה אחרת על השאלה – מה היחס בין היסטוריה מזרחית, היסטוריה ציונית והיסטוריה פלסטינית? כתוצאה מכך, הן גם עונות אחרת על השאלות – מה המשמעות של אחריות לעתיד, ומי צריך לקחת אחריות?

בפאנל השתתפו פרופ' צבי בן-דור בנית, עדי לבני, ד"ר הילה דיין ותום מהגר. המגיבה – הנא עמורי. לצפייה:

ד"ר תום פסח הוא פוסט-דוקטורנט ע"ש יונתן שפירא בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ופעיל ב"זוכרות"

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. תום פסח

    00:00 הצגת הפאנל – עמר אלע'בארי
    01:10 דברי פתיחה – ד"ר תום פסח
    04:54 פרופ' צבי בן-דור בנית (בהקראת דבי פרבר) – המזרחים והנכבה, ניתוח בעייתיותה של אות חיבור
    42:33 עדי לבני – "אנחנו לא היינו כאן?" בין זהות אתנית לאחריות קולקטיבית
    1:01:46 ד"ר הילה דיין – פרוייקט חולון, בעקבות המורשת המזרחית של 1948
    1:26:32 תום מהגר – האחריות להכרה בזכות השיבה בקרב החברה האזרחית ואוכלוסיות יהודיות
    1:48:19 מגיבה: הנא עמורי
    2:04:50 שאלות מן הקהל