בין זוהר ארגוב לדן בן אמוץ

(יעל גידניאן)

בראשון לציון צפוי להתקיים מופע מחווה לזוהר ארגוב, והדיון הישן מתחדש, בטח כאשר אחד המשתתפים במופע הוא אייל גולן. זוהר ארגוב, מגדולי הזמר המזרחי, הוא סמל עבור רבים בחברה הישראלית. דמותו הטרגית מעוררת רגשות מעורבים, ובייחוד ניסיון האונס בו הורשע (והנה, פעם נוספת אנחנו מנהלים דיון על הפוגע, כאשר איננו יודעים מי הנפגעת ומה היא חווה אולי עד היום). כל הצווחנים שמזדעקים למול מופעי מחווה, או אפילו סתם אהדה למוזיקה של ארגוב, נאלמים דום מול מעשיה של חבורת לול המהוללת, למשל, על כל הפרטים שהרכיבו אותה.

הדיון ביחס לאמנים גדולים שמעשיהם רעים ומכוערים הוא דיון חשוב מאין כמוהו. הייתי מצפה שמי שעוסקת בו תבחן באופן דומה את חבורת לול, את דן בן אמוץ ואת ואגנר, למשל. אחרי פרשת אייל גולן, אני באופן אישי מצאתי את עצמי מתלבטת האם להאזין לו בתוך כותלי ביתי, ולעומת זאת היה לי ברור שלא אלך להופעותיו. כלומר, אין ספק שהנושא חשוב ומהותי.

הבחירה להעלות את הנושא בכל פעם שעולה שמו של זוהר ארגוב מעלה ניחוח גזעני אותו אנחנו מכירות גם ממקומות אחרים, למשל מבתי המשפט שלנו (?), בהם שופטים עבריין מזרחי לחומרה רבה יותר מאשר עבריין אשכנזי שחטא באותה עברה; ערבי שביצע עברה זהה ליהודי; ואתיופי שפשע באופן זהה לישראלי אחר (הכל מגובה במחקרים, תודה).

אני שמחה לחיות בחברה ביקורתית עם חוש צדק מפותח. הייתי רוצה לחיות בחברה שמסוגלת להפנות ביקורת גם כלפי עצמה: חברה שאינה "עיוורת צבעים", אלא כזו שמכירה בקבוצות השונות שמרכיבות אותה, מכבדת אותן ושופטת את כולן בהגינות ובאופן שווה.

יעל גידניאן היא פעילה חברתית ירושלמית, עובדת במכון שחרית, בוגרת תואר שני בלימודי האסלאם והמזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יואב

    אהההמממם…

    אחרי שהסיפור עם דן בן אמוץ הזכרון שלו הפך למוקצה, אנשים לא קונים את הספרים שלו (וקשה למצוא אותם בספריות), לא מראים בטלויזיה תוכניות ישנות שלו, לא משמיעים ברדיו שום דבר שהוא עשה… אם כבר, כשבודקים את היחס הציבורי אל בן אמוץ מול היחס הציבורי אל ארגוב מקבלים סלחנות לא מובנית לאחרון, אם הוא היה אשכנזי לא היה שום "דיון" על מופע מחווה, משום שאף אחד לא היה שוקל אפילו להציע מופע מחווה.

  2. אוי ווי זמיר

    מצד שני,
    על אף שכל הבוהמה והעיתונאים ידעו על מעלליו הלא חוקיים של דן בן אמוץ, איש מהם לא התלונן ולא גינה אותו. הם העריצו אותו.
    כאשר אמנון דנקנר חשף את מקצת ממעלליו בספר ביוגראפי, כל הבוהמה קמה לכלות אותו בזעם. הם קראו לו בוגד (=חושף פשעי איש האליטה הבנה) והחרימו אותו.
    בן אמוץ לא לבד. חבורת "לול" על שלל "גיבוריה" האשכנזים ניצלה קטינות בלי לדפוק חשבון ועד כה אנשיה מקבלים יחס שגם סטאלין ונפוליאון לא חלמו עליו.

  3. ריקי1

    לא יודעת לגבי חבורת לול, אבל דן בן אמוץ הוא מזמן מוקצה מחמת המיאוס ולגבי שמוליק קראוס היו אינספור דיוני רשת בשאלה האם ואיך יש להנציח גבר אלים שהכה את אשתו. כך שממש לא הכל עדתי.

  4. אוי ווי זמיר

    דן בן אמוץ כל מוקצה מחמת מיאוס עד שחבריו הרבים הקימו גל עד לזכרו. אם לא שמעת על חבורת לול כדאי להתעניין. אילולי חלק מהנפגעות היו סלב'ס מהאליטה הלבנה איש לא היה מזכיר את מעלליו.
    כשאריק איינשטיין ז"ל נפטר לפני כשנה וחצי, התקשורת וכל הבוהמה לא חדלו לייבב, להלל אותו ולקיים אירועי הערצה שמזכירים את ימי השיא של שלטון סטאלין ושליטי צפון קוריאה. הם "שכחו" כמובן להזכיר את ניצול הקטינות שהוא כמו שאר חבריו ל"לול" נהגו לעשות.

  5. נתן

    ה"מזרחיות" היא ככל הנראה האקונומיקה החזקה ביותר בעולם , כל אנס גנב או גזען שרק ירחץ עצמו בחומר החזק הזה מיד פשעיו ילבינו כשלג , שלא לדבר על הפאנץ- ליין הניצחי והאינפנטילי של השיח מזרחי : "ולמה אתה לא מגנה את (הוסף את המיותר)….."